שמירת הבריאות והנפש – עבודה רוחנית

בעקבות מגפת הקורונה אנו חייבים להישיר מבט ולנסות לראות כיצד היהדות מכוונת אותנו לשמירת הבריאות והנפש.

הרב אברהם בלס , ו' בניסן תש"פ

הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלס
צילום: עצמי

בעקבות מגפת הקורונה אנו חייבים להישיר מבט ולנסות לראות כיצד היהדות מכוונת אותנו בנושא זה של שמירת הבריאות והנפש. האם לעולם הרוחני אין  כל מקום כאשר עוסקים בנושא זה של שמירת הבריאות והנפש.

מספר התלמוד הבבלי (ראש השנה כא, א) שהאמורא הבבלי רבא היה רגיל לצום יומיים, כדי שלא תהיה מציאות, בה אין הוא צם ביום הכיפורים (צום יום כיפור נקבע לפי קביעתם של חכמי ישראל ולא תמיד השליח לבבל הגיע בזמן).

 פעם אחת רב נחמן ועימו כל הציבור צמו ביום מסוים, כוון שחשבו שהוא יום הכיפורים, לקראת סוף הצום הגיע שליח מארץ ישראל והודיע שצום יום הכיפורים הוא לפי קביעת בית הדין רק למחרת. שאל אותו רב נחמן היכן הוא גר. אמר אותו שליח שהוא גר במקום ששמו דמהריא. אמר לו רב נחמן שהוא בחינת שופך דמים וקרא עליו את הפסוק – 'קלים היו רדפינו מנשרי שמים'.

כבר בראשית הסוגיה משבח הבבלי את מנהגו של רבא שהיה נוהג לצום יומיים, שכן פעם אחת התברר שהוא צדק. ביום הכיפורים האמיתי בשעה שכול הציבור אכל, הרי שהוא זכה לצום.

אבל המדהים יותר זה הסיפור של רב נחמן. שליח מארץ ישראל הגיע בסוף יום צום הכיפורים כדי לומר להם שלפי החשבון של ארץ ישראל יום הכיפורים הוא רק למחרת. רב נחמן האשים את השליח שבגללו יצומו יומיים ומן הסתם ימותו אנשים כתוצאה ממהלך זה, וממילא הוא בחינת שופך דמים. והדברים מדהימים. האם מותר לצום יומיים. דבר זה אסור בהחלט, כיוון שקרוב לוודאי שאנשים רבים ימותו בעקבות צום כפול זה כמו שאכן הדגיש רב נחמן עצמו. היינו מצפים שרב נחמן יקום ויאמר נכון שמחר הוא יום הכיפורים, אבל אין לנו כל ברירה, ביום הכיפורים השנה, חייבים אנחנו לאכול. ישנו כאן עימות בין יום הכיפורים לבין מצוות שמירת הנפש. בעימות זה, הרי לדעת הבבלי צום יום הכיפורים גובר.

ישנה כאן עמדה לגיטימית ביהדות שהצדדים הרוחניים מתגברים על נושא שמירת הנפש. אולם אין מדובר כאן בדוגמה יחידה.

הגמרא בתלמוד הבבלי (כתובות עז, ב) מספרת על רבי יהושע בן לוי שלימד תורה חולים מסוכנים, ולא פחד להידבק מהם, כיוון שהתורה מגנה ומצלא.

גם רשי (מסכת ברכות דף י עמוד ב ד"ה: 'שגנז ספר רפואות') כאשר הוא מסביר את המשנה (פסחים ד, ט) האומרת שחכמים הסכימו לצעדו של חזקיהו המלך לגנוז ספר רפואות, אומר שהסיבה לכך היא שבגלל שסמכו על הרפואות ולא פנו בתפילה אל הקב"ה.

הרמב"ם (בפירושו על המשנה פסחים ד, ט) תוקף בחריפות את רש"י על עמדתו זאת באומרו שלא יעלה על הדעת שמי שרעב וקונה אוכל נחשב כאחד שאינו סומך על הקב"ה. באותו מישור כל מי שחולה צריך ללכת לרופא ואין הדברים שייכים כלל לחוסר בטחון בקב"ה.

למעשה גישה הזאת של הרמב"ם, ביחס לשמירת הבריאות והנפש, רואה בעולם המעשי את המישור המרכזי. פירוש הדברים שהרמב"ם מלמד אותנו שרצון הבורא הוא שניזהר ככל היותר מכל מצב מסוכן, וגם אם חס ושלום חלינו, הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את העזרה הרפואית המעודכנת.

נשים לב ונראה שהמקורות שמעמתים בין התפישה הטבעית אותה מאמץ הרמב"ם ומסביר שהיא היא רצון השם לבין התפישה הרוחנית שגורסת שישנם דברים חזקים וחשובים יותר מאשר התפישה המעשית טבעית מופיעים בתלמוד הבבלי. לעומת זאת בתלמוד הירושלמי – תורתה של ארץ ישראל, נושא הצד הטבעי, בכל מה שקשור בשמירת הבריאות והנפש, הוא הרבה יותר דומיננטי. למעשה התלמוד הירושלמי מהווה את המקור המרכזי לתפישת הבריאות של הרמב"ם.

נציג כאן שתי דוגמאות (ויש עוד). אולם לפני כן נציין שהרמב"ם נאמן לתפישתו את חשיבות מדע הרפואה כתב כתבים רפואיים. התלמוד הירושלמי כאשר הוא מתייחס לכתבים רפואיים הוא קורא להם, לא פחות ולא יותר – 'הלכות רופאים (יבמות ח, ב).

דוגמה ראשונה.

חז"ל קבעו ששתיית משקים מגולים מסוכנת, כיוון שאנו חוששים לכך שנחש במשך הלילה הטיל את ארסו לתוך המשקים, ורעל זה עלול להמית. מספר הירושלמי (תרומות ח, ג)  שאדם אחד השאיר חבית יין מגולה. בערב יום הכיפורים התכונן אותו אדם לשפוך את היין. ראה אותו אדם אחד וביקש ממנו לשתות. אמר לו אותו אדם מדובר ביין מגולה. אמר לו אותו אדם תן לי לשתות, ובזכות יום כיפור הבא עלינו לטובה, שכן אני אמור להתפלל תפילה מלאה כוונה ביום הכיפורים הקב"ה יגן עלי. לא הספיק אותו אדם לשתות עד שמת

דרך סיפור זה מיטיב הירושלמי להראות שלא ייתכן שהחיים הדתיים יפגעו בזרימה השוטפת של החיים. שום עבודה רוחנית אינה מתירה פגיעה בגוף האדם. חייבים להתחשב בחוקי הטבע כאשר מדובר בשמירת הבריאות והנפש.

דוגמה שנייה.

הירושלמי  מספר (ראש השנה א, ד) על אבוה דרב שמואל בר רב יצחק שלא סמך על בית הדין של ארץ ישראל שיקבע את ראש השנה ביום השלושים לחודש אלול, ולכן צם יומיים ביום הכיפורים ומת. לכאורה לחכם זה שצם יומיים ביום הכיפורים יש שם – רב יצחק, אם כן למה מאמר זה של הירושלמי לא מציין את שמו?

ה'פני משה' מפרשני הירושלמי הקלאסיים מסביר את הדברים, והסברו מצביע על נקודת כך שאין כאן רק ציון עובדה, אלא ישנה כאן ביקורת קשה. "ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו בפירוש ואמרו אבוה דרב שמואל בר רב יצחק.

לדעת הירושלמי צום של יומיים הוא דבר שאינו בא בחשבון ונענשים עליו, אפילו אם אתה אינך בטוח שאכן אתה צם ביום כיפור.

בניגוד לתלמוד הבבלי שדווקא מעודד צום של יומיים ביום כיפור, התלמוד הירושלמי מסתייג מכך בצורה חריפה. רצונו הברור של הקב"ה בכל נושא שמירת הבריאות והנפש להחמיר בכל מה שקשור למהלכים הטבעיים, ולא לסמוך על מהלכים רוחניים עם כל חשיבותם. שמירת הבריאות והנפש היא עבודה רוחנית.