כשאין אתרוג – לא מברכים

כשאין אתרוג – לא מברכים. כשאין מניין – אין אומרים קדיש. לא ברכו ולא דברים שבקדושה. כך נפסק להלכה, ומניין הוא 10 אנשים במקום אחד

הרב אברהם וסרמן , ה' בניסן תש"פ

הרב אברהם וסרמן
הרב אברהם וסרמן
צילום: עצמי

א. משפט זה היה נפוץ במזרחי אירופה (במקור באידיש: אז עס נישט דא קיין אתרוג, בענטש מען נישט). הפוסקים דנו בשאלות הנובעות מבעיות באספקת ארבעת המינים, ומחלוקת ידועה היא אם אפשר לברך על ארבעת המינים כשהם יבשים (רמ"א או"ח סי' תרמ"ט) או לא (שו"ע שם. אגב – עוד מקום מני רבים שהשו"ע מחמיר יותר מהרמ"א, ולא כפי שמקובל  לחשוב). אך על הכל מוסכם שאם חסר אחד המינים – אין מברכים. ואכן, פעמים רבות קרה שלא היה אפילו אתרוג אחד בקהילה.

כשאין אתרוג – לא מברכים. כשאין מניין – אין אומרים קדיש. לא ברכו ולא שאר דברים שבקדושה. כך נפסק להלכה, ומניין הוא עשרה אנשים במקום אחד, או לכל הפחות כשמקצתם רואים אלו את אלו במובן של נוכחות וראיה פיזית (שו"ע או"ח סי' נה סעיף א). גם אם היה אפשר לנסות ולמצוא שיטות פוסקים אחרות – כבר הורה הראי"ה בפולמוס החליבה בשבת, שגם אם יש שיטות ראשונים אחרות, אין לסטות מפסק השו"ע. על אחת כמה וכמה בנידון זה, כשאין מחלוקת, אי אפשר להמציא סברות חדשות ולחלוק על השו"ע וכל הראשונים שעליהם הוא מתבסס. 

ב. חסיד זקן הסביר לי פעם, שהמושג "אונס רחמנא פטריה" הוא לא רק כפי שרגילים להסביר, שהאנוס פטור. אלא ש"רחמנא" כלומר, התורה עושה בשבילו את המצוה ופוטרת אותו. 

בעומק העניין זה מה שאמרו חז"ל: "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה... מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"(קידושין מ,א).

אין צורך לחדש הלכות שלא שערום אבותינו ורבותינו, ולא צריך 'להרגיע' את מי שלא אמר קדיש ביארצייט. הקב"ה עושה את זה בשבילו. מי צריך יותר מזה?

המקובעות שלנו בדרך מסוימת דוקא כיצד לעבוד את ה', בלי להזדקק לדרך ההלכה הסלולה – אינה הדרך הנכונה.  
כל מי ששירת בצבא ונתקע בחג בלי מניין, והכי גרוע – ביו"כ בלי מניין, מכיר את ההרגשה הנוראה המציפה את כל האישיות. גם בחלוף שנים רבות – עדיין נותר בפיו טעם מליחות הדמעות ששפך כמים, בייחוד כשנזכר בתפילה בישיבה. אך מי שידע להתגבר ו'להפוך את הלימון ללימונדה' – יצא נשכר בכפלים. גם חשב להתפלל במניין אלא שנאנס ומעלה עליו הכתוב. וגם חווה יו"כ שהיה עליו למלא אותו בעצמו בתוכן בלי סיוע של האמצעים הרגילים. אתגר עצום ששכרו בצידו. 

התורה שחשבה על הכל – חשבה גם על המצב הזה ונתנה לו הגדרות ומשמעות.
ועדיין – נתפלל שהמחלה תסור מהרה, והחיים ישובו למסלולם, ונזכה לשבת עם משפחותינו ואורחינו ולאכול מצות בדיצות.