כשיצא לאור הכרך השישי של הספר 'בנין אב' של הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל, כמה רבנים דיברו בשבחו. ענה הרב ואמר: "כבר אין צורך להספיד אותי כשאלך לבית עולמי".
הרב לא ידע שתיערך לו הלוויה שמשתתפיה מועטים, בעוד המוני סופדים ילווהו מרחוק. בכלי התקשורת השונים רבו המספידים מקצה לקצה: הללו משבחים זיקתו למרן, והללו תולים גדולתו בגדולי תורה אחרים. אלו משבחים זיקתו לכלל ישראל ואת עצמאותו ואומץ ליבו לפסוק כנגד רבותיו, ואלו מרבים לספר על שייכותו לחוג שלהם ולרבניו, עד שתהו הקוראים: האומנם כולם מדברים על אותו אדם?
אני, הכותב, אחיו של הרב. של אלי. אחיו מיום לידתו ועד לכתו. אשתדל לכתוב את הדברים לקוראים כתיאור העובדות בימי חייו ולא כסיפור על אח קרוב. התשובה לשאלה שבה פתחתי היא שיש לראות את חייו לא רק לאורך, אלא גם לרוחב.
בתהילים (צב, יג) משבח המשורר את הצדיק: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה". רש"י מעיר: "כתמר לעשות פירות, וכארז להחליף גזעו". שני סוגי העצים מתרוממים אל על, אך בכל שלב נכרתים הענפים הקודמים. הנוף והפירות נאים, אך רחוקים מהגזע המקורי. גידולו וגדולתו של הרב אליהו לא התאפיינה בכך, אלא בפסוק שבו אסיים. הוא גדל, אך בשום שלב לא כרת את הענפים הקודמים, אלא הוסיף עליהם עומק ובעיקר רוחב.
בילדותנו בשכונת נחלת אחים בירושלים, הסמוכה לשערי חסד, הכרנו את כל סוגי בתי הכנסת של העדות השונות ומגוון המתפללים בהם. מתפללים של יומיום, של שבת, של חגים, ולפעמים רק של ימים נוראים. לימודו של אחי בבית הספר 'לדוגמא' וחברותו בתנועת נוער דתית־ציונית (נוער המזרחי) עיצבו בו תפיסת עולם כלל־ישראלית.
כשעבר ללמוד בישיבת הדרום, רבותיו בישיבה תיכונית זו היו הרב עמיטל זצ"ל והרב שך זצ"ל. אחר כך עבר לישיבת חברון בירושלים, עשה חיל בלימוד התורה, נחשב לעילוי והיה חברותא של ראש הישיבה הרב יחזקאל סרנא זצ"ל. באותם ימים נתן בשבתות שיעור לבעלי בתים אקדמאים, ביניהם מוריו בעבר, בשכונת קטמון. במקביל, לימד בימי שישי חוג גמרא לבנים בבית הספר המעורב 'מעלה', ובבית הספר 'לדוגמא' שבו למד בילדותו.
גם בלימודיו התורניים, לצד העומק התפרש גם לרוחב. כשהתחתן גר בשכנות לרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל. הם הוקירוהו ודיברו עימו בדברי תורה. הוא למד בכולל במוסד הרב קוק בראשות הרב ז'ולטי לפני הצהריים, ובכולל 'קול יעקב' על שם הרב יעקב עדס אחר הצהריים בגישת הלימוד הספרדית. שילוב דרכי הלימוד שימש אותו כשהיה ר"מ בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה.
מגדלור בעיר האדומה
תפנית של ממש בפועלו באה כשיצא במצוות הרב עובדיה יוסף לשמש כרב שכונה של עולים חדשים בבת ים, ואחר כך כרבה של העיר בת ים, תפקיד שעיקרו עיסוק בצורכי ציבור חברתיים ורוחניים. באותה העת לא היה יכול להפסיק מלימודו והוראתו לתלמידים, והקים כולל לאברכים בשכונת התקווה בתל אביב ואחר כך בבת ים, והמשיך ללמוד ולכתוב את חידושיו.
שוב שינוי. הוא נבחר להיות רבה הראשי של חיפה ועשה שם ח"י (18) שנים. היריעה התרחבה בכמה מישורים. זוהי עיר גדולה, מגוונת (ועד אז 'אדומה') עם ציבורים בדרגות שונות של זיקה לתורה ומצוות. רוחב הדעת והסובלנות אפשרו לו להתחבר לרובם. זוהי עיר תעשייתית גדולה. מפעלים בתחום המזון ושאר תחומים מעלים שאלות הלכתיות מתחדשות. בחיפה גם כמה מרכזים רפואיים גדולים שהעלו שאלות מורכבות. לצורך כל אלה, שילב ידע תורני עם חקירה והתייעצות מדעית. בחיפה הפך הרב לדיין ואב בית דין, ונכנס לתחומים הלכתיים נוספים. כאן נזקק לעוצמה הלכתית יחד עם טיפול בבעיות אנושיות ומשפחתיות לא פשוטות. היריעה הלכה והתרחבה, אך דבר לא חסר ממנה. רבנות קהילתית בבתי הכנסת למיניהם בכל קצות העיר, וגם בחיפה - תלמוד תורה כנגד כולם. הרב הקים את מרכז 'מורשה', בית כנסת וכולל, למד ולימד. רוב תורתו שבכתב היא מאותן שנים בחיפה.
הזכרנו תורתו שבכתב. במצוות כמה רבנים, החל לכנס תשובותיו ושיעוריו בספר 'בנין אב' (ראשי תיבות אליהו בקשי). גם כאן, לעומק ולרוחב. בששת הכרכים אין רק תשובות הלכתיות על שאלות שנשאלו, אלא מרחב של נושאים אקטואליים מדעיים וציבוריים, ועימם מחקרים. סוגיות יסוד בהלכה כשיעורים כלליים בישיבות, ומחקרים תורניים מעמיקים. ואם לא די באלו, יצאו שלושה כרכים של הגות ופרשנות על פרשיות השבוע והמועדים. כל תחום חדש בפעילותו הרחיב את היריעה, וכמעט שלא צמצם את התחומים האחרים.
בלי סיפורי מופתים
המפנה הגדול אירע כשנבחר (בגיל 52) להיות הראשון לציון והרב הראשי לישראל, עם עמיתו הרב מאיר ישראל לאו שליט"א. כאן נזקק למלוא רוחב הדעת. מדובר היה בכלל תושבי ישראל, ובשאלות הלכה ומדינה בארץ ובתפוצות. הראייה הרחבה של כל עם ישראל ומדינת ישראל עוד מילדותו, הביאוהו להחלטות אמיצות, לעיתים בניגוד לדעתם של גדולים מרבותיו.
ראש לכול - גיור עולים מקרב עולי ברית המועצות. חרף היסוסיהם של רבנים חרדים, הקים את מערך הגיור בראשות חבריו מילדות, הרב ישראל רוזן ז"ל, הרב גדעון פרל ואחרים. כך באו לחיק היהדות כמאה אלף גרי צדק.
בשנת השמיטה, נאבק על קיום היתר המכירה כדי לדאוג למזונם הכשר של כלל תושבי ישראל ולפרנסת חקלאיה, חרף מלחמה גלויה של חוגים שונים, ומהם רבותיו. הוא לא היסס להעלות לדיון שאלות של נישואין של כאלה שאינם רוצים בהם, שמובילים לבעיות כשרות וממזרות (ראו בנין אב ה' סימן פ'). הרב דרש לתקן עיוותים ואי־סדרים במערך בתי הדין והמועצות הדתיות. הוא גם נאבק להשגת תקנים של דיינים כדי שייבחרו דיינים גם מהציונות הדתית.
הרבנות הראשית הביאה אותו להיות קרוב גם ליהודי התפוצות. בשנות כהונתו ואחריהן ביקר כמעט בכל הריכוזים היהודיים בעולם. פעילות זו חיזקה נושאים חשובים בקהילות, קשרה רבים מבני הקהילות לארץ ועודדה את זיקתם למדינה, לתורה ולעם היהודי.
לאחר כהונתו הקים את רשת מוסדות 'בנין אב' - שתי ישיבות קטנות, ישיבה גבוהה וכולל, ישיבות לתפוצות (דוברי אנגלית ודוברי ספרדית) וכן תלמוד תורה 'תורת אמך'.
כשנסע לחזק את הקהילה היהודית בברזיל פגש הרב את משפחת פיצ'וטו, שביקשה להנציח בשישה בתי כנסת את בנה שנרצח. הרב נטל על עצמו את הפרויקט ועודד את המשפחה לתרום עוד ועוד. כך נבנו והושלמו שישים בתי כנסת ברחבי הארץ.
אכן, "רחבה מצוותך מאוד". עם כל רוחב זה, בחייו האישיים היו צניעות וצדקות. כל ימיו, בכל מקום וזמן, התפלל כוותיקין והרבה בתעניות. הרב נהג בפשטות כלפי כל אדם. רוב הסיפורים שנשלחים אלינו בחודש האחרון עוסקים ביחסו האנושי לכל אדם, שוע כדל. לא סיפורי מופתים ונפלאות, אלא סיפורי מופת.
בביתו פנימה זכה לגדל משפחה ענפה, להיות בעל, אבא וסבא קרוב, שזכה לראות את כל בני ביתו בני תורה. אלי היה בן קרוב, מכבד את הוריו, ואח חבר ואוהב. רוחב פעילותו שהזכרנו, ראויה לדברי הנביא: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'... וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו... וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן... וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו יז, ז-ח). משפחתו, המוסדות שהקים, כתביו ותורתו ימשיכו בעזרת ה' לעשות פירות.