הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמן צילום: שחר תמיר

ינוב (Janowska) היה מחנה כפייה נאצי, שהוקם בפרברי העיר לבוב הפולנית. התנאים בו היו מחפירים.

היהודים שועבדו למען הנאצים עד צאת הנשמה, במובן הפשוט של המילה. קשה לתאר את העינויים ואת הרעב שליוו את הקשיים הפיזיים ושהביאו למותם של רבבות יהודי גליציה. והנה, יהודים מופלאים אלו החליטו להבריח לתוך מחנה העבודה – ספר תורה! לדעתם, דווקא הקריאה בו תיתן להם כוחות, לא פחות ממזון.

אך איך אפשר להבריח ספר תורה שלם דרך שער המחנה שבו שומרים הנאצים? אחד מאסירי המחנה, חייט צנום בשם משה, הגה רעיון: בעת עבודתם בעיר יחתכו ספר תורה לגוויליו המקוריים, וכל אחד יכרוך סביב חלק גופו העליון, מתחת לחולצת האסירים, פרשייה אחת. וכך היה.

מידי יום הבריחו לתוך המחנה בעת חזרתם מעבודת הכפייה את חלקי ספר התורה. כל פרשייה נקברה במחבוא אחר, ולפי הסדר נהגו להוציאה, לקרוא בה ולינוק ממנה כוחות.

בחודש סיוון תש"ה (1945) פרצו הרוסים למחנה ושיחררו את האסירים. אלו נמלטו, וספר התורה נשאר קבור, חלקים חלקים, בעשרות מחבואים שונים. אך משה החייט לא שכח. כעבור כמה חודשים החל לחפש ניצולים שיסייעו לו לגלות את המיקום המדויק של כל חלק וחלק.

החלקים נמצאו, כעבור שלושים שנה הוברחו מרוסיה הקומוניסטית לארה"ב ושם חוברו מחדש לספר תורה שלם, תוך תיקון המקומות שבהם היה נזק לקלף ולכתב.

כששמעתי לראשונה את הסיפור, וראיתי תמונות של ספר התורה, חשתי שהוא מתמצת את אשר זיכה אותנו ה' בדור מופלא זה. עלינו להיות החייט ולהשתתף בגאולת החלקים האבודים, בחיזוק הדהויים ובתפירת הכול לשלם – כמשל מופלא למימוש חזון התחייה ההולך ומתגלה בדור של גאולה. עלינו לחבר מחדש חלקים כה שונים של העם, לחבר מחדש את עם ישראל לארצו ולחתור לתחייתה של תורה שלמה.

אמנם לעיתים יש לנו ביקורת על המצב הפוליטי של הנהגת המדינה או על תחומים אחרים. לפעמים הביקורת אפילו מוצדקת... אך אנו אומרים אותה מתוך מודעות לתמונה השלמה ומתוך הודיה על שזכינו למדינה יהודית שאותה ניתן לבקר ולתקן.

חלקינו היינו בחיים (אף אם קטנים מאוד...) בימי ניסי מלחמת ששת הימים או מבצע אנטבה; רבים מאיתנו ראו בעיניהם את העליות הגדולות מרוסיה ומאתיופיה, נטלו חלק בהרחבת ההתיישבות, ומודעים היטב לזכות הגדולה ולנס הגדול "בשוב ה' את שיבת ציון".

ברם, ייתכן שילדינו רואים בעיקר קשיים - החל מטרור הסכינים לפני שנים ספורות, דרך המשברים הפוליטיים, הביקורת על התרבות והתקשורת או על חלקים מתפיסת מערכת המשפט, ועוד. על כן, הם לא תמיד יודעים להלל בלב שלם על ניסיו של הקב"ה "שבכל יום עמנו"; הם לא תמיד חשים צורך להודות לה' שזיכה אותנו לגדול בארצו, במדינה יהודית מתפתחת וגדלה, בחומר וברוח, כחלק מתהליך גאולתנו השלמה, בבחינת: "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'".

על כן, ראוי כי בימי השגרה ניתן דעתנו (גם) לקשיים וננסה להתמודד איתם. אך בימים המיוחדים השבוע, עלינו לזכור ובמודע לחנך את ילדינו ואת תלמידינו לראות את כל הטוב שהקב"ה שופע עלינו. נזכור את הנופלים ואת משפחותיהם היקרות שהם בבחינת חלקי ספר תורה יקרים שאיבדנו בדרך.

נדע שבנופלם "ציוו לנו את החיים" במובן העמוק, את החיים הלאומיים-יהודיים המתוקנים שאנו כה עמלים למענם. נודה בלב שלם על שבעזרתו יתברך ובהקרבתם, יש לנו צבא יהודי, ומדינה יהודית – אליה יכולנו רק לכסוף במשך אלפיים שנה.

בכל שנה בחג העצמאות ישנה שמחה גדולה, המתעצמת בזכות תפילות ההלל ההמוניות או המופעים והטיולים רבי משתתפים. השנה כל זה אינו מתאפשר. במקומם, נשמח שמחה אמיתית, מתוך הלב.

לא בגלל ההגברה המעצימה ולא בגלל האירוע הקהילתי רב הרושם, אלא כי אנו מבקשים, מעומק ליבנו, להודות לבורא עולם על שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. להודות על כי עם ישראל צועד אל עבר תחייתו, וכי אנו זוכים ליטול חלק בשליחות האלוקית הגדולה.

חיבוק גדול למשפחות השכול, וחג עצמאות שמח לכולנו!

הכותב: הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי-פדגוגי – מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר מועצת החמ"ד

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו