לפני כשנה וחצי נפגשתי עם הרב נחום רבינוביץ' זצק"ל והראיתי לו את הגמרא סדורה, ואחרי שדברנו כחצי שעה והרב שבח מאוד את הגמרא סדורה, בקשתי אם הרב יוכל לכתוב הסכמה על המהדורה החדשה.
הרב ענה: לא.
לתדהמתי, הרב הסביר שהוא כבר זקן ואינו מסוגל לעבור על כל הספר ולבדוק, אז איך יוכל לתת על כך הסכמה?
כנראה שלא הבנתי את עומק דבריו וגדולת תשובתו, ושאלתי בעדינות: האם הרב רואה חסרונות במהדורת "גמרא סדורה" – שאל אותי בתמיה – "אלו חסרונות יכולים להיות במהדורה כל כך טובה"?
ואז שאלתיו: האם אפשר לפרסם בעל פה את הסכמתו, שמחתו, ואת השבחים שהרב אמר על המהדורה? וענה לי ודאי שכן, דברי אמת הם. לפני שחזרתי הביתה התיישבתי בבית קפה להכיל ולהפנים את הזכות בפגישה עם ענק שבענקים.
מוסר גדול, הרב נחום רבינוביץ' הוא ראש ישיבה, פוסק ענק, והפסיקה שלו היא מעשה אמנות, אחרי כל כך הרבה שנים שאנשים ותלמידים ותלמידי חכמים מחכים לשמוע את הפסיקה שלו, את הדרכותיו, ואת הסכמותיו, אני משער שזה כואב לו מאוד להימנע מלהמשיך בכך לפסוק ולהביע את עמדותיו. ומדהים הפשטות והישרות שבה שאם הוא חושב שבגלל מצבו הבריאותי הוא לא יכול לפסוק באחריות הוא לא פוסק, ולא חותם על שום דבר.
אתמול, שיתפתי את אחד מחברי, מתלמידיו (יוסי בך), והוא סיפר לי, שחבר שאל אותו, כבר לפני כמה זמן, שאלה בעניין שאיבת חלב לאישה מניקה. זה נושא שהוא כתב עליו תשובה למעשה בתחומין לא הרבה לפני הסיפור הזה, וכנראה שהחבר שאל על איזה פרט ספציפי שהוא לא כתב עליו במישרין. הרב דן איתו בסברות לכאן ולכאן, ובשלב מסוים החבר שאל: "מה למעשה"? הוא ענה לו: שהוא כבר לא פוסק יותר, ולא הסכים לענות להלכה למרות שלכאורה זה היה עניין פשוט וברור לאור דברים שהוא פסק בעבר, ולאור הטענות שהוא אמר.
רצינות ואחריות של אדם ישר, תלמיד חכם עצום מגדולי גדולי ראשי הישיבות והפוסקים של הדורות האחרונים.
יהי זכרו ברוך וימליץ ויפעל בישיבה של מעלה לרפואתנו ולגאולתנו השלימה.