שלומי הלר
שלומי הלרצילום: באדיבות המצולם

אם תשאלו את נתניהו, השנים באופוזיציה עשו לו טוב. הוא תקף והתבטא בחריפות נגד הממשלה והכי חשוב- הגיע למקומות הנכונים, בזמן הנכון. הכוונה היא לאירועים שהתקשורת סיקרה. 

ושם, למורת רוחו של אהוד אולמרט, נתניהו השתמש במומחיות שלו - ודיבר, השמיע לעם ישראל את מה שרצה לשמוע.

נתניהו ניצל את הזמן באופוזיציה כדי לייצר אהדה כלפיו בדעת הקהל. והוא הצליח בענק. גם ליברמן "ישב" כמה שנים באופוזיציה, עם קריצות רועמות לדעת הקהל בימין, ובהזדמנות הראשונה קודם לתפקיד השני הכי בכיר בממשלה, על חשבון האופוזיציונר הנוכחי בוגי יעלון. 

אז למה ''ימינה'' לא הולכת לאופוזיציה? הרי החברות האיתנה בין הנהגת המפלגה לראש הממשלה היא לא שונה מהיחסים בין ליברמן לנתניהו, דאז. התשובה: הבחירה בין המוסדות (הדתיים) הלאומיים לבין כוח פוליטי רחב.

אתם יודעים מה ההבדל המהותי בין הליכוד לבית היהודי? המוסדות. לליכוד יש מוסדות שמימונם מעוגן בתקציב ממשלתי, למשל, מכון ז'בוטינסקי ממומן על ידי "חוק להנצחת ז'בוטינסקי". בבית היהודי עדיין לא השכילו לעגן בחוק תקציבים, אפילו לא לאתרי המורשת שמשקפים את הזהות של המפלגה.

הכול נקבע בהסכמים קואליציוניים, ולכן, אולי זו הסיבה שהאופוזיציה מאוד מטרידה את המפלגה הדתית. וזו הסיבה שהציונות הדתית היא "ילד הכאפות" של הפוליטיקה בישראל. 

קחו, לדוגמא, את התנאים שהציבה מפלגת העבודה כאשר נכנסה לקואליציה לפני כשבוע: התחייבות להעברת "חוק כצלנסון" שמבטיח לה מימון של המוסדות שעוסקים בהנחלת המורשת של תנועת העבודה, דהיינו מוסדות שיקיימו פעילות חינוכית סביב ערכי מפלגת העבודה, במימון המדינה.

המוסדות הדתיים-לאומיים חייבים תקציבים ומתוקף כך, חייבים קואליציה. אין ברירה אחרת. קמפיין הבחירות מסתיים עוד לפני שהתחיל. המוסדות הם הגורם המרכזי לכך שהציונות הדתית, על אופייה המשתלב, עדיין מתבצרת במפלגה מגזרית, וכנראה הם גם הגורם המרכזי לכך שמפלגות הציונות הדתית לא יכולים לגדול מעבר לכוחן האלקטורלי הקיים. 

למעשה, זו השאלה המרכזית שכל ציוני-דתי, באשר הוא, צריך לשאול את עצמו: האם הוויכוח הפנימי בין נפתלי בנט והרב רפי פרץ הוא על גורל המוסדות? אם התשובה לשאלה הזו היא 'כן',  אז תחליטו מה אתם מעדיפים: לעבוד בשיטת החרדים ולדאוג לסניף של תנועת נוער ולסבסוד של הישיבות התיכוניות או לנהל מאבקים פוליטיים רציניים בסוגיות של מדיניות, התיישבות וביטחון. 

אגב, אם להיות הוגנים, בעבר הציונות הדתית ניסתה לקדם את החוק להנצחת הרב קוק שהגיש ח"כ מוטי יוגב. למה החוק לא אושר? בגלל לחצים פוליטיים שהפעילו החרדים על נתניהו, שהתיישר עבורם.

כל הצדדים צודקים כנראה, אלה שרוצים לדאוג למוסדות מציגים את המודל המגזרי - ובדומה לחרדים שנהוג לומר שהם משיגים כמעט כל מה שהם רוצים, בדרך הזו ישיגו יותר.

ואלה שרוצים השפעה פוליטית רחבה גם צודקים שכח פוליטי רב מסייע למימוש אידיאולוגיה בכל ההיבטים.

האמת היא ככל הנראה באמצע, ולכן אולי הפתרון נעוץ בגם וגם. זוכרים את 12 המנדטים שהביא נפתלי בנט בשנת 2012? מאחוריו היו גם הליברלים וגם השמרנים.

למה זה התפורר? כי בנט הלך לכיוון של ליברליזם בתחום דת ומדינה ובכך "נתן את האות" להתפוררות הגוש הציוני דתי שברובו הינו שמרן בסוגיות דת ומדינה. ב-2015  נעשתה טעות מהצד השמרני בבית היהודי, שפירש את הגעתו של אלי אוחנה כפגיעה נוספת בציונות הדתית והאג'נדה שלה.

שני הצדדים טעו. שני הצדדים יכולים לתקן את הטעות. גם לדאוג למוסדות וגם להוביל גדילה של הגוש הציוני דתי מחדש. על בנט להפסיק לדאוג לגוש הימין ולדאוג לגוש הציוני דתי-מסורתי. רק ככה כוחו הפוליטי יגדל. רק ככה הציונות הדתית תשקם את כוחה הפוליטי.

שלומי הלר הוא כתב מוניציפלי בעיתון "כל העיר" בירושלים, וחבר בתוכנית המנהיגות "עוגן - הנתיב להוביל"