יערה שילה
יערה שילה צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

ההסכם שנחתם בין האוצר לארגוני הנשים להפעלת המעונות והגנים הפרטיים הוא מדאיג מאוד.

בכנס מטעם מכללת אורנים שנערך השבוע בזום, בו הייתי שותפה, הועלו חששות רבים לגבי המתווה שהוצע. הסתבר לאחר קריאה מעמיקה שמדובר במתווה שיישומו כמעט ואינו ריאלי. מתווה שיכביד על הצוותים יותר ממה שהיה עד כה, מתווה הלוקה בחוסר התייחסות מקיפה, התפתחותית-רגשית כלפי הילדים וכלפי הצוותים שבאים איתם במגע יום יומי.

זהו מתווה שנכתב ב'דמים' תרתי משמע. המתווה התנהל מול ראשי הארגונים הגדולים של מעונות היום. מה שעמד בלב המשא ומתן היה העניין הכספי ורווחי "עסק" מעונות היום, שיש בו שכר גבוה למעטים, שנמצאים בראש הפירמידה, ושכר חרפה לכל השאר.

לא היה דיון על פיצוי לעובדות בעקבות המשבר, לא דיון על התפקוד הרגשי של הפעוטות במצב החדש, אלא רק על תזרים המזומנים לעסק. הארגונים ביקשו מהאוצר 700 ₪ ל'ראש' (תוספת חד פעמית בגלל המשבר כפי שכתוב בהסכם), כאילו מדובר על צאן ובקר.

במתווה נאמר שמותר עד 17 ילדים בכיתה, מה שאומר שכ-30% מהילדים לא יוכלו להגיע למעון והוריהם לא יוכלו לחזור לעבודה. וזה סדר הקדימות לקבלת הילדים בשעת הקורונה: הראשונים לחזור הם פעוטות בסיכון וילדי רווחה. לאחר מכן משפחות חד הוריות, קריטריונים מקלים נוספים הם מספר שעות העבודה של אם וילד שהוא עלה חדש. 10% מהילדים יכולים להתקבל על פי החלטת הארגון ושיקולו.

בשונה מהגנים, שבהם הפגיעה בכל ההורים שווה, וכל הורה יוכל לשלוח את ילדו לגן לחצי שבוע בלבד, במעונות הולכת להיות מלחמת עולם: מי בפנים ומי בחוץ. הלחץ שיופעל על מנהלות המעון יהיה עצום ובל יתואר. מה יעשו אלה שיצטרכו להישאר בבית? יסתכלו בעיניים כלות כיצד ה- 10% מההורים שהתקבלו ללא קריטריונים ברורים, אלא "על פי החלטת הארגון ושיקולו" חוזרים לעבודה, והם נשארים בחוץ מובטלים?

מכיוון שרק חלק מהפעוטות חוזרים, בשונה מגני הילדים, רק חלק מהצוות שהוצא לחל"ת יחזור לעבודה. העובדות שיישארו בחוץ, לא יהיה מי שאחראי לרווחתן ולא יהיה מי שישלם להן. דמי האבטלה הם זמניים ובינתיים אין תאריך, אין אופק ולא ידוע מתי הן יחזרו. אלו שיישארו בחוץ ללא עבודה לא יחכו עד אין סוף יחפשו עבודה אחרת. כשיסתיים משבר הקורונה, משבר המעונות רק יתחיל...

המטלות החדשות, כגון חיטוי בין ילד לילד יהיו קשות לביצוע וספק רב אם יוכלו להתבצע לאורך זמן, מכיוון שהמטלות הרגילות במעון הן רבות גם ללא ההוראות החדשות. לכל מעון יהיה נאמן ניקיון, מי ידריך אותו? וכיצד זה יבוצע?

הכנסת הילדים למעון, לאחר חודשים שהילד היה בבית, ללא שהות והסתגלות של הילד עם הוריו, תפגע רגשית בילדים. ילד שזחל ועתה חוזר כשהוא כבר הולך, המעון הוא מעון אחר לגמרי עבורו... הילד יצטרך להיפרד בכניסה וההורים ימנעו להיות עם ילדם, האם זה אפשרי? מסופקני, ימים יגידו.

ומה בנוגע לילדים ולחופש לו הם זקוקים לעומת ההגבלות שקבעו עבורם בתוך הקפסולה – כיתת הלימוד שבה הם נמצאים. הצד הטיפולי במעון יתעצם, כאשר אנו שנים מבקשים ונלחמים להפוך אותו למסגרת חינוכית. במסגרת ההסכם היתה (ועדיין יש!!) הזדמנות לשנות סדרי עולם, במסגרת התקנות לשעת חרום.

זו יכולה להיות שעתם היפה של ארגוני הנשים, להפוך את מעמדן של מטפלות למחנכות שנות הינקות. לדבר על מהות, הכשרה, מקצועיות, אופק של קידום ויצירת פרופסיה, אבל העיסוק נסוב סביב הזרמת כסף נוסף לעסק, שבתנאים החדשים מצבו רק החמיר. את תוצאות ההסכם והמתווה נראה בהמשך. ירידה באיכות כח האדם ובאיכות הסטודנטיות אשר ירצו לבוא וללמוד לכתחילה את תחום הגיל הרך, שהוא לפי כל המחקרים, החשוב ביותר בחייו של הילד.

הייתה כאן הזדמנות לשנות, לעבור מהפקרות לאחריות חינוכית והעברה למשרד החינוך לצערי הוחמצה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו