כל סופרלטיב שלקוח מעולם הקסמים נוצל השבוע על ידי התקשורת כדי לתאר את מהלכיו של בנימין נתניהו להקמת הממשלה.
כל מי שמכנים את נתניהו "קוסם" צריכים לזכור מה שכל קוסם מתחיל יודע – קסם הוא אשליה. וכפי שזה נראה כרגע, האשליה שנתניהו מנסה ליצור היא שתקום ממשלת אחדות עם גוון ימני.
ראש הממשלה יודע היטב שמי שמוסר את מוקדי הכוח לכחול לבן נמצא בבעיה. אז כמובן שבשביל הציבור עוטפים את הכול בסיפורים על מנגנונים, על קבלת החלטות משותפת או על חלוקה הוגנת. בפועל, עד כה, המצב נראה כנוטה שמאלה.
הטענה הרווחת הייתה שנתניהו מוביל את גנץ באף, לממשלה שהוא לא ממש חפץ בה. איש לא יודע מה בדיוק תהיה התמונה המדויקת של התיקים ומתי תתבצע הסגירה הסופית, שלכאורה תתרחש לפני שגנץ יצטרך להחזיר את המנדט שלו לנשיא, אבל מסתמן שכחול לבן תשב על הצמתים החשובים ביותר בממשלה, במיוחד מבחינת הצד הימני.
הבעיות הן רבות. תיק הביטחון ילך באופן ודאי למפלגתו של גנץ, וכך גם תיק המשפטים. את האחריות על הבדואים בנגב שומרים ליו"ר העבודה עמיר פרץ, מה שאומר שהמאבק בבנייה הבלתי חוקית הערבית, שגם כך סובל מקשיים, עתיד להיחלש או אפילו להיפסק. יש את תוכנית המאה שגנץ לא מוכן להתחייב על יישום מהיר שלה, הריבונות שנתניהו דיבר בבחירות על החלתה, אבל במשא ומתן הגמיש את עמדותיו, ואז נסוג בו, וחוזר חלילה. יש את הרפורמות במערכת המשפט שאיילת שקד התחילה לקדם, וייתכן שראש הממשלה בכלל אינו מעוניין להשלים. ויש את הסדרת ההתיישבות, שכשמדובר על שר משפטים ושר ביטחון מכחול לבן, ספק עד כמה תצליח להיות מקודמת.
זו אפילו לא מסתמנת כממשלת תקיעות לאומית. ממשלה תקועה היא צרה בפני עצמה, אבל הנזקים של העמידה במקום קטנים מהתקדמות בכיוון הלא רצוי. בכחול לבן ירצו לקדם דברים, ולא בטוח שאלו יהיו הדברים שנתניהו, ובוודאי הימין, רוצה או חולם.
עוד סימן מדאיג הם הספינים על ההצעות לשר זאב אלקין לשמש כשגריר ברוסיה ולשר אופיר אקוניס - כשגריר באו"ם. פרט לעובדה שייתכן שמדובר בספין ליכודי ותו לא, אם יש בדל של אמת בשמועה, אזי אומנם מדובר בשני שרים שיכולים לייצג את ישראל היטב בתפקידים המוזכרים. אלא שאלקין הוא אחד הלוחמים האידיאולוגיים הגדולים ביותר בליכוד. אקוניס גם כן הוא אדם שנאמן לעקרונות הימין, ולא מסתיר את דעתו ממהלכים שאינם מוצאים חן בעיניו. להסיט מהדרך שני אנשים שמעוניינים הן בהחלת הריבונות, הן בהרחבת ההתיישבות והן בחוק קמיניץ, זו דרך יפה לרמוז לאן הולכת הממשלה. ייתכן שבשבוע הבא הכול ייראה אחרת ותוצג ממשלה נהדרת. ייתכן גם שלא. נתניהו מנסה למשוך את כחול לבן עד לרגע האחרון, כדי לשלם פחות. במערכת הפוליטית יש מי שטוענים שהוא עלול למשוך את גנץ באף עד למועד החזרת המנדט שהולך ומתקרב, ואז להיות זה שמקים את הממשלה מעמדה שונה.
הבלוק נעלם
האכזבה הגדולה השבוע מהתנהלותו של נתניהו היא בעיקר אצל חברי מפלגת ימינה. פרט לעימותים המתוקשרים בישיבות הממשלה, שבליכוד יש מי שדואגים לפרסם אותם חדשות לבקרים, יש תחושה שראש הממשלה ממשיך את מגמת הזלזול שלו בציונות הדתית, כפי שניכרה בכל משא ומתן בשנים האחרונות. על רקע העובדה שדווקא נפתלי בנט הוא אחד השרים הכי פעילים במשבר הקורונה, נתניהו היה צריך להתייחס אליו אחרת, אבל ההתנהלות במשא ומתן הקואליציוני בעייתית בהרבה. למעשה אין משא ומתן מול ימינה כלל.
במפלגה גם הפסיקו להכחיש. השר בנט ערך השבוע יום אחרי יום מסיבות עיתונאים שבהן דיבר עם הציבור וענה לשאלות, בעוד נתניהו מסתגר מאחורי הצהרות לתקשורת ונעלם רגע לאחר מכן. שאלנו השבוע את השר בנט שתי שאלות. הראשונה, האם נושא הריבונות הוא תנאי של מפלגתו לכניסה לממשלה. שר הביטחון השתדל להתחמק. "הולכת ומתגבשת ממשלה עם כיוון מורכב למחנה הלאומי. אחרי שנראה את תמונת המצב, מה קווי היסוד, אילו זכויות וטו יש - נקבל החלטה. ממשלת אחדות בעת הזאת היא דבר נכון, ולא ממשלה שנוטה לכיוון אחד", ענה לשאלת 'בשבע'.
למחרת ביקשנו להבין האם בשלב הנוכחי ימינה מקיימת שיח עם הליכוד על חלקה בממשלה הבאה, והאם תסכים להצטרף לממשלה שקווי היסוד שלה ייקבעו בלעדיה. בנט הודה על האמת. נתניהו פשוט לא סופר את ימינה בשלב הנוכחי. "אין ממש שיח, אנחנו מחכים לשמוע מה ראש הממשלה יחליט, מה קווי היסוד, מה הרכב הממשלה ומה תפקידנו בה, ואז נתכנס ונדבר. אנחנו מאוחדים לגמרי - אנוכי, חברת הכנסת שקד, השר סמוטריץ' והשר הרב פרץ, וברגע שנתניהו יחליט אנחנו נתכנס ונקבע היכן מקומנו. נהיה במקום שיהיה הכי נכון לנו ולציבור שלנו", ענה שר הביטחון ויו"ר ימינה.
גורמים בימינה אמרו לנו השבוע כי הציבור צריך פעם אחת ולתמיד להבין מה היחס האמיתי של ראש הממשלה לימין האידיאולוגי. "נתניהו מכר את הכול לכחול לבן. הציבור לא מספיק מבין את המשמעויות של ויתור הימין על תיקי הביטחון והמשפטים. הרי במשרד המשפטים כל מה שעשתה איילת שקד בענייני ההסדרה וההתנהלות מול בג"ץ, הכול יימחק בממשלה כזאת. כל ההישגים שנפתלי בנט הגיע אליהם בתקופה שבה ישב במשרד הביטחון יימחקו גם כן. הדבר הגרוע ביותר הוא שלא יהיה שר מהימין שאפשר יהיה לקדם איתו מהלכים חשובים ונדרשים במשרדים הללו, כפי שהיה בשנים האחרונות", אומרים הגורמים.
"הליכוד לא מדבר איתנו בכלל ועושה ככל העולה על רוחו. הבלוק היה טוב כל עוד זה שירת את נתניהו. ברגע שהוא לא צריך את הבלוק, נעלמנו. לא מתנהל משא ומתן, לא מעדכנים אותנו כלל בדברים. נתניהו אמר לימינה: כשנהיה קרובים לסגירה - נדבר", מספרים הגורמים. לדבריהם, "אנחנו רק ניזונים מהתקשורת ושומעים שגנץ לא מוכן אפילו להתחייב לתמוך בתוכנית המאה, שחוק קמיניץ יבוטל, שתיק הכלכלה והאחריות על הבדואים יועברו לעמיר פרץ, וכך עבודה של שנים תרד לטמיון.
"גם משרד הדתות, שבו כל כך רצינו לשנות, יישאר בידי המפלגות החרדיות, כי עם שישה מנדטים ועם איך שנתניהו מתנהג כלפינו, גם שני משרדים משמעותיים בספק אם נקבל. הרי צעקנו בקמפיין וניסינו להסביר לציבור ולציונות הדתית שזה יהיה המצב, אבל לא מספיק אנשים הקשיבו לנו, חלקם הצביעו לליכוד, ועכשיו אנחנו נקבל שאריות. נתניהו פשוט תמיד, אבל תמיד, דורס אותנו. מדהים שהציבור לא מצליח להבין את זה למרות שהמציאות כל כך ברורה, או שפשוט לא אכפת לו", מציינים הגורמים. עם זאת, ייתכן שלימינה לא תהיה ברירה. לדברי הגורמים במפלגה, "תמיד עדיף להיות בקואליציה ולא באופוזיציה, כי מהקואליציה אפשר להשפיע וגם לעצור מהלכים בעייתיים".
בליכוד דוחים את הטענות. לדברי בכירים במפלגה, "ימינה צריכה להבין את גודלה". הם מוסיפים כי במקום להתלונן המפלגה צריכה להמתין בסבלנות. "ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח בטלפון עם כל ראשי המחנה הלאומי, והבהיר להם ששימור המחנה הלאומי חשוב יותר מתמיד במהלך המאמצים להקמת ממשלת אחדות. ראש הממשלה הבהיר לראשי הסיעות כי פרסומים רבים בתקשורת בנושא המשא ומתן, לרבות חלוקת תפקידים, הם פייק ניוז מוחלט", אמרו בליכוד.
כשרגע ההכרעה מתקרב, הדברים לא מרגיעים איש בימינה. יש לציין שבליכוד ניסו השבוע לפנות את תיק החוץ למען השר בנט, אבל נתניהו הבין שהמרמור העצום ממילא השורר בקרב חלקים בליכוד כלפיו, עלול להביא לנזק משמעותי יותר מזה שיכול לגרום בנט.
השורה התחתונה היא אחת: נתניהו מתחשב ברצונן של המפלגות החרדיות, שמקבלות בדיוק את רצונן ולא מוכנות לזוז מאף תיק, גם אם הדבר מעכב את הקמת הממשלה, מקשיב ללחצים במפלגתו שלו ושוכח רק שותפה אחת. הציבור הציוני-דתי, שהתרגל לשמונה שנות השובע שבהן היה בצמתים המשמעותיים, צריך לחשוב היטב על עתידו הפוליטי. עם שישה מנדטים, כנראה, תמשיך מפלגת הציונות הדתית לחכות גם בפעם הבאה עד לסוף המשא ומתן כדי לשמוע מה נשאר לה, אם בכלל.