כיתה
כיתהצילום: ISTOCK

בסוף השבוע שעבר הוחלט שהמורים יפסיקו ללמד בצורה מקוונת, יוסיפו עוד 11 ימי הוראה בחופש ושכרם לא ייפגע. אני חייב לציין שכמורה וכאיש חינוך אני מרגיש ששכרנו יצא בהפסדנו.

אמנם חשוב באמת ששכר המורים לא יפגע. אני גם לא ממעיט בערך החיסכון של כמה מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה בתקופה קשה זו.

אך למשוואה הזאת יש גם צד נוסף מאוד מטריד:

באופן שאני קורא את ההסכם אני מסיק שהמורים אינם חשובים:

  • המורים לא באמת יכולים לקדם את תלמידיהם אם הם לא פיזית בכיתה.
  • הוראה מקוונת בשיחת זום כיתתית, במטלה שנשלחה מרחוק היא חסרת משמעות.
  • תקשורת כתובה או מוקלטת בין תלמיד למורה, מיותרת לגמרי.
  • קשר אישי בין מורה לתלמיד בשעת מצוקה, כשהתלמיד לא נפגש עם חברים והשגרה שלו הופרה באופן פתאומי בצורה מטרידה ומלחיצה, אינו רלוונטי.
  • קריאה, חשבון, מדעים, תנ"ך, היסטוריה, חינוך, תמיכה רגשית – כל אלו אינם חשובים.

אם המורה לא משמש כבייביסיטר – אין בו ערך. שיעבוד עוד ימים בקיץ. שיעבוד באמת עם 30 ילדים בכיתה.

כבר 20 שנה מדברים על הצורך לגוון את הפדגוגיה. להוסיף טכנולוגיה, לייצר מטלות מקוונות בתוך הכיתה ומחוצה לה. בפועל – מעט מאוד התקדם. והנה הגיעה הקורונה, ועם כל הצער והכאב שבדבר – יצרה לנו הזדמנות לעשות שינוי משמעותי בזמן קצר: מורים בונים מטלות מקוונות, יוצרים קשר עם תלמידיהם מבית המורה אל בתי התלמידים, מלמדים אותם מרחוק איך לסנן מידע, לחשוב בצורה ביקורתית, ולשתף פעולה עם חבריהם (מרחוק). זה, כמובן, לא נעשה בצורה מושלמת, אבל זה בוודאות משתפר מיום ליום. אנחנו מפסידים הזדמנות להקפיץ את הפדגוגיה שנות דור כמו שזה נראה כעת הקורונה תיגמר, ובתי הספר יחזרו להיות כשהיו.

אך פן נוסף ולעניות דעתי הפגיעה המשמעותית והמצערת ביותר היא הרחבת הפערים בין חזקים לחלשים – מלקולם גלדוול, בספרו "מצוינים" מתאר מחקרים המצביעים על כך שפערים בין אוכלוסיות חזקות לחלשות נוצרים בחופשות. כמעט ואין צורך להסביר זאת, ונראה ששבוע אחד בבתים מספיק כדי להבהיר את הפער שיווצר בין תלמיד שהוריו דורשים ממנו כל יום לקרוא רק חצי שעה, לפתור רק 10 תרגילים בחשבון, ומשוחחים אתו על רגשות, מחשבות ובריאות, לעומת ילד שיושב כל אותה תקופה מול מסכים.

אם כך – מה כן?

התשובה מורכבת ודורשת יצירתיות, גמישות מחשבתית ושיתוף פעולה של גורמים רבים למשל:

  • המשך הוראה מקוונת של המורים גם אל תוך החופש הגדול.
  • עידוד סטודנטים לחינוך לסייע כתומכי הוראה לאורך כל התקופה.
  • רתימת המגזר השלישי להוספת תוכניות נוספות.
  • הנחיית ההורים ושיתוף פעולה עמם ליצירת חזית אחידה.
  • ועוד ועוד

אלו התחלות של רעיונות, שדורשים הרבה עבודה, ליטוש ורצון טוב, אבל זו הדרך.

מה שבטוח – המורים חייבים לחזור ללמד היום בצורה מקוונת. הם חשובים מדי מכדי שנוותר עליהם, עובדים קשה מדי מכדי שנרשה לעצמנו לזלזל במאמציהם לשמור על קשר, ללמד ולחנך את ילדינו, וקשורים באמת לילדים שלנו.

אסור לנו לפגוע במורים ובילדים.

הכותב הוא ראש תחום אקדמיה-שדה במכללה האקדמית הרצוג