צבעה את בית הדין בצבעים פוליטיים. התובעת פאטו בנסודה
צבעה את בית הדין בצבעים פוליטיים. התובעת פאטו בנסודהצילום: Eva Plevier, רויטרס

המלים "בית הדין הפלילי בהאג" בהקשר הישראלי מעוררות בדרך כלל חשש מפני הבאות. עד היום סיפרו לנו בעיקר על הנזקים האפשריים והתביעות שיעמדו בפני ישראלים, אם וכאשר.

מאז יום שישי שעבר, הכול הפך למוחשי יותר. פאטו בנסודה, התובעת הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג, הודיעה כי בתום הבדיקה המקדמית שנפתחה ב-2015 בעניין פשעי מלחמה ביו"ש, מזרח ירושלים ורצועת עזה, בכוונתה לפתוח בחקירה נגד ישראל.

השגריר אלן בייקר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ וכיום מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, חושב שהתגובה התקשורתית בישראל אינה מייצגת נאמנה את המצב. "התקשורת בהיסטריה. אבו מאזן צוחק ומבסוט כשהישראלים משקשקים מבית הדין. התקשורת יוצרת פאניקה בלי בסיס. הרי אף אחד לא הולך להיעצר בעוד יום או יומיים וגם לא בעוד שנה או שנתיים", מסביר בייקר.

אז אין צורך בפאניקה, אבל בישראל מתייחסים באופן רציני מאוד להתפתחות האחרונה. ההיערכות היא בשני מישורים – משפטית ודיפלומטית. התגובה הראשונית הייתה תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שקבע בחוות דעת כי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נעדר סמכות שיפוט בנוגע לישראל, ושכל פעילות פלשתינית בזירת בית הדין היא נטולת תוקף משפטי.

"הטענה שהפלשתינים הצטרפו כביכול לאמנת רומא אינה יכולה לשמש תחליף למבחן מהותי של הקניית סמכות פלילית לבית הדין על ידי מדינה ריבונית עם שטח מוגדר. הפלשתינים, בפנותם לבית הדין, מבקשים לפרוץ את המסגרת המוסכמת בין הצדדים ולדחוף את בית הדין להכריע בשאלות פוליטיות שצריכות להתברר במשא ומתן ולא בהליך משפטי פלילי. לא לשם כך הוקם בית הדין, ואין לו רשות או יכולת לעסוק בנושאים אלה, בוודאי שבהיעדר הסכמה של שני הצדדים", כך קבע מנדלבליט במסמך שנשלח אל התובעת בנסודה.

ליאור חייט, דובר משרד החוץ, מנסה לעשות סדר בדברים ולהסביר מה בעצם טוענת בנסודה ועל איזה בסיס היא מנסה לגרור את ישראל להאג. "התובעת בעצם טוענת שיש לה סמכות מהסיבה שלפלשתינים בפועל יש מדינה, ובנוסף לכך יש להם זכות להגדרה עצמית ומי שמונע מהם לקיים את הריבונות שלהם זו ישראל. טענה נוספת שלה היא שהפלשתינים הצטרפו לאמנת רומא שמכוחה פועל בית הדין, ואז ברגע שהם חברים – מבחינתה הם נחשבים כמדינה. לדבריה גם יש ראיות לכאורה לביצוע פשעי מלחמה", מסביר חייט.

בפני התובעת עמדו עוד שתי אפשרויות מתונות יותר מההחלטה לפתוח בחקירה נגד ישראל. "היא הייתה יכולה לומר שאין לבית הדין סמכות לדון בסוגיה, ולא לפתוח בחקירה. או לחילופין האופציה השנייה – הגשת המסקנות להרכב שופטים של בית הדין כשהיא מבקשת אשרור לטענותיה בדבר הסמכות".

אבל בנסודה הלכה על הקו התוקפני ביותר, ונטלה לעצמה את הסמכות לחקור את ישראל. הצעד הזה, טוען חייט, צובע את בית הדין הבינלאומי בהאג בצבעים פוליטיים ומהווה חציית קו אדום. "הטענות בדבר הסמכות מאוד בסיסיות. הגדרת סמכות בית המשפט אינה טכנית והיא קובעת את הגבול בין מוסד משפטי לגוף פוליטי. ברגע שהיא קבעה את הסמכות, התובעת הפכה את בית המשפט לגוף פוליטי. הסמכות של בית הדין ניתנת על ידי מדינות ריבוניות. לפלשתינים אין שטח ריבוני שהם שולטים בו ובוודאי שאין להם סמכות שיפוט פלילית שהם יכולים להעביר לבית הדין".

"בנוסף לכך, לפי כל ההסכמים שנחתמו בין ישראל לפלשתינים כל הסוגיות של ריבונות וגבולות אמורות להיפתר בהסכם בין הצדדים, ועל כן אי אפשר להעבירן לבית הדין כי מהלך כזה נוגד הסכמים חתומים. הנושא של הגבולות מאוד משמעותי כי בסופו של דבר, אם התובעת או בית הדין מקבלים את סוגיית הסמכות יש לקבוע באיזו טריטוריה יש סמכות. תיאורטית מה שמבקש בית המשפט הוא לקבוע את הגבולות של מדינת פלשתין, שכלל לא קיימת", מסכם חייט.

זמן לדיפלומטיה

עד היום הקפידה ישראל לשמור מרחק מבית הדין ולא להתייחס אליו יתר על המידה, בעיקר בשל העובדה שהיא אינה חתומה על האמנה שמכוחה פועל המוסד. אלן בייקר מציין כי "ישראל היא לא צד בחוקה של בית הדין, כמו שארצות הברית, סין ורוסיה אינן צד. אבל העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה הוציא מסמך לבית הדין מעידה על כך שישראל נמצאת בקשר עם בית הדין, ואפילו לפני כשנה וחצי גורמים במשרד החוץ קיבלו את פניהם של נציגים מטעם בית הדין בביקור בארץ".

להערכתו, ישראל הרשמית אינה מתכוונת לשתף פעולה עם חקירה, במקרה שתיפתח. "אם הערכאה המשנית הזאת תחליט שלבית הדין יש סמכות שיפוט וכן מדובר בשטח פלשתיני, יכול מאוד להיות שישראל תחליט שהיא אינה מסכימה עם זה, היא לא מוכנה לשתף פעולה עם החקירה ולא תאפשר לתובעת או למי מטעמה להיכנס לתחומי המדינה".

בייקר טוען שהמשפטנים עשו ככל יכולתם וכעת יש מקום גדול לעבודה הדיפלומטית. "היועץ המשפטי לממשלה כתב מכתב מאוד מפורט שלוקח את כל הטיעונים שמופיעים בהפניה של התובעת ומטפל בהם אחד אחד, ולמעשה ישראל כבר עשתה את מה שנדרש ממנה בשלב הזה. פרט לכך ישראל צריכה להבהיר באופן דיפלומטי לכל המדינות החברות בבית הדין, שהעיסוק הזה בתלונות של הפלשתינים בצורה כל כך ממוקדת למעשה גורם לפוליטיזציה של בית הדין, שהוקם כדי להיות גוף שמעל הפוליטיקה".

"הפלשתינים מנסים להפוך את בית הדין הזה למעין טריבונל חצר שלהם. אם התובעת תמשיך לקדם את העניין של החקירה הזאת, היא במו ידיה הורסת את כל הבסיס לקיומו של בית הדין. לישראל יש הרבה מה לעשות במישור הדיפלומטי", הוא מסכם. ואכן, נעשית פעילות אינטנסיבית מאוד של משרדי החוץ והמשפטים – הן בפעילות קבועה עוד לפני ההכרזה של התובעת והן בתגובה לאיומים מסוג זה, שישראל מכירה כבר תקופה ארוכה. חשוב לציין שהחקירה, אם תיפתח, לא תעסוק בישראל כמדינה אלא באישים ישראלים שפעילותם תיחקר בחשד לביצוע פשעי מלחמה.

במקביל לכל אלו פועל כבר שנים אחדים צוות בין-משרדי מטעם המטה לביטחון לאומי, משרד החוץ ומשרד המשפטים. בימים אלה אמור הצוות לגבש החלטות שיועברו להכרעת הדרג המדיני באשר לסוגיה כיצד להתנהל מול בית הדין בכלל ומול תביעות ספציפיות של הפלשתינים בפרט.

תקדים אפגניסטן

הדיפלומטיה הישראלית רצתה בשלב הראשון להשיג גינויים להודעת התובעת. ארצות הברית כמובן הייתה הראשונה לצאת באופן חד משמעי נגד ההחלטה, גם גרמניה הצטרפה – אם כי בשפה רפה יותר, ועוד כמה מדינות פרסמו תגובות שרומזות שמדובר בהחלטה נגועה פוליטית. צריך לזכור שמדובר גם בתקופה של חגים נוצריים, ועל כן דיפלומטים רבים נמצאים בחופשה ולא פשוט ללכוד את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית.

הפעילות הזאת תימשך, מתוך רצון ש-20 החברות שמכוחן פועל בית הדין יוציאו גם כן גינויים. הרצון במאמץ הדיפלומטי הוא ליצור מצב שבו תוצג החלטת התובעת לפתוח בחקירה בכפוף להכרעת הצוות השיפוטי בנוגע לסוגיית הסמכות כלא לגיטימית, וכך תישמט הקרקע מתחתיה.

גורם מדיני מסביר ש"המאבק הגדול הוא ליצור קואליציה של מדינות שיערערו על סמכות בית הדין לדון בסוגיה הישראלית-פלשתינית. זו עבודה קשה מאוד משום שבית הדין בהאג זוכה להערכה רבה בעולם, אבל זה נובע מהעובדה שעד היום הוא לא באמת עסק בשום מדינה משמעותית אלא רק באפריקה, בסרביה ובמיאנמר".

כמובן שלצד זאת קיימת גם התקווה שהרכב השופטים שאמור לאשרר את החלטת התובעת לא יעשה זאת. אומנם המערכת המדינית הישראלית מאוד סקפטית באשר להוגנות ולאובייקטיביות של בית הדין, אבל תקווה קטנה עדיין מקננת בלב קובעי המדיניות שמשהו יכול להשתנות. יש תקדים שעליו התקווה הזאת יכולה להסתמך – העובדה שהשופטים הללו לא אישרו לתובעת לחקור חיילים אמריקניים שפעלו באפגניסטן, החלטה שעליה התובעת ערערה שוב ושוב והיא נתונה בדיונים בלתי נגמרים.

אגב, ראש הממשלה נתניהו שילב גם את טענת האנטישמיות בהקשר של האג. "בעוד שאנחנו הולכים קדימה למחוזות חדשים של תקווה ושלום עם שכנינו הערבים, בית הדין הבינלאומי בהאג הולך אחורה. הוא הפך סופית להיות נשק במלחמה הפוליטית נגד מדינת ישראל", כך אמר נתניהו במה שבעצם הופך לדף המסרים של הדיפלומטיה הישראלית.

אם תרצו, אלה הטיעונים שישראל משתמשת בהם במערכה. האחד כלשון נתניהו, "החלטת התובעת מנוגדת לאמת ההיסטורית. היא פועלת נגד זכותם של היהודים להתיישב במולדת היהודים. להפוך את העובדה שיהודים גרים בארצם לפשע מלחמה - זה אבסורד שקשה שיהיה גדול ממנו".

לצד זאת, כאמור, נתניהו מדבר על התנהלות אנטישמית מודרנית כלפי העם היהודי בארצו. את הטענה הזאת פחות אוהבים בשגרירויות השונות, שכן הם צריכים להתמודד עם האנטישמיות המתעוררת בארצותיהם ולא להסיט את הסיפור לכיוון בית הדין – אבל במערכה הזאת הכלים הם בעיקר של האנשים שעושים ימים כלילות בכל מדינות העולם כדי לייצג את ישראל. לסל המאבקים שלהם נוסף גם המאבק בהאג, שבחודשים הקרובים יהיה בראש סדר העדיפויות של הדיפלומטיה הישראלית, עד להחלטה באשר לסמכות בית הדין. משם זה יכול להתפצל או לסיומה של המערכה הספציפית או להרחבתה ולהתייעצויות שיובילו מהלכים חדשים בהקשר של בית הדין, הן מולו והן בזירה הבינלאומית.

לתגובות: [email protected]