בימים אלה מצוין מלאת 73 שנים לפריצת לוחמי האצ"ל לכלא עכו על מנת להביא לחילוצם של עשרות מלוחמי הארגון שנידונו לשנות מאסר ארוכות. במכון ז'בוטינסקי יקיימו יחד עם שותפים נוספים ביום חמישי סיור וירטואלי ואירוע מיוחד לציון התאריך המיוחד.
את הפעילות שהחלה כבר אתמול, עם ציון התאריך הלועזי למבצע הפריצה, מקיים המכון יחד מוזיאון אסירי המחתרות בעכו של משרד הביטחון, ברית חיילי האצ"ל ומרכז סיורים גליל מערבי. על האירוע שנחשב לפריצת בית הכלא הגדולה בהיסטוריה ועל משמעויותיו הדרמטיות שוחחנו עם מנהל מכון ז'בוטינסקי, גדעון מיטשניק.
בראשית דבריו מעיר מיטשניק כי אמנם בשנת 47', שנת ביצוע הפריצה, בישרו הכותרות על כך שמדובר בפריצה הגדולה בהיסטוריה, אך מאז היו עוד פריצות גדולות ולא ניתן לקבוע בוודאות שתואר זה נשמר עד ימינו אלה. עם זאת מדובר ב"אחד האירועים היותר מאתגרים של המנדט הבריטי", הוא אומר ומבהיר:
"היו הרבה פעולות נועזות של האצ"ל והמחתרות האחרות, אבל פרט אולי לפיצוץ מלון המלך דוד, שהיה מעוז המשטר הבריטי, הפעולה בכלא עכו, שמתרחשת שנה לאחר הפעולה במלון המלך דוד, היא לא רק מהנועזות והחצופות מול המשטר הבריטי אלא שעל רצף ההתרחשויות באפריל עד יולי 47' כשבהמשך יש את ההעלאה לגרדום של שלושת העולים האחרונים לגרדום אחרי שנתפסו בפריצה, ואקסודוס הם מהשלבים המשמעותיים בקבלת ההחלטה של הבריטים לגבי המשך המנדט הבריטי בארץ ישראל".
את המבצע מגדיר מיטשניק כמבצע סמי-צבאי בעל השלכות מדיניות והיסטוריות, מבצע של מעטים מול רבים בתוככי עיר ערבית עוינת שנועד במקור בין השאר לחלץ את עולה הגרדום דב גרונר וחבריו. לקראת המבצע נאסף מודיעין והחלה ההכנה במשך כשנה וחצי.
"ההתחלה היא בסוף 46' עם מעצרה של קבוצת לוחמים של האצ"ל בפעילות אזור המרכז כשבראש הנתפסים איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל. הקבוצה הזו מצורפת לחברים האסורים בכלא עכו ומתחילים לחשב כיוונים לבריחה. המידע שמתניע את הפעילות מגיע מאחד האסירים הערבים שמספר ששמע קולות של נשים מעבר לחומה הדרומית ומתחילים לבדוק כאשר לאיתן לבני יש מקביל בחוץ שהחליף אותו, עמיחי פגלין (גידי), שעומד בראש התכנית מבחוץ, כך שיש כאן תיאומים והעברת מידע מבפנים ומבחוץ בתנאים חשאיים על אף השמירה המוקפדת בכלא ובהמשך גם הברחת חומר נפץ".
מיטשניק מספר את סיפורה של הפריצה החל מאיסוף המודיעין על ידי עמיחי פגלין שמגיע כמסתערב ובוחן את המידע אודות החומה, בנוסף האצ"ל רוכש כלי רכב בריטיים שנמכרו לשוק החופשי ומדים, צובע את כלי הרכב בהתאם לצבעי וסמלי חיל ההנדסה וצעדים נוספים בהם גם הברחת חומר נפץ אל תוך הכלא בתחתית כפולה של מיכל ריבה. בשערי הכלא החדיר שוטר בריטי כידון אל המיכל על מנת לוודא שאכן מדובר בריבה.
בנוסף החדירו אנשי האצ"ל לכלא נפצים ופתילים שמהם הכינו חומרי חבלה ורימוני רסס. בדבריו מדגיש מיטשניק את הצורך המדוקדק בהתאמת המיקום והמועד של הפעילות בין הלוחמים שבחוץ לבין האסירים שבפנים. "שלב התיאומים בחודשים שחלפו הוא מאוד משמעותי למרות שהם נעשים על ידי מי שנמצאים בכלא", ומובן שהעיתוי, שעת ה-ש', קריטי מאוד שכן מוכנות האסירים לרגע הבריחה משמעותית ביותר.
יצוין כי עוביה של החומה אותה מתכננים אנשי האצ"ל לפרוץ הוא 5 מטרים ונתון זה משמעותי מאוד כאשר מבקשים לתאם את רגע הפיצוץ בין הכוחות שבחוץ לאלה שבפנים.
"בכלא עכו יושבים אז עשרות מאסירי האצ"ל והלח"י וקומץ אסירי הגנה. בשלב מסוים היה עדכון לאנשי הלח"י ומידור של אנשי ההגנה", מספר מיטשניק. מידור זה של אנשי ההגנה מתבצע מאחר ומדובר בתקופת הסזון וקיים חשש מהותי שהמידע על המבצע המתוכנן ידלוף אל הבריטים. הכוחות הפורצים נערכים לחילוצם של 41 אסירים ובהתאם מכינים את כלי הרכב הממתינים להם.
בכלא עצמו, מציין מיטשניק, "160 יהודים ולמעלה מ-400 ערבים והכול בתוך עיר ערבית, וכשנמלטים צריך לקחת בחשבון שנמלטים גם מהבריטים וגם מהאוכלוסייה הערבית
"התכנון המקורי אמור היה לשחרר את דב גרונר מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר. ארבעתם הוצאו להורג ב-16 באפריל בפעולה מהירה של הבריטים כדי למנוע מאמצי שחרור מהסוג הזה. לכן הפעולה נדחתה לחודש מאי. היום הזה נקבע כי באותו יום נקבע דיון בעצרת האו"ם על עתיד ארץ ישראל, כך שהייתה סמליות מדינית לפעולה".
34 לוחמי אצ"ל נקבעו לפעולה. הם קיבלו תדרוך במלטשה באזור נתניה. "נקודת ההתכנסות במחנה שוני, היום פארק ז'בוטינסקי שליד בנימינה. משם יוצא הכוח בפיקודו של דב כהן, מפקד הפעולה, כאשר ישנם כוחות חסימה והסחה. כוח ההסחה אמור לבצע אירוע אחר ולהטעות את הבריטית ולהטות כוחות למקום אחר ומתחילה הפעילות בתוך הכלא בשעות הצהריים. הפיצוץ הגדול אמור להתרחש בשעה 16:22 ובפנים אמורים האסירים להיערך והתיאום הוא מאוד קריטי".
"הפיצוץ מפתיע את הבריטים אבל לא את אסירי האצ"ל שממתינים לאיתות והם מתחילים לפוצץ את שערי הסורגים במסדרון המוביל לקיר הדרומי ומשתמשים ברימוני הלם שנזרקים לעבר הסוהרים הבריטים. מתחילים חילופי ירי ומתחילה הנסיגה. במהלך הנסיגה נהרג מפקד המבצע ונהרגים עוד כמה מהנמלטים. שישה מהאסירים נהרגים תוך כדי הפעולה, אבל יש גם מספר תקלות. במקרה ראשון אחד הנהגים טועה בדרך ונוסע לכיוון חיפה ונתקל בכוח בריטי ליד בית העלמין של עיכו ומתחילים חילופי ירי ושם נהרג מפקד הפעולה. כוח חסימה אחר, בפיקוד אבשלום חביב יחד עם מאיר נקר ויעקב ווייס, לימים עולי הגרדום האחרונים, לא שומעים את אות הנסיגה שאמור היה להישמע בחצוצרה. הם נשארים בשטח גם אחרי ששאר הכוחות עוזבים את עכו. לאחר חילופי אש עם הבריטים הם נתפסים ונאסרים. גם יחידת החסימה השנייה לא שומעת את קול החצוצרה וגם הם נתפסים".
אמנם ישנם בפעולה הרוגים פצועים ואסירים שחזרו לכלא, אבל המסה המרכזית של הנמלטים והמחלצים מגיעה לקיבוץ דליה ומשם, למעט פצוע אחד שנפטר בדרך, הם מפוזרים במקומות שונים ברחבי הארץ. בסיכומם של הדברים 27 אסירים נמלטו, 20 מהאצ"ל ו-7 מהלח"י.
ן
בדבריו מקפיד מיטשניק לערוך הקבלה בין הפעולה ההרואית ההיא לפעולות צבאיות של צה"ל לאורך השנים, ובין השאר משווה בין מבצע החילוץ למבצע חילוץ החטופים באנטבה. לדבריו אין מדובר בהשוואה יומרנית שכן בשני המקרים מדובר בנחישות לחלץ במבצע פורץ דרך, פעם בכלא עכו ופעם אחרת באוגנדה. "ההקרבה, הנתינה, הנועזות, היצירתיות והמחויבות לשחרור החטופים מצד העם היהודי, חוט השלשלת הזה לא ניתק", אומר מיטשניק וקורא לכולנו להצדיע ולחבק את אותם לוחמי מחתרות שעודם חיים בינינו וגילם נע סביב ה-90. בנוסף הוא קורא לציבור הרחב, מבוגרים וצעירים להצטרף דרך עמוד הפייסבוק של מכון ז'בוטינסקי לאירוע המיוחד המתוכנן ביום חמישי לציון מבצע הפריצה, אירוע שיכלול גם סיור וירטואלי במבנה הכלא.