הבוקר הובא לקבורה בעפרה, ר' אברהם מינץ, איש יקר ונערץ, שלצערי הרב, בשל הסגר, לא יכולתי להשתתף בהלווייתו, אבל חשוב לי לכתוב כאן כמה מילים לזכרו, כדי שגם אתם תכירו מעט מדמותו המיוחדת ומתרומתו, שאין להן שיעור במילים, לבניינה של הארץ.
חייו של אברהם מינץ, שעלה ארצה מן הגטו בפולין, נשזרו בתקומתה של הארץ, והוא הותיר את חותמו בתחנות רבות בתהליך התקומה, כשהלך כחלוץ בראש מחנה ארץ-ישראל השלמה.
אברהם היה מן הדמויות ששינו את פניה של הציונות הדתית והפכו את תפקידה מ'משגיח הכשרות' של החברה הישראלית ל'נהג הקטר': הוא לחם בהגנה, ופרץ דרכים, במובנים רבים, כקצין וכמפקד במחלקה הדתית של הפלמ"ח, כשהוביל את העליה לביריה, שם הכיר את רעייתו יפה ז"ל, שותפה מלאה לחיים ולדרך, כשהוביל יחד עם חבריו, חלוצי השומרון, את שמונה העליות לסבסטיה וייסד את אלון מורה והיה לאברהם אבינו של זמננו.
אברהם היה איש של חזון ושל מעשה כאחד, והבין שכדי להביא המונים לשומרון ולהרחיב את ההתיישבות בנחלת אבותינו, צריך להשקיע במקורות פרנסה ותעסוקה , ובהתאם הקים את מפעל המתכת הראשון באלון מורה, שסלל את הדרך למפעלים רבים אחרים.
אברהם מינץ הקדיש את חייו למאבק על חזון ארץ-ישראל השלמה, כדי שעם ישראל יוכל לחיות בה בחירות שלמה, והשיב את נשמתו לבורא, בחג החירות, כשהוא מוקף בילדיו, בנכדיו ובניניו- השורשים המפוארים שהכה ברגבי הארץ הזו.
כואב ומצער שלא יזכה לראות את החלת הריבונות שנראית מעבר לדלת. אבל אנחנו מחויבים לחזון שלו, נחנך ונגדל את ילדינו על המורשת שלו, ולא נרפה עד שנגשים את החלום שלו. החלום שלנו.
תנחומיי למשפחת עציון היקרה.
יהי זכרו של אברהם מינץ ברוך וצרוּר בספר החיים של עם ישראל.