מול נתוני המבודדים והחולים בישראל שמטפסים מדי יום, יש מספר יציב אחד שלא השתנה מאז פרוץ המשבר: מאה ועשרים מבודדים, או מדויק יותר – מנותקים. מדינת ישראל והעולם כולו עומדים בפני משבר בריאותי, כלכלי ואנושי, שהשלכותיו רק מתחילות להתבהר, אבל במקום לגייס את מלוא הכוחות למלחמה בנגיף, נבחרי הציבור עדיין מתבצרים בשוחות הפוליטיקה.
בכל יום שחולף בלי שקמה ממשלת חירום בישראל, האחריות רובצת לפתחם של כל מאה ועשרים חברי הכנסת, ובפרט על שני הבנימינים. הנחיות הזהירות החדשות סיפקו השבוע בכנסת כמה רגעי השבעה שאף תסריטאי לא היה מעלה בדעתו, כמו למשל השבעתם המשותפת של חברי הכנסת אחמד טיבי ובוגי יעלון. יועצו של ערפאת ומי שחיסל את סגנו של ערפאת, שמופיעים בזה אחר זה ברשימת חברי הכנסת על פי סדר האל"ף בי"ת ולאחרונה גם חתומים על הברית הפוליטית של "רק לא ביבי", כונסו לפריים אחד אקראי. כך גם נתניהו וגנץ, זה מול זה, מושבעים במליאה כשסביבם כיסאות חברי הכנסת ריקים ודוממים.
שני הניצים התיישבו במליאה להאזין לנשיא לבדם, כמו שני תלמידים נזופים שנקראו לחדר המנהל אחרי קטטה. גם בלי החשש מהדבקה, לא היה צורך לכנס ולהטריח את כל שאר החברים. ממילא דבריו יועדו לאוזני שני אלה בלבד. את התחנונים שהשמיע באוזניהם בחדרי חדרים, יחד ולחוד, השמיע שוב במליאה הריקה, כמעט לשווא. הנשיא ריבלין מסר השבוע את המנדט לגנץ בלי חמדה ובלי תקווה. היה מי שייעץ לו להטיל את המנדט על נתניהו וגנץ יחד, וגם הציג חוות דעת משפטית שאולי מאפשרת זאת, אבל ריבלין החליט לוותר. אחרי שנתניהו קיבל ממנו את המנדט פעמיים בשנה האחרונה ונכשל, כעת גנץ מקבל את ההזדמנות השנייה שלו, וגם הוא ייכשל. יש לו 61 ממליצים על הנייר אבל אין לו ממשלה.
28 ימים עומדים לרשות גנץ. אין בכוונת הנשיא להעניק לו את הארכה בת ה-14 יום שמאפשר החוק, וגם לא לתת לבנימין נתניהו הזדמנות נוספת. אם לא יצליחו הצדדים להתכנס בתוך ארבעה שבועות, אוטומטית יועבר המנדט לידי הכנסת למשך 21 יום, ובסופם או שתהיה ממשלה בישראל או שמערכת הבחירות הרביעית תיפתח בתחילת מאי. הקורונה לא מחכה ומספר החולים הידועים בישראל מכפיל את עצמו בכל שלושה ימים. את החישובים והדמיונות מה יתחולל כאן בעוד שבעה שבועות של גידול מעריכי, כל אחד מהקוראים יכול לעשות לבד.
תככים בכחול לבן
שיחות האחדות שכן מתקיימות, גם אם לא בזריזות הנדרשת, נשענות על בסיס עיקרון אחד מרכזי: אם גנץ יחבור לנתניהו, חלקו השוויוני בממשלה הפריטטית, לעניין הרוטציה, הסמכויות ומספר השרים, יחושב כאילו הביא איתו אל הקואליציה את כל 33 חברי הכנסת של כחול לבן.
ההנחה הרווחת, גם בסביבת נתניהו וגם אצל אנשי גנץ, היא שהקמת ממשלת אחדות משמעותה פילוג בכחול לבן. הקוקפיט מחולק לשני מחנות מובהקים: גנץ-אשכנזי שנוטים להתגמש, ולפיד-יעלון שרק מקשיחים עמדות מיום ליום. בזמן שגנץ מחפש סולם פרטי וציבורי שיאפשר לו להתגבר על הבטחותיו שלא לשבת עם נתניהו, וגם על העלבון האישי שספג ממנו, לפיד רק מטפס גבוה יותר על העץ. בערב שבו גנץ משתף פוסט של נתניהו עם הנחיות בריאות וכותב "כשזה מגיע לחיי אדם אין פוליטיקה", לפיד מעלה בפייסבוק סרטון הפוך שבו הוא כמעט קורא שלא לציית להוראות הממשלה: "הלא-דמוקרטיה הודיעה לכם שאסור לכם לצאת מהבית. תשאלו את עצמכם באילו מדינות ממשלה לא נבחרת מודיעה לאזרחים שאסור להם לצאת מהבית". במילים אחרות: השאלה האם לציית להוראות מצילות חיים הפכה לדיון פוליטי. לא בין ימין לשמאל, אלא אפילו בתככים הפנימיים בכחול לבן.
למחנה "רק לא ביבי" ולשנאת נתניהו הפתולוגית יש אחריות כבדה למצב הזה, חלקה שאובה מתחום בריאות הנפש ממש, אבל גם לנתניהו עצמו יש מה לשפר. את המשבר הוא מנהל ברצינות, אבל היה עליו לעשות מאמץ משמעותי וכן לא פחות לא רק לבלום את הנגיף, אלא גם את התחושות שהוא מנצל את הרווח האגבי לצרכיו הפוליטיים והמשפטיים.
גם אם סגירת בתי המשפט נדרשת ומוצדקת, היה ראוי שראש הממשלה יודיע כי הוא מתעקש להגיע ולקיים את הדיון שלו במתכונת מצומצמת, אפילו באופן סמלי בלבד, כדי להוכיח שידיו נקיות. חצי שעה מזמנו של ראש הממשלה, גם בזמן משבר, שווה כדי להשיב את אמונם של אזרחי ישראל שהצביעו למחנה שביקש להחליף אותו. גם פוליטית ותדמיתית הוא היה רק מרוויח ממצב כזה.
מהלך מביש נוסף היה השימוש בסמכותו של יו"ר הכנסת אדלשטיין כדי למנוע הצבעה במליאה על הדחתו מהתפקיד. כשנתניהו ביקש ממנו להשתמש באותה סמכות בדיוק כדי למנוע את הדיון על חסינותו, אדלשטיין סרב. בשם החשש מהקורונה ונימוקים טכניים אין הצדקה לרמיסת מעמדה של הכנסת הנבחרת. הבחירה של כחול לבן לעסוק בחילופי יו״ר הכנסת היא אולי קטנונית, אבל זו הבעיה שלהם, והציבור כבר יעשה את החשבון שלו. אדלשטיין, שתמיד נלחם על מעמדה העליון של הכנסת כמייצגת הציבור, פגע אנושות בערך הזה כשהחליט למנוע את הקמת ועדות הכנסת ואת הפעילות הסדירה של המשכן. וככל שהמחלה מתפשטת ברור שהסיכוי לכנס את חברי הכנסת במלואם הולך ופוחת, ויהיה צורך לחשוב על פתרון חוקי אחר לקיום הצבעות. החלטות הכנסת צריכות לשקף את רצון הבוחר, ולא את תמונת המצב האקראית של מספר הנבחרים המבודדים או החולים.
מעל כל אלו הפגיעה האנושה ביותר באמון הציבור הייתה ההחלטה על צווי המעקב הסלולריים, והשימוש ביכולות המיוחדות של שירות הביטחון הכללי כדי לעקוב אחרי אזרחים חולים ומבודדים. ייתכן מאוד שהצעד הזה יסייע להציל חיי אדם ולהאט את קצב ההתפשטות של הנגיף, אבל אי אפשר להכריז על צעדים כאלה בהצבעה טלפונית של ממשלת מעבר באחת וחצי בלילה, בלי פיקוח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. זכויות אדם וזכויות הפרט הן לא עסק לשמאלנים בלבד. מה שיתאפשר עכשיו בחסות הקורונה, עלול להיות תקדים מסוכן שיאפשר לגורמים לא נבחרים שימוש בכוח וביכולות ששמורות לטיפול בטרוריסטים, גם נגד אזרחים מהשורה. לתשומת לב כל מי שהזהיר מפני ה"דיפסטייט" במהלך החורף האחרון.
תפקיד לאחמד טיבי
שלוש סוגיות נוספות עומדות בין עם ישראל ובין ממשלת אחדות: שר המשפטים, מקומה של הרשימה המשותפת, וכמובן - חלוקת הרוטציה.
לגבי השאלה הראשונה, מסתמנת הסכמה: שר המשפטים שימונה יהיה גורם מקצועי. לא אוחנה אבל גם לא איש כחול לבן, אלא מועמד מוסכם ומוערך שיגיע מחוץ למערכת הפוליטית.
על מקומה של המשותפת עדיין מתנהל הדיון. נתניהו דחה את הרעיון לצרף את מי שכללו ברשימתם תומכי טרור אפילו לממשלת חירום, אבל גנץ תובע מתן ייצוג ושותפות לנציגים מהמשותפת בתפקיד בולט בכנסת שיעסוק במשבר הקורונה. ראשות ועדה למשל. זו מחויבות משיקולי נראות, אבל היא עשויה דווקא לחולל תהליך מהותי. אחמד טיבי הוא הרופא היחיד שמכהן כיום בכנסת. הנגיף כידוע אינו מבחין בין יהודים לערבים ובין חרדים לחילונים. יש סיכוי לא רע שנראה אותו מחזיק באחד מתפקידי המפתח החשובים, וגם הפעילים והמתוקשרים ביותר בישראל בשנה הקרובה - יו״ר הוועדה המיוחדת של הכנסת לטיפול בקורונה.
השאלה שנשארה לסוף היא כמובן הקשה מכולן, אבל גם הפשוטה ביותר לפתרון. הצדדים מסכימים שנתניהו יכהן ראשון, השאלה למשך כמה זמן. בהצעה שפרסם הליכוד הוצעו לגנץ שנתיים מלאות ברוטציה, בתום השנתיים הקרובות של נתניהו. בכחול לבן תובעים שנתניהו יכהן שנה אחת בלבד, שבה, כך מקווים כולם, ייפתר משבר הקורונה וגם הליכי המשפט יתחילו להתקדם, ובסיומה הוא יפנה את מקומו לגנץ ויתחיל לנהל את שלב הראיות במשפטו. כשגנץ יסיים את השנתיים שלו נתניהו יוכל לחזור ולכהן שנה רביעית, כמובן בהתאם להכרעת הדין.
זו התהום הפעורה בין הצדדים, ויש מי שכבר הציע פתרון ביניים: כל צד יתגמש בחצי שנה: נתניהו יכהן שנה וחצי, גנץ יכהן שנה וחצי. ולגבי הרביעית? יחליטו בהמשך. הכי גרוע - ילכו לבחירות. 2023 נשמע כמו תאריך הגיוני יותר ללכת לקלפיות מאשר הקיץ הקרוב.
לתגובות: [email protected]