הרב יצחק דביר
הרב יצחק דבירצילום: עצמי

מי שניגש לבנות את ביתו עליו לדמיין תחילה בראשו את בית חלומותיו, לפרט אותם בפני האדריכל, ותפקידו להתאים אותם למציאות האפשרית, תוואי הקרקע, המחיר, השטח, וכדומה.

סדר הפעולות ההכרחי הזה מלווה אותנו משחר ההיסטוריה, היה העולם צריך להיברא במידת הדין אך ראה שאינו מתקיים ובראו במידת הרחמים, בתחילה נברא טעם העץ כטעם פריו, ועקב אי ההתאמה לעולם אנו זוכים לטעם הפירות בלבד, האנושות נבראה בגן עדן, לא הסתדרה וגורשה ממנו. אף שבכל המקרים הללו הסוף היה ידוע מראש, הכרחי היה להתחיל בהם, כדי לסמן מטרות וכיוונים מהו החלום, האידיאל ולהיכן יש לשאוף.

הכרזת העצמאות היתה צריכה להתקיים ביום ו' באייר, יום עזיבת הבריטים את הארץ, אך בעקבות השבת הוקדמה ההכרזה ביום אחד. ההבדל בין תאריך ה' באייר או ו' באייר טמון בספירת העומר, בה' באייר אנו מציינים את ספירת 'יסוד', ובו' באייר את ספירת 'מלכות'.

ספירת המלכות מסמנת את מלכות בית דוד, ייצוג מלא של מלכות ה' בעולם, הן בפן הגשמי, מעצמה כלכלית ומדינית, והן בפן הרוחני, אור לגויים ומוקד מוסרי רוחני לעולם כולו. מנגד ספירת 'יסוד' מסמלת את משיח בן יוסף, מלכות שמתעסקת בעיקר בביצור החומר ויצירת התבנית שלתוכה אפשר לצקת לאחר מכן את התוכן הרוחני.

השלב הזה הוא שלב הכרחי בבניית האומה, כמו כל ילד קטן שבשנותיו הראשונות פטור מן המצוות ועליו לפתח את המימד החומרי שלו, אך ללא הצבת המטרה נטבע באמצעים ונהפוך אותם לאידיאל, ועל כן כבר מתחילה סימן לנו הקב"ה שהאידיאל הוא שהמדינה תוכרז בו' באייר, ותייצג נאמנה את מלכות ה' בעולם.

משבר הקורונה מפתח בנו כחברה נקודה חשובה שיכולה להזניק אותנו כמדינה אל השלב הבא. 'איש באמונתו יחיה', זו אחת המנטרות המרכזית בהן דוגלת תרבות המערב, כל אחד יודע מה טוב לו ו'מי אתה שתאמר לי מה טוב לי', טענה זו מסירה כל מרות ובזה לכל מי שנאמן לחוקים אף כשאינו מבין אותם לעומקם. מגפת הקורונה חייבה את הציבור להישמע להוראות ולהיות נאמנים להם ללא פקפוק או חשיבה אישית.

המגפה מחנכת אותנו שהדבר אינו נתון לשיקול אישי אלא 'כל ישראל ערבים זה בזה', כל אחד תלוי בהחלטותיו של חברו ושמירתו על הכללים. מבלי משים נוצרה כאן כעין דת חדשה, פלפולים ודקדוקים בהוראות המעודכנות ובלשונן נהיו נחלתם של הכלל, והלשנה על מעשיו של מי שמפר את הכללים, תופעה שנחשבה למסואבת עד לפני זמן מה, קיבלה לגיטימציה חברתית, מחמת ההבנה שמעשיו משפיעים על הכלל.

באופן מעניין דווקא הציבור שבדרך כלל ממאן לקבל על עצמו כללים והגבלות, אימץ אותן בשתי ידיים, ואף העביר ביקורת על יישומם בקרב הציבור שביום יום ההגבלות הן לחם חוקו.

יש לקוות שהתופעה תפתח פתח להבנה שישנם דברים שגדולים מאיתנו, יש הוראות שיודעות מה טוב לנו, מעשינו אינם פרטיים והם משפיעים גם על סביבתנו ועל הכלל. ובעז"ה מתוך כך יפתח הפתח לקומה הבאה של מדינת ישראל – יסוד כסא ה' בעולם.