במלאת חמישים שנה לפטירתה של לאה גולדברג תקיים ביום חמישי הקרוב אגודת הסופרים העבריים אירוע מיוחד על גוונים פחות מוכרים ביצירתה. באירוע צפויה לשאת דברים גם חוקרת הספרות, פרופ' זיוה שמיר, אודות המבט הפוליטי שבשירת הילדים של גולדברג. שוחחנו איתה על כך.
"השירה והיצירה שלה מלאה בפרדוקסים. היא הייתה אינטלקטואלית רצינית שכתבה שירי נונסנס, טקסטים לקומיקס וחריזה אבסורדית. לא היו לה ילדים משלה. היא טענה שאדם עם מטען גנטי כמו שלה אסור לו שיילד ילדים, כי אביה חלה במחלת נפש, אבל היא הכירה את עולם הילדים. היא חיברה את יצירות הילדים האהובות ביותר בעברית", אומרת פרופ' שמיר ומזכירה:
"היא הייתה מורה בתחילת דרכה ולימדה ילדים קטנים ועולים חדשים שעשו את צעדיהם הראשונים בעברית, ובסוף ימיה לימדה באוניברסיטה. היצירה שלה היא צירוף פרדוקסלי של מבנים מאוד פשוטים ושל מסרים מאוד מורכבים".
במורכבות הזו, מסבירה פרופ' שמיר, נוצקו גם מסרים פוליטיים שנחבאו בתוך יצירותיה. דוגמאות מובילות לכך מציגה שמיר ב'דירה להשכיר' וב'המפוזר מכפר אז"ר', ש"הם עיבודים למעשיות סובייטיות. המסרים שעולים מהם הם מסרים שאני לא בטוחה שטוב להנחיל לדור הבא, למרות שמשרד החינוך ממליץ בלי סוף על 'דירה להשכיר'". עוד היא מעירה כי במשאל שפורסם לפני מספר חודשים נשאלו אזרחים מדוע טוב לחיות בישראל ואחת התשובות הייתה הספר 'דירה להשכיר', אמירה שהיא עדות לכוחו של הספר הזה בתרבות הישראלית.
"אמנם זו מעשייה שמדברת על השלום, וכולם רוצים שלום, אבל לאיזה שלום היא חותרת? היא חותרת לשלום של כבוד לזולת אבל לא מתקרב אליו. כל אחד חי את חייו ללא מגע עם האחרים ובלבד שלא יגעו בו. היונה, שהיא נציגת השלום בספר, לא מתעניינת בשכנים שלה, אלא רק רוצה שקט תעשייתי. בנוסף, מה פתאום ביצירה שנכתבה זמן קצר לאחר הקמת המדינה, רוב החיות הן חיות אירופיות חזיר, קוקיה, סנאי וכו', חיות עם חזות אירופית מובהקת כמו המחברת עצמה שעבדה בעיתונות הסוציאליסטית ובהוצאת ספרים עם אוריינטציה סוציאליסטית, אבל התהלכה בתל אביב עם פרווה שהביאה מגרמניה, כמו הסנאית שבסיפור".
פרופ' שמיר אינה מקבלת פרשנות שאולי רואה בדמותה של היונה ב'דירה להשכיר' אמירה סאטירית כלפי חוגי השלום שדואגים רק לשקט של עצמם ולא לשלום אמתי. "ההיפך הוא הנכון כי חוץ מהמסרים הפציפיסטיים של המעשייה הזו היא כתבה גם סיפור אוטופי שבו ילדה שוחרת שלום מצליחה לשכנע את התן הזולל להתבייש במעשיו ולהיות ילד טוב, במירכאות. למעשה לאה גולדברג הלכה בעקבות מעשיות סובייטיות, כמו 'בקתה ביער' שנכתבה בנוסח חזון אחרית הימים של 'וגר זאב עם כבש' ורצון לשכנע את הקוראים שכל העמים והמיעוטים ברוסיה יכולים לשבת יחד תחת קורת גג אחת".
"אגב, איש הרוח היהודי ישעיהו ברלין, איש מחנה השלום, כתב שחופש לזאבים זה מוות לכבשים והציניקאנים אומרים שבהחלט יתכן שיגורו יחד זאב וכבש בתנאי שבכל יום יביאו לדיר כבש חדש... לכן אני מעדיפה שילדים יתחנכו על מעשיות עם מסרים אמתיים ולא פוליטיקלי-קורקטיים. אני מעדיפה את מעשיותיו של נתן אלתרמן שלא דוגל באוטופיות של וגר זאב עם כבש, אלא מראה לילדים ששלום הוא דבר שביר ומסופק, מאזן של אינטרסים ובאוטופיות יש רק חלום יפה של אחרית הימים".