אילוסטרציה
אילוסטרציה iStock

חוסר הוודאות באשר לעתיד הוא חלק בלתי נפרד מהקשיים שנובעים ממגפת הקורונה. כך זה אצל כלל האוכלוסייה ואצל אנשים בעלי בעיות נפשיות הקושי גובר. ד"ר הלה הדס, מנכ"ל 'אנוש', העמותה הישראלית לבריאות הנפש, מספרת על הקשיים וההתמודדויות.

לדבריה לצד המציאות המורכבת והמסובכת יותר לפגועי הנפש יש להם גם יותר כלים "כי מי שמתמודד עם בעיות נפשיות ונמצא במערכי סיוע ביומיום מצבו טוב יותר מאחרים. אמנם התמיכה היום ניתנת רק מרחוק, טלפונית או בזום, אבל אנחנו מנסים להקל. לעומת זאת אי הוודאות המתמשכת, ההימצאות בבית והבדידות שנכפית על מי שמתמודד עם בעיות נפשיות, זה רק מעמיס על השגרה שגם כך היא לא פשוטה עבורם".

ד"ר הדס מדגישה בדבריה כי עיקר הבעיה מתמקדת דווקא במי שלוקה בבריאותו הנפשית אך טרם הכיר בכך ולכן הוא גם אינו מסתייע במערכות השונות. "אנשים שהכירו בקושי הנפשי שלהם ובאים לקבל את העזרה, במצב כמו היום כשיש להם מי שמלווים אותם, גם אם העזרה שיקבלו שונה מהשגרה ולא ניתן לפגוש אותם בחדר הטיפולים, הוא יידע לצרוך את העזרה ולהיעזר בצורה סבירה. אבל מי שלא נמצא במעגל ההיעזרות ולא מכיר במציאות ונמנע מלקבל טיפול השגרה שלו קשה ועכשיו היא קשה שבעתיים".

עוד מציינת ד"ר הדס כי ההתנהלות בחירום תלויה בהיערכות בשגרה. "מדברים על מוכנות העורף לחירום. כשיש היערכות וחשיבה על חירום בשגרה נדע להתמודד עם החירום כשיגיע. כך זה גם בהיבט הרפואי ובהיבט הרגשי. עומס מצטבר, וכשלא רגילים לקבל עזרה בזמן כמו היום קשה לפנות ולקבל עזרה, מעבר לכך שבימים כאלה כולם מבקשים עזרה".

האם ניתן לאתר את אותם שנמנעו מלפנות לקבל עזרה? "לאתר אותם כעת לא ניתן, אבל ניתן לאפשר לאנשים לערוך לעצמם הערכת מציאות, להגיד שאם מרגישים סימפטומים רגשיים כמו חרדה, מחשבות קשות, קשיים להירדם וסימנים נוספים שהאדם עצמו ובני המשפחה שלו יכולים לאתר אותם. כשמזהים משהו לא שגרתי בהתנהגות כמו הסתגרות וכו', כשיש שינוי בהתנהלות בן המשפחה זה סימן מובהק, ובסימן הזה יוכל רק בן משפחה להבחין".

ד"ר הדס מציינת כי גם בימים שכאלה קווי עזרה ממתינים ו"אפשר להתקבל ולקבל עזרה גם אם מדובר במי שלא מוכר. זו האחריות החברתית שלנו גם כשאנחנו נמצאים בעומס".

בדבריה מדגישה ד"ר הדס כי אין אפשרות להציג מספר פרמטרים המהווים סימן מעיד לליקוי נפשי כזה או אחר שכן הדברים משתנים מאדם לאדם. למעשה הדברים תלויים בחריגה מהתנהלות השגרה של כל אדם ואדם. "כמו שבקורונה אומרים שימו אם זה שונה מהרגיל כי כאב גרון וקצת גודש באף יש בשגרה, מסבים את תשומת ליבנו לתחושות שאינן בשגרה. אנחנו יודעים לומר מה שונה מהשגרה. אם יש משהו שונה מכל יתר בני הבית, אם מדברים על חריגה יתכן וזה מצריך עזרה שיכולה להסתכם בשיחת טלפון אחת שבה יתנו לו כמה כלים להתמודד".

האם ניתן לפלח את האוכלוסייה ולומר מי נמצא בסיכון גדול יותר ללקות בנפשו במציאות של אופק לא ברור כבמצבי מגפה? "קשה לענות על השאלה הזו, אבל ניתן לשער שמדובר באוכלוסיות שנמצאות בקצה ממילא. אנשים שסובלים בשגרה מעוני, ממצבים בריאותיים לא פשוטים, אלימות ועוד, מי שחי באזורי השוליים מסיבות שונות יהיה לו קשה יותר ונצטרך לעזור לו".

"מדברים על אסטרטגיית היציאה וגם אנחנו מדברים על האסטרטגיה הזו. מה יקרה לאנשים שלנו שעמלו קשות עד שהצליחו לעשות מהלכים שיקומיים ולהשתלב בחברה ובעבודה ועכשיו נכפתה עליהם הסתגרות, אחרי שחודשים ושנים עזרנו להם לצאת החוצה. עכשיו כשיפתחו הדלתות האוכלוסייה הזו לא תוכל לצאת החוצה ברגע. נצטרך לעבוד איתם על תהליך היציאה לעבודה כי גם זה מעבר חד שהוא מורכב עבור האוכלוסייה שחיה בשוליים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו