ארז צדוק
ארז צדוק צילום: רונן טופלברג

התחלה/ חולון, שלישי מתוך ארבעה ילדים בבית דתי-לאומי. "הוריי היו אנשי עשייה ויזמות שהחלו מאפס. למדנו מהם לא מעט. המוטו במשפחה היה 'תעבוד, תשיג'".

אמא/ ברכה צדוק ז"ל, נפטרה לפני ארבע שנים. החלה כאחות בחדר ניתוח, ולימים הצטרפה לעסקי האב. "אשת חסד ונתינה. הייתה לוקחת אותי כילד לעשות קניות של ארגזי מוצרים, ומשם לחלק אותם למשפחות נזקקות בדרום תל אביב. היא הסבירה שהיא הולכת לקנות ולחלק בעצמה, כי עם כסף שמחולק אי אפשר לדעת מה הם יעשו".

אבא/ מאיר צדוק ז"ל. נפטר כמה חודשים אחרי האם. "אבא היה בעלים של בית הדפוס המוביל לשוק ההון בארץ. הוא הקים אותו מאפס וצמח להצלחה. תמיד רדף אחרי האמת".

תלמיד לא משהו/ למד בבית הספר הממלכתי דתי בחולון. "הייתי תלמיד לא משהו, לא מהחרוצים והמשקיעים. גם הציונים לא היו בשמיים, אבל הייתה מורה אחת שהאמינה בי וחוללה בי שינוי, וכך הציונים וההישגים השתפרו".

בזכות האמון/ בתום שנות בית הספר היסודי הלך ללמוד במדרשיית נעם. "הגעתי כנער לא דתי. אומנם באתי ממשפחה ומבית ספר דתי ואף הלכתי עם כיפה, אבל ביני לביני לא שמרתי עד הסוף שבת וכשרות. פגשתי את הרב יהושע יגל שהאמון שהוא נתן בי העלה אותי למסלול, חזרתי להיות בן אדם ויותר מכך – בן אדם דתי".

התחזקות/ בגיל 18 התגייס לצבא ושירת במשך שלוש שנים בשלישות. "אז ישיבה או מכינה לא היו דבר שכולם הולכים אליו, וגם לא הייתי מספיק דתי בשביל ישיבה. למעשה אני בתהליך התחזקות שנמשך מהתיכון ועד היום".

העובד והלומד/ עם השחרור החל ללמוד מנהל עסקים וחשבונאות במכללה למנהל. "היה עליי לעבוד ולממן את הלימודים. הייתי קם בשלוש בבוקר, נוסע למאפיה לקנות 170 לחמניות טריות ומהן מכין 170 כריכים. בשמונה בבוקר הייתי מוריד את הסחורה בבנק לאומי בשביל העובדים, משם נוסע לעבודה במשרד רואי חשבון וממשיך ללימודי ערב במכללה. בין לבין לקחתי גם לקוחות פרטיים הביתה לניהול חשבונות".

מרצה/ בתום לימודי התואר השני החל ללמד במכללה קורסים להשקעות גלובליות ומימון בינלאומי. "לימדתי תוכן ששחיתי בו, וזה היה קל וכיף. כשאני רואה היום סטודנטים שגרים אצל ההורים ומקבלים אוכל, כביסה וכל מה שצריך – בא לי להוריד להם שתי סטירות".

שכיר/ עם הידע שצבר פתח משרד ייעוץ עסקי ופיננסי, אך סגר אותו כדי להתמנות לתפקיד מנהל תחום ההשקעות הגלובליות בחברת 'אקסלנס נשואה'. "מאז היותי סטודנט זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי כשכיר. זה משעמם לעבוד כשאין לך את החברה הפרטית שהיא היזמות שלך עם האתגרים האישיים".

כסף גדול/ בתום העבודה כשכיר הקים את חברת 'גרין בול' שנתנה שירותי השקעות לעשירים. "ניהלתי סכום של כמיליארד שקלים לעשרים לקוחות בלבד. מאוחר יותר בנק דיסקונט רכש 20 אחוזים מהחברה. התרומה של העסקה לא הייתה גדולה, אבל היא העמיסה עליי הרבה רגולציות. לא עסקת חיי".

החצי השני/ במהלך השקעתו בעסקים ביהודה ושומרון, הכיר לו יגאל דילמוני את אורית מהיישוב אלקנה והיא הפכה לאשתו. "היא העבירה אותי מרמת אביב לאלקנה. החיים בצפון תל אביב היו מצוינים, אבל כשהגעתי לאלקנה קיבלתי את חיי הקהילה שלא היו לי קודם. סעודות שבת עם חברים, הילדות הולכות לבית הכנסת לבד, כך שזה שינוי גדול אבל טוב".

ההשקעה המשתלמת/ "עד לפני כמה חודשים אשתי עבדה כמעצבת פנים, ולאחרונה היא מונתה לתפקיד מנהלת שיווק במפעל 'אדווה – אוצרות מהטבע', שמייצר סבונים ומוצרי קוסמטיקה מגידולי ארץ ישראל ומעסיק מוגבלים ופצועים. יש פה חיבור לטבע, תעשייה בבנימין ותעסוקת נכים – שלושת הדברים האלה חשובים בעיניי, ונכנסתי כמשקיע למפעל".

תיקון עולם/ "כשהגיע משבר גיל הארבעים הבנתי שאני לא מביא שום ערך בעבודה. מכרתי את החברה שהייתה ברשותי והקמתי את 'אביב ניהול קרנות', חברה שמטרתה ליצוק ערכים בשוק ההון. אני הראשון בארץ שמנהל קרן שמשקיעה בחברות הוגנות בלבד. מבחינתי הוגנות זה התנהלות ישרה מול העובדים, מול הלקוחות, לא מלינים שכר, שומרים על הסביבה ועל ערכים. הבאנו תשואה של 86 אחוזים כשבשאר המשק זה היה 52 אחוזים, כך שההוגנות אפילו משתלמת".

השקעות על פי ההלכה/ "לפני כשנה התוודעתי לנושאי החברות הכשרות והיתר עסקה. דיברתי עם הרבנים שנותנים את היתרי העסקה על כך שיש חברות ששומרות שבת והלכות ריבית, אבל לא מתנהלות ביושר מול הלקוחות והעובדים ובכל זאת מקבלות היתר. הרבנים הסכימו איתי, אך טענו שבניגוד לשמירת שבת הם לא יכולים לפקח על לא תלין שכר והוגנות, לכן זה לא שיקול שנכנס להיתר העסקה. מתוך ההיכרות עם העולם הזה הקמתי קרן שמשקיעה בחברות על פי ההלכה, ואנחנו רואים רווחים יפים ומצליחים ליצוק תוכן לשוק ההון".

הנחת/ חמישה. דין דניאל, בן 27, סטודנט למדעי המחשב ועובד מחקר בטכניון, עבד במיקרוסופט בארצות הברית. אראל, בת 20, חיילת משוחררת ששוקלת את צעדיה לקראת לימודים אקדמיים, אביב, שנולדה סמוך להקמת אביב ניהול קרנות והיא בת שמונה, מאור בת שבע וליעד בת שלוש.

סופר/ כתב עד היום שישה ספרים. שני ספרי עיון: 'קרנות גידור - מדריך למשקיע' בשיתוף ד"ר אילן דון ו'המדריך הישראלי להשקעות גלובליות', וארבעה רומנים: 'השתלטות', 'מהלך מסוכן', "דוסטויבסקי זה לא' ו'הסנדלר מכוכבאן' שהגיע למקום הרביעי ברשימת רבי המכר של רשת 'צומת ספרים'. "היום אני כותב את הרומן החמישי שלי, אין לי כל כך זמן, אבל גם זה יגיע".

יציאה ממשבר/ בימי הקורונה ברור לו הצורך הדחוף של המשק בעובדים שיחזרו לעבודה כמה שיותר מהר. "אסור לנו להגיע למצב שסוגרים את המשק ואנשים מתאבדים או שוקעים כי הם מגיעים למצב שאין מוצא. אחרי פסח יש לעשות את מירב המאמצים כדי להחזיר כמה שיותר עובדים למעגל התעסוקה, עם כפפות, בדיקות ושמירה על הכללים. אי אפשר לעשות סגר כוללני וארוך, כי אז הכלכלה תיפגע, דבר שיביא לפגיעה בחיי אדם - שמסוכנת יותר מהנגיף".

אם זה לא המסלול/ "זה היה תמיד המסלול שהלכתי בו. קשה לי לראות את עצמי במקום אחר, אבל אולי הייתי כותב יותר".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ "בוקר קצר. קם בשבע. משתדל להספיק לומר בוקר טוב לבנות. תפילה, קפה ולעבודה".

פלייליסט/ "יש לי רשימה ארוכה מאוד של טלפונים שמחכים לזמן הנסיעה ברכב, כך שאין לי יותר מדי זמן לרדיו או מוזיקה. אם יש כמה דקות בין שיחה לשיחה מאזין בבוקר לאראל סג"ל, ינון מגל וקלמן ליבסקינד".

שבת שלום/ כיף, שקט, רוגע, קדושה ומנוחה.

דמות מופת/ הרב יגל, "ראש ישיבה שאהב וקידם את כולם ולא ויתר על אף אחד".

מפחיד אותי/ "הבריאות של המשפחה".

משאלה/ "להמשיך לעשות טוב".

כשאהיה גדול/ "רוצה להיות במקום שממשיך להשפיע ולעשות טוב".