מתקנת חטא קדמון. מלכויות של מטה
מתקנת חטא קדמון. מלכויות של מטהצילום: באדיבות כאן 11

המגזר החרדי עובר בשנים האחרונות רנסנס של ממש בתחום התרבותי, והופך להיות מוצר מבוקש בקרב יוצרי הקולנוע הישראלי.

לצד סדרות טלוויזיה פופולריות כמו 'שטיסל' ו'מתיר עגונות', מגיעה הפקה נוספת של תאגיד השידור הציבורי (כאן 11) ופותחת צוהר אמיתי לעולם שהיה עד עכשיו חסום בפני המצלמות. סדרת התעודה 'מלכויות של מטה' עוסקת בזרם החסידי של היהדות החרדית. היא מציגה את החסידות כתנועה חברתית-רוחנית שראשיתה במאה ה-18, ועוקבת אחר גלגוליה ברחבי העולם היהודי.

המטרה ברורה: שיקוף אמיתי של חיי החסידים כפי שהם, בכל תחומי החיים. מסוגיות בוערות של חינוך ורפואה ועד שידוכים ונישואין בגיל צעיר. אין כאן ניסיון מלאכותי ליצור חיבור מאולץ בין המגזרים השונים על ידי פרשנים מטעם, אלא מסמך מקורי שבו הגיבורים עצמם יוצרים את עלילת הסרט.

בפרק הראשון, 'נקמתו של סנדר', מעניק הבמאי אורי רוזנווקס הצצה לגלגוליה של החסידות בת ימינו, ומביא את סיפורו של סנדר פריד, חסיד בעלז בן 93, שעבר את אושוויץ והקים משפחה ענפה. המצלמה קופצת בין בתי העלמין הדוממים והמושלגים של פולין ורוסיה, שבהם נטמנו גדולי האדמו"רים, ובין שמחת החיים של החסידים, ממשיכי דרכם. גם בפרקים הבאים מעניק הבמאי הצצה לחסידות בעלז, לעלוב וסדיגורא, ולצד המונולוגים והצילומים הביתיים של חלק מהמרואיינים מופיעה אנימציה מרהיבה שמשלימה את התמונה הכללית.

רוזנווקס מראיין את גיבורי הסדרה שלו מתוך ידיעה שהחשדנות ההדדית, שחיבלה כמעט בכל חיבור אומנותי בין הציבור הכללי לציבור החסידי, נבעה בעיקר מחוסר היכרות אמיתית הן בחיים והן על המסך, והולידה איבה עמוקה בין חצרות החסידים ובין יוצרי הקולנוע. אותה איבה היא שמנעה מפגש מרתק בין שני צידי המתרס. המצלמה של רוזנווקס מתקנת, אם תרצו, את החטא הקדמון הזה ומצליחה להתבונן במרואיינים במבט כמעט אינטימי. היא לא פוסחת על שום דבר שנראה מהותי כדי להרכיב את התמונה במלואה, ומאפשרת לצופה להיות שיפוטי וביקורתי, אבל רק לאחר שנכנס לביתם של גיבורי הסדרה כאורח הכבוד.

גיבורי 'מלכויות של מטה' אינם נטולי פגמים או חסרונות, אבל דווקא השבריריות יוצרת הזדהות עם הצופה, שרחוק מהם מכל בחינה אפשרית. רוזנווקס מעניק לגיבורי הסדרה את כל התנאים כדי לייצר דרמה טובה, והם מצידם לא מאכזבים. סוד הקסם של שלושת הפרקים נעוץ בעובדה שהגיבורים פתחו את ליבם מול המצלמה, תוך הבנה כי חשיפת טרגדיות אנושיות, כמו למשל אובדן התינוק של משפחת ובר בפרק השני, יוצרת מבט אישי יותר ופותחת חדרים גדולים בליבו של הצופה. אין כאן עוד מבט שטחי, עמוס סטריאוטיפים ומנגינות מאיימות, אלא טלוויזיה איכותית שמגיעה עד לסלון של הקהל הישראלי ומכירה לו את הצד השני של המטבע.