1. לא ראינו השבוע ריקודי שמחה לרגל ההסכם להקמת קואליציה וממשלה שנכרת בין מפלגת הליכוד ושותפיה ובין כחול לבן והבאים עמה.
לא רק בגלל שאנו שרויים בימי האבלות של ספירת העומר האסורים בריקודים, וגם לא רק מפני שהמצב הבריאותי והכלכלי בימי הקורונה מעכיר את השמחה. העניין הוא ששני הצדדים באים אל ההסכם הזה בלי חדווה. הם נקלעו בעל כורחם אל שותפות שלא רצו בה, לא הם ולא מרבית בוחריהם.
בסיבוב הקודם בני גנץ אמר לא למתווה הנשיא ולהצעה של הליכוד שהייתה הרבה יותר טובה לו ולחבריו, רק מתוך התעקשות שלא לשרת תחת נתניהו אפילו חודשים ספורים. הוא וחבריו לשעבר לפיד ויעלון הפכו את שלילתו האישית של נתניהו לדגל האידיאולוגי האולטימטיבי שאותו העלו אל ראש התורן. כעת נאלץ גנץ לקבל עליו את נתניהו כראש ממשלה לעוד שנה וחצי. וגם אחר כך, אם אכן יזכה גנץ לממש את ההסכם בתום המתנה מורטת עצבים ולהיכנס לתפקיד ראש הממשלה, עדיין נתניהו יישאר לצידו בתפקיד המשנה לראש הממשלה.
נתניהו ושותפיו קיוו מצידם להשיג רוב שיאפשר שלטון לאומי-דתי מלא לארבע שנים נוספות. לרגע נראה היה שהמטרה הושגה, וכגודל התקווה גודל האכזבה. במקום ממשלת הגוש הימני התקבלה ממשלת רוטציה עם מבנה פריטטי, שבה גוש של 58 מנדטים נאלץ להתחלק בעוגת השלטון באופן שוויוני עם גוש של כעשרים מנדטים. לא הגיוני, לא צודק, אפילו מקומם - אבל מה האלטרנטיבה? אפילו אם אפשר היה איכשהו לשכנע עוד שני ח"כים להצטרף לממשלת ימין, עדיין אתגר הקורונה מחייב הקמת ממשלה עם הסכמה לאומית רחבה יותר.
נתניהו עצמו נאלץ לקבוע תאריך לסיום שלטונו – בתקווה שאת השנה וחצי עד אז שופטי בג"ץ יואילו לרסן את עצמם ולאפשר לו. כי כל ההסכם הזה, שיש בו היבטים חוקתיים ומשפטיים מאוד לא פשוטים, עוד יצטרך לעבור משוכה גבוהה למדי של ביקורת שיפוטית. אם אסתר נאור וחבריה לא יבואו בגישה שחייבת לקום כאן סוף סוף ממשלה, הם לא יתקשו למצוא סיבות ותירוצים לפסול לפחות חלק מהמבנה החוקתי המסובך שאמור להיחקק כדי לאפשר את קיומה.
2. קשה להתעלם מהסכנות השונות שאורבות לפתחנו כתוצאה מחלוקת התפקידים בממשלה החדשה. ראשית בתחום ההתיישבותי, שבהעדרו של שר ביטחון אוהד עלול לחזור אל ימים קשים של הצקות מהמנהל האזרחי והצבת מכשולים בפני התפתחות היישובים. כך גם בתחום המשפטי, שבו עלולה להירשם בימי השר המיועד אבי ניסקורן נסיגה קריטית וכואבת מן הצעדים להגבלת כוחה משולח הרסן של מערכת המשפט, שננקטו בתקופת שרי המשפטים שקד ואוחנה.
גם הכהונה של שנה וחצי כראש הממשלה שההסכם הזה מבטיח לבני גנץ יש בה כדי לעורר לא מעט חששות. לאחר שגם עפר שלח ושאר חבריו ותומכיו הנלהבים לשעבר גילו לאחרונה את חסרונותיו הרבים של בני גנץ, לא נותרו עוד אנשים רבים במדינה שרואים בו אדם מתאים בכישוריו ובניסיונו הציבורי לתפקיד ראש הממשלה.
ולמרות כל זאת, ערב יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל, בעיצומה של מגיפה שאומנם ברוך השם נראה שמתמתנת אך עדיין סופה רחוק מלהיראות, ובתוך משבר כלכלי חמור הכרוך בה, יש לברך על עצם העובדה שהולכת לקום סוף סוף ממשלה בישראל. לשמוח על כך שאחרי שנה של משבר פוליטי ושלטוני מתמשך ושלושה סבבים של מערכות בחירות אנחנו לא עומדים לצאת למערכת בחירות רביעית. להביט בתקווה אל האפשרות שסוף סוף יעבור כאן תקציב מדינה, גם אם מקוצץ לרגל המצב, וניתן יהיה לשחרר את הכספים שהעיכוב בקבלתם מנטרל את פעילותן של מערכות שונות שאמורות לשרת את הציבור. אפשר גם לשחרר אנחת רווחה על כך שהחברה הישראלית המפולגת לאחר שלוש מערכות בחירות תוכל להירגע קצת מהעימותים הפנימיים ולגשת בשילוב ידיים (מטאפורי כמובן) למאבק במגיפה המסוכנת ובמשבר הכלכלי.
לאלה אפשר להוסיף את התקווה לראות בקרוב תחילת מהלך של החלת ריבונות ישראל על לפחות חלק משטחי ארץ ישראל שמעבר לקו הירוק. גם אם החוק הישראלי יוחל תחילה בהסכמה רק על בקעת הירדן, זה יהיה צעד משמעותי לקראת המטרה של מניעת הקמת מדינה פלשתינית, חיזוק ההתיישבות וביסוס עתידה, וקידום המהלך השלם של החלת ריבונות ישראל על כל יהודה ושומרון. זו אומנם לא החלת הריבונות על כל היישובים שהובטחה בתוכנית המאה של טראמפ, אבל מצד שני נחסכת גם הסכנה הטמונה בסימונה של מפה מפורטת אשר מבודדת חלק מהיישובים ומסמנת גבול עתידי שישראל מוותרת על כל מה שמעבר לו.
3. גורם נוסף שמעכיר את חדוות הסיכומים הקואליציוניים הוא הספק שנוצר כעת לגבי הכללתה של מפלגת ימינה בממשלה החדשה. הנוכחות של בנט, סמוטריץ', שקד וחבריהם בממשלה חשובה מאוד, גם כדי לאזן את ההטיה שמאלה שנוצרה בעקבות צירוף גנץ וחבריו, וגם כדי לשמור על לכידות גוש הימין לקראת ימי מבחן עתידיים שבהם עשוי החיבור השברירי עם כחול לבן לעמוד למבחן. גם מבחינת האינטרס הפוליטי של נתניהו והליכוד, לא כדאי להם להגיע למצב שבו ימינה תראה את עצמה משוחררת ממחויבות לגוש הימין.
הציפייה של בנט וחבריו לקבל שלושה תיקים בממשלה היא אולי בלתי אפשרית. אבל נתניהו יכול וצריך לדאוג שלאחר הוויתור הכואב על תיק הביטחון הבכיר, ימינה תקבל לכל הפחות שני תיקים ביצועיים בגודל בינוני וראשות של ועדה חשובה ומשפיעה, כמו למשל ועדת החוקה לאיילת שקד.
השותפות בממשלה רוטציונית ופריטטית, שתפקידים עתירי השפעה בתוכה נמסרים לידיים שמאליות, יוצרת מציאות לא קלה להכלה לבנט, סמוטריץ' וחבריהם. הם צפויים לבלוע לא מעט צפרדעים מידי שר הביטחון (וראש הממשלה בעתיד) גנץ, שר המשפטים ניסנקורן ועוד כמה מחברי כחול לבן שיתפסו עמדות מפתח. בעת הקשה הזאת של משבר בריאותי ושפל כלכלי, קל לזרוק בליסטראות מהאופוזיציה הרבה יותר מלשאת באחריות משולחן הממשלה. אם ראשי ימינה ירגישו שהם נותרו עם השפעה זעומה, אין סיבה שהם ירצו להיות שותפים באחריות.