שוטרים בכביש 1 בכניסה לירושלים
שוטרים בכביש 1 בכניסה לירושליםPhoto by Olivier Fitoussi/Flash90

אני רחוק מלהיות מסמן מחדלים. כל מי שעוקב אחרי מה שכתבתי כאן עד היום יודע שאני מאוד טולרנטי למדיניות הסגר של הממשלה (שלהבנתי גם מוכיחה את עצמה לטווח הקצר).

ועדיין, העובדה שאיש עוד לא יצא לציבור והסביר מה הממשלה מתכננת שיקרה בין פסח לשבועות (כמובן שגם ידגיש שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, ועדיין) היא בלתי נתפסת.

זה משדר שלצד ההצלחה מרשימה מאוד בקרב הבלימה, יש חוסר אונים אצל מקבלי ההחלטות בנוגע למעבר לשלב הבא. לסגור זו תרופה טובה, אבל יש גבול ליכולת להשתמש בה. מתי שהוא אי אפשר יהיה להמשיך ככה, והמתישהו הזה די קרוב.

האם יש מחשבות על תכנית סדורה לתפקוד המדינה בשנה וחצי הקרובות, שיהיה תפקוד בצל קורונה? מישהו עובד על זה בממשלה ברצינות? ואם כן, מי? זה מתחיל להיות מטריד.

נכון, ברור שיש כאן גם מימד אי וודאות עצום. אי אפשר באמת לייצר תוכנית עבודה מלאה לשנה וחצי הקרובות. מי שמאמין שאפשר הוא או נביא או אידיוט. אף אחד לא מצפה שתכנית כזו תהיה.

אבל אסטרטגיה חייבת להיות. תפיסת עבודה, או שמא "תפיסת הפעלה". הרי הרזרבות התיאורטיות של המשק הישראלי הן לא בלתי נגמרות. יש גבול לכמה כסף תוכל הממשלה ללוות על מנת להחזיק את אזרחי ישראל מעל למים. לכן חייבת להיות אסטרטגיה, והאסטרטגיה חייבת להיות לפחות ברובה שקופה לציבור.

מסך אי הוודאות הנוכחי יכול למשוך עד סוף חג הפסח, בשעת הדחק אפשר למשוך עד יום העצמאות. לא יותר. בסוף צריך להסביר מה תהיה "שגרת הקורונה" שלנו, דווקא בגלל שהשגרה הזות תצטרך ללוות אותנו עוד זמן רב.

אם משרד הבריאות לא מסוגל לנהל את זה, אז שנתניהו ימנה מישהו אחר. ככה אי אפשר להמשיך, ואם זה ימשיך כך המחיר שמדינת ישראל תשלם עלול להיות כבד מנשוא.