משה בלחסן
משה בלחסןצילום: עצמי

כמדי שנה ירית הפתיחה של ליל הסדר והגדת פסח, מתחיל בשירת "מה נשנתה הלילה הזה?", עורך הסדר מסלק את קערת הסדר מהשולחן ומעורר בקסמים ותחבולות את הצעירים שבחבורה לשאול ולהתפעל מפסח.

הבית כולו לובש אווירת חג, המפה הפרושה על השולחן, הצלחות והסרוויסים היפים ביותר יוצאים, האורחים הרבים הבאים להתארח ולערוך את חג הפסח בקרב המשפחה. שירים, קושיות וארבע כוסות.

חג הפסח מסמן אומנם את חג החירות, אך גם את הזיכרון הקולקטיבי והפרטי אשר כל אחד צריך לחשוב על "אילו לא הוציאנו ממצרים". אך השנה כל אחד ואחת מאיתנו מבלי לשים לב הצטרף לרגע היסטורי בו כתבנו שורה או עמוד בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה היהודית כאחד.

עם פרוץ נגיף הקורנה, העולם לא הבין במה נגיף זה שונה מהשפעת הספרדית, הסארס, האבולה או הזיקה ומשאר הנגיפים אשר פקדו את העולם עד כה. אך כן, נגיף הקורנה שונה במהותו, בדרך העברת הווירוס בן אדם לרעהו. נגיף הקורנה שינה סדרי עולם והתפשט גם במדינות המתכחשות לכך. הוא גרם לסגר ולעוצר דבר שמדינות מערביות ודמוקרטיות לא חוו מעל ל-70 שנה. זו הפעם הראשונה בה, כבישי הארץ והרחובות היו ללא תנועה, בו שומרים מרחק אחד מהשני, החרדה אל מול מספר הנדבקים העולה בכל יום והתפילות לשלומם של המונשמים.

זו הפעם ראשונה בה לא נערכו תפילות במניין וחלק ממתפללי בתי הכנסת אשר סגרו את שעריהם, קיימו מנין מרפסות. זו גם הפעם הראשונה שלא התווכחנו היכן נערוך את הסדר או קיימנו אירוח מסיבי. והפעם הראשונה שבתי המלון נשארו נעולים ודוממים שדה התעופה התרוקן ונשאר שומם מנוסעים למעט אותם ישראלים המבקשים לשוב במהרה מכל קצות תבל לארצנו הקטנה.

אין ספק כי שנה הבאה ובשנים שלאחר מכן כאשר נערוך סדרים במשפחות ברוב עם, בבתי הכנסת אשר יפתחו את שעריהם ונחזור לקיים את התפילות במניין, נצא, נתכנס ונרקוד בתופים ובמחול ונזכור את אותו ליל הסדר אשר חגגנו אחרת.

נזכור את הרגע ההיסטורי הזה אשר היינו חלק ממנו, וכולי תקווה שכל אחד ואחת מאיתנו ילמד ויפנים מאותה מגיפה אשר התפרצה ושינתה אותנו והראתה לנו מה היא ענווה וכמה חג החירות נראה לנו כמובן מאליו, אך לא עוד. אפילו אם הצלחנו לשנות משהו קטן, דיינו.

הכותב: יועץ בכיר בתחומי האבטחה, מנהל ביטחון בגופים מונחים