פמיניזם בלי גבולות

אלו שיתופי פעולה מתכוונת תהלה פרידמן מכחול-לבן לכונן עם חה"כ המוסלמית-לאומנית אימאן חטיב? המלצות לכמה כיווני פעולה אפשריים

חגית רוזנבאום , י"ז באדר תש"פ

תהלה פרידמן
תהלה פרידמן
Photo by Noam Revkin Fenton/Flash90

כאשר נכנסה חברת הכנסת הראשונה שעוטה מטפחת המכסה את מלוא ראשה בשערי הכנסת ה-19, לא נרשמו צהלולים תקשורתיים שחגגו את הרגע המכונן בו אישה דתית המדקדקת בשמירת ההלכה מתברגת בבית המחוקקים.

אפילו המגזר ממנו שאותו היא מייצגת לא הרעיף ברכות על הנאמנות הדתית-הלכתית שמשדר הלבוש איתו באה לכנסת. השם, אם תהיתם, היה אורית סטרוק.

בשבוע שעבר, עם היוודע תוצאות הבחירות, התברר כי אישה דתית מסוג אחר תיכנס לראשונה לכנסת, גם היא עוטה כיסוי ראש מלא מטעמים דתיים. שלא כמו במקרה של חברת הכנסת סטרוק, הפעם ליוו כותרות חגיגיות את כניסתה של אימאן חטיב, מקום 15 ברשימה המשותפת, לפוליטיקה הישראלית. "עשתה היסטוריה" הכריזו כלי התקשורת על עוטת החיג'אב הראשונה שהגיעה לכנסת ישראל.

מה אפשר ללמוד מחטיב?

אל שולחי הפרחים לחטיב הצטרפה אישה דתייה אחרת. תהלה פרידמן, לשעבר יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה וכיום עובדת במכונים שחרית והרטמן, היא פמיניסטית דתייה ממובילי הזרם הליברלי בציונות הדתית. ב-2018 הצטרפה לרשימת 'יש עתיד', ובמסגרת חיבורי המפלגות הוצבה בבחירות האחרונות במקום ה-38 ברשימת כחול לבן, אולם לא נכנסה לכנסת. בפוסט תמוה שפרסמה בשבוע שעבר, כתבה פרידמן: "רק שתי נשים דתיות עומדות לכהן בכנסת הקרובה. את ציפי חוטובלי אני לא מכירה אישית ולא מכירה מעורבות או עניין שלה בסוגיות פמיניסטיות. אבל על אימאן חטיב אני יכולה להעיד שהיא לא רק אישה דתייה, אלא גם פמיניסטית הלכתית". כאן מפרטת פרידמן את הרקורד של חטיב כבעלת תואר במגדר, עובדת סוציאלית, פעילה חברתית ופמיניסטית חברת התנועה האסלאמית. "אני יודעת שהיא פרטנרית אמתית לשת"פ סביב סוגיות של נשים דתיות. הלוואי שנצליח".

לאחר שראשי סיעתה כחול לבן משכו השבוע בהגה בכל הכוח לכיוון כריתת ברית פוליטית חסרת אחריות עם הרשימה המשותפת, אפשר להבין את הרקע הפוליטי המפלגתי שעליו נכתבים דבריה של פרידמן. ובכל זאת, ההשוואה המשונה שעורכת פרידמן, בה ערבייה מוסלמית לאומנית הופכת לפמיניסטית הלכתית, אינה מחמיאה במיוחד לקבוצת הנשים הדתיות שעונה להגדרה האחרונה.

פרידמן אינה מסתפקת בח"כ ציפי חוטובלי שתייצג אינטרסים של נשים דתיות יהודיות. מן הסתם הספיקה פרידמן לשכוח את הקדנציה של חוטובלי בראשות הוועדה לקידום מעמד האישה, בה העבירה בין השאר את החוק להארכת חופשת הלידה. מבחינתה של פרידמן, שיתופי פעולה למען נשים דתיות ייכונו דווקא עם עוטת החיג'אב המוסלמית. מה למשל? ניסינו לחשוב על כמה כיוונים אפשריים על מנת לסייע ליוזמה של פרידמן.

למשל מכת הפוליגמיה העבריינית שפשתה במגזר הערבי, ואפילו בקרב נציגיו שהגיעו לכנסת. הנגע החברתי הזה ללא ספק פוגע בזכויות הנשים, ואפשר לקוות שחטיב תהיה שותפה נאמנה במאבק למיגורו. אולם בראיון עדכני שנערך איתה בנושא באתר 'שיחה מקומית', היא אומרת בנימה מפויסת על תופעת הפוליגמיה: "כן, זה קשה, אבל בואי נתחיל עם העובדה השרעית שזה מותר לפי הדת". כשהיא נשאלת שוב האם לא צריך להפסיק לנהוג כך גם אם הדבר מותר על פי הדת, היא שוב מתפתלת: "אני יודעת, אני מתחילה מההלכה כדי לא לצאת נגד האסלאם. אבל באסלאם יש פרשנויות רבות לפסוק הזה, והעבודה צריכה להיות חברתית בשטח נגד התופעה".

נאמנותה המעניינת להלכה המוסלמית, גם כשהיא קשה לה לעיכול כפמיניסטית, מתבטאת גם בנושא כיסוי הראש: "אני גאה שיש נשים מוסלמיות בחברה שדרכן נחסמת בגלל החיג'אב, ורואות היום שאפשר להגיע לכנסת גם עם הלבוש הדתי", היא אומרת על היותה חברת הכנסת הראשונה עם חיג'אב. במובנים הללו, ייתכן ושיתוף הפעולה הזה יהיה מבורך. לו ישאבו הזרמים הפמיניסטיים הדתיים מדרכה של חטיב את המחויבות העמוקה להלכה, הן במחשבה והן בלבוש, הרי שוודאי הם ייצאו נשכרים.

ובכל זאת, הנכונות לשתף פעולה עם מי שמתהדרת אמנם בעשייה חברתית ופרו-נשית במגזר שלה, אולם לא מסתירה לרגע את זהותה הערבית-פלשתינית כהגדרתה, מעלה תמיהה על סדרי העדיפויות של פרידמן, כמזוהה עם המגזר הדתי לאומי. בלחיצת עכבר צפות ברשת לא מעט התבטאויות לאומניות חריפות של חטיב. "כל המפלגות הישראליות תומכות בכך שישראל היא מדינה יהודית וכל מה שהם אומרים הוא קוסמטיקה, איפור. אנחנו המיעוט הפלסטיני, בעלי האדמה המקוריים בארץ הזאת", אמרה לקול תשואות התלמידים בכנס בחירות בתיכון בכפר קאסם. מהיכן, אם כן, נולד הנרטיב של יצירת שיתופי פעולה בין יהודים לאויביהם? אולי כאן המקום להזכיר את העובדה האחרונה שציינה פרידמן בפוסט המדובר, ולפיה היא וחטיב מכירות מתקופת לימודיהן במכון מנדל. ואידך זיל גמור.

בתחילת הדרך המיקום הגיאוגרפי היווה מכשול שיווקי. טחנת הקמח של עקיבא הכהן ביצהר
צילום: עזרי טובי

לא על הקמח לבדו

שלושים יום קודם החג אפשר כבר לדרוש בענייני הפסח. סיפורה של טחנת הקמח 'עץ השדה' ביצהר מביא עימו בימים אלה לא רק ניחוח של אפיית מצות, אלא גם ריח של ארצישראליות שורשית ועמוקה. במהלך השנה כולה מתמחה הטחנה בייצור ושיווק קמחים מלאים ומיוחדים, ממיני דגן הגדלים על פי רוב בארץ ישראל (למעט כוסמין, אותו יש לייבא מחו"ל בשל גידולו המצומצם עדיין בישראל), כאשר תהליך הטחינה, האריזה והשיווק נעשה כולו בעבודה עברית.

לפני מספר שנים זיהה הבעלים של טחנת הקמח, עקיבא הכהן, ואקום שנוצר בשוק בתחום הכנת הקמחים לתעשיית המצות. בלי להלאות בפרטים המקצועיים, נספר רק שכיום הטחנה בבעלותו של הכהן היא אחד משני ספקי הקמח היחידים בישראל למפעלי המצות. הטחנה של הכהן מתמחה בקו הייצור לפסח בקמחים מלאים, כולל קמח הכוסמין שצבר פופולריות בשנים האחרונות. הכהן מדגיש כי הקמח למצות, המושגח בכשרות מהדרין של רבנות השומרון, אינו שמור משעת קצירה, ובעיקר – אינו מיועד ללקוחות פרטיים אלא רק למפעלי המצות, להם יש את הידע הדרוש לשימוש נכון בקמח.

הכהן אינו שוקט על שמריו, תרתי משמע. "בתוך שנה אני מקווה שנביא דברים חדשים ומעניינים לשוק הקמח", הוא רומז בלי לגלות סודות מקצועיים. בחלקות החקלאיות סביב ביתו ביצהר, בהן גידל חיטה וגם נטע כרם, הוא החל כעת בגידול ייחודי בישראל שמלווה בהשגחת הבד"ץ: גרגרי אוכמניות.

במהלך השנים הצליח הכהן לחדור לשווקים, גם אם בתחילת הדרך המיקום הגיאוגרפי היווה מכשול שיווקי. הוא נזכר איך הגיע לחנות באחת הערים ובעל החנות הביע עניין רב במוצר, אך לאחר ששמע שהמפעל ממוקם ביצהר, החל לגמגם שהלקוחות יסרבו לרכוש את המוצר. כשהמשיך הכהן לחנות אחרת באותה עיר, המוכר דווקא גילה פחות עניין במוצר בשל חוסר מקום, אולם מששמע על מיקום המפעל, מיהר לפנות מקום במדפים: "יש פה אנשים שרוצים דווקא מוצרים מיצהר!" הכריז. כיום הכהן עובד עם רשתות 'אושר עד', 'שופרסל' ובתי הטבע בארץ. כחלק מעולם הערכים והשליחות שהוא חש גם במסגרת העסקית, מקפיד הכהן על קיום מערכות יחסים טובות לא רק מול ספקים ולקוחות אלא גם מול המתחרים, להם סייע מדי פעם בעצות מקצועיות. "זה חלק מהערכים שאני כיהודי מיצהר מביא איתי לשוק. מבחינתי זה חלק מהשליחות".

אחרי יישוב הארץ, חקלאות ועבודה עברית, השלים הכהן לפני כחודש וחצי משימה ערכי נוספת: תרומת כליה ליהודי תושב רמת גן. את הבדיחות על תרומות הכליה של תושבי יצהר הכהן מכיר היטב, אבל דווקא בגלל זה חשוב לו לחדד את הזווית שלו בסיפור: "מבחינתי כל התחומים הללו קשורים זה בזה. בזמנו, כשהתחלתי עם תהליך התרומה, שמעתי את אברי גלעד אומר שיש ביצהר שני סוגי אנשים, אלה המשוגעים על הגבעות שמרביצים לחיילים ושורפים לערבים, ויש את היישוב המתון והמסודר, אלה שתורמים כליה, וצריך לעשות הבחנה ביניהם.

"לי הדברים מאוד צרמו. אמנם אני לא פוגע בחיילים או בערבים, אבל אני בהחלט לא שונה מנוער הגבעות. חוויתי לא מעט על בשרי את התעללויות השלטון, מעצרים וצווי הרחקה, בשל פעילותי למען ההתיישבות. המניע שלי לתרום כליה בא מאותו מקום: אכפת לנו ממה שקורה לעם ישראל ולארץ ישראל. זה מסר שחשוב לי. אין אנשים כאלה ואנשים כאלה. יש אנשים שאכפת להם, גם נוער שפועל כך או אחרת וגם מי שתורם כליה - המניע הוא אותו מניע".

לאחר ששורות אלו נכתבו, ניחתה מכה קשה על משפחת הכהן: בנם צדוק הותקף על ידי ערבים בכפר חווארה במהלך חג הפורים ונפצע קשה מבלוק שהטיח ערבי בראשו. הוא אושפז בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם ועבר ניתוח ראש מורכב. עוד חזית במאבק על יישוב הארץ של משפחת הכהן, שהפעם לא היתה בתכנון. הציבור נקרא להתפלל לרפואתו השלמה והמהירה של צדוק אריה בן אילת השחר.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com