קולנוע. ארכיון
קולנוע. ארכיוןצילום: פלאש 90

הסיפור הבא ממחיש את כל מה שבעייתי ועקום בקולנוע הישראלי בארבעים השנים האחרונות: היוצר רועי אורנשטיין הגיש בשנת 2015 בקשה לתמיכה מהקרן הישראלית לקולנוע עבור הסרט 'קרב אוויר' שכתב.

מדובר בסרט שמבקש לתאר בצורה עלילתית ומלאת אדרנלין את סיפורו של המבצע שהכריע את מלחמת ששת הימים עוד בטרם החלה - מבצע מוקד. לכאורה מושלם: מדובר במבצע הרואי שעשה רושם בכל העולם, שטרם נוצר סרט עלילתי על אודותיו, ובנוסף גם טופח על השכם הלאומי. אלא שלקרן הקולנוע הישראלית זה פחות נראה.

אורנשטיין קיבל תגובה בזו הלשון: "התחקיר מעמיק ועשוי היטב, הדמויות משכנעות והדיאלוגים מעמיקים, אבל היוצר אינו מתמקד מספיק בשאלות מוסריות, ולא עוסק בהשלכות המלחמה על שני הצדדים”.

ביום חמישי האחרון, אחרי תהליך ממושך של חמש שנים, התקבלה החלטה שעשויה לייצר ניצני שינוי. מועצת הקולנוע, גוף המייעץ למשרד התרבות, אישרה בהצבעה טיוטת תקנות שיאפשרו לראשונה ליוצרים לקבל תמיכה מבלי לעבור במסננת הדקה של קרנות הקולנוע. על פי התקנות החדשות, שאותן דחף והוביל זיו מאור מהאגודה לזכות הציבור לדעת, ייפתח מסלול תמיכה חדש שיקבע תעריפי תמיכה על פי מספר הכרטיסים שימכור הסרט, מבלי שיתאפשר לאף גורם מקצועי להתערב בתכנים.

עלילות דם על חיילי צה"ל

המילים הללו נשמעות לאזרח הפשוט כמו עוד סעיף בירוקרטי חסר חשיבות, אך למעשה מדובר בשינוי שיש לו פוטנציאל לשנות את פני הקולנוע הישראלי. באמצעותו נוכל לראות כבר בשנים הקרובות סרטים עלילתיים באורך מלא שלא מתביישים בלאומיות וביהדות שלהם. "כדי להבין את השינוי המשמעותי כאן, צריך לחזור אחורה ולראות את ההגמוניה השמאלנית שהשתלטה על עולם הקולנוע שלנו", מסביר זיו מאור. “כולנו גדלנו על סרטים ישראליים אותנטיים, כמו מבצע אנטבה או סרטי הבורקס. הם היו ציוניים ובטוחים בצדקת הדרך, גם אם הייתה בהם ביקורת. ב־1980 הוקמו קרנות הקולנוע, ומאז הכול השתנה. היום אנחנו לא רואים בכלל סרטים עם רוח ציונית או אפילו ניטרלית.

"במסגרת מחקר שעשיתי לפורום קהלת, ראיתי את כל הסרטים הישראליים שיצאו לקולנוע בשנים 2015-2006. מדובר בכשלושים סרטים בשנה. אני אומר לך באחריות - אין אפילו סרט אחד שהוא לא שמאלני. המנעד הוא בין שמאלני־קיצוני לשמאלני. אנחנו מדברים כמובן רק על פיצ'רים, סרטים עלילתיים באורך מלא, שעם כל הכבוד לדוקומנטרי - הם הסרטים שמעצבים את התודעה. זה כולל סרטי זוועה כמו 'פוקסטרוט' עם עלילות דם על חיילים שקוברים נערים פלשתינים".

מרגע שמאור נחשף לתופעה, הוא יצא לחקור מה גורם לה. המסקנה שלו ברורה - שיטת התמיכה של מדינת ישראל בסרטים היא חממה שבה רק סוג אחד של סרטים יכול להתפרסם. "מבין 27 מדינות תומכות קולנוע שבדקתי, ישראל היא היחידה שתומכת בסרטים רק על פי מבחנים שמעמידים אנשי מקצוע, מבלי לאפשר גם תמיכה על בסיס הצלחה מסחרית. כך זה היה עד שנת 79', אבל אז זה בוטל".

קרנות הקולנוע הן למעשה מלכודת דבש שמושכת אליה את כל היוצרים בלי יוצא מן הכלל. המנגנון עובד כך שהמדינה משתתפת במימון הפקת סרט שעבר את מבחני הלקטורים של הקרן בשיעור גבוה, כך שגם אם הסרט ייכשל לחלוטין במכירות הכרטיסים, היזמים שלו לא יפסידו שקל, ואפילו ייקחו הביתה רווח קטן. המדינה, לעומת זאת, לא דורשת נתח מהרווחים, ובטח שלא החזרים על התמיכה.

ומי יושב באותן קרנות ומחליט באילו סרטים לתמוך? מדובר בקליקה שלא התחלפה מאז שנוסדו הקרנות, והיא ממנה את עצמה ואת דומיה ללקטורים. "אותם אנשים שמונו בהתחלה, כשתעשיית הקולנוע הייתה שייכת לעיר מסוימת מאוד בגוש דן, הם אלו שממשיכים לשלוט במינוי הלקטורים עד היום", מספר מאור. "בפועל אנחנו מקבלים חבורה מאוד שמאלנית, שאומנם משתדלת לעטוף את פסילות הסרטים הימניים במעטה של מקצועיות, אבל במקרים כמו של רועי אורנשטיין, האמת ברחה להם החוצה".

מאז 2015, משנכנסה השרה מירי רגב למשרד התרבות, פועל מאור כדי לקדם מסלול מסחרי, או כפי שהוא מכנה אותו - 'מסלול עוקף קרנות'. תחילת ההתנעה של המהלך הייתה בסוף 2018, כאשר עבר במליאת הכנסת חוק הקולנוע המתוקן, שלפיו על שר התרבות לקבוע תקנות שיאפשרו תקצוב על בסיס הצלחה מסחרית. אחרי עבודת מטה בת שנתיים, מועצת הקולנוע אישרה בחמישי שעבר את התקנות. על פי התקנות, סרטים שיבקשו להיתמך במסגרת המסלול יתוקצבו על פי מספר הכרטיסים שמכרו בקולנוע. הסכום המוקצב לנושא הוא 20 מיליון שקלים לשנה, שיחולקו למספר הכרטיסים שימכרו כלל הסרטים שהגישו בקשות תמיכה.

אלא שאחרי המאמצים המקצועיים מגיע תורה של הפוליטיקה, והיא הרבה פחות זריזה ועניינית. “הפקידים במשרד התרבות עושים למירי רגב את המוות כבר חמש שנים, צריך לדעת את זה", אומר מאור. "קח למשל את הנושא של מאגר הלקטורים. ב־2017 היה ניסיון לגוון את הסרטים באמצעות מאגר שיצרה מועצת הקולנוע, ובו לקטורים מגוונים יותר. מה שקרה בפועל זה שמנכ"לית מועצת הקולנוע, שאמונה על המצאת הטפסים, עיכבה לכאורה את הגשת המועמדות להצבעת המועצה של לקטורים מהשמאל, ובכך ניצלה סעיף בירוקרטי שלפיו אם לא הוחלט בעניין מועמד חודשיים מיום ההגשה - הוא נבחר אוטומטית. היא עשתה את זה עם 383 לקטורים, פשוט מסמסה את ההחלטה של השרה".

"רגב נכנעה לפקידים"

גם המסלול שהוביל מאור וכבר אושר במועצת הקולנוע מגיע עכשיו לאישור שר התרבות, וצפוי לו שם קרב איתנים. רגב ביקשה לכנס דיון עם בכירי המשרד, אך המנכ"ל קבע אותו ל־18 בחודש, כלומר כשרגב כבר לא תכהן כשרת התרבות.

"למירי רגב לא היה האומץ לקבל את התקנות, ולמעשה לקראת הסוף היא הפקירה את המשרד לפקידים שלה", אומר מאור בחריפות. "ההחלטה שלה לא לחתום על התקנות היא כניעה לפקידים, והיא צריכה לעשות חשבון נפש. השר הבא יהיה מהשמאל, כך שיש סיכוי רב שהוא לא יקבל את התקנות. כדי לא לאשר מסלול שנקבע בחוק והוסדר בדרג מקצועי כמו מועצת הקולנוע, צריך נימוק טוב. אני מעריך שהיועמ"שיות של המשרד יוכלו למצוא אלף טיעונים שיסבירו למה לא לאשר. אבל יש לי נקודת אופטימיות אחת: ראינו כבר בהיסטוריה שלפעמים השמאלנים הרבה פחות דופקים חשבון מהימנים, אם זה לבג"ץ או לפקידות. כאן זו לא אג'נדה ימנית אלא לתת לציבור לבחור, ולכן יש עוד סיכוי ששר התרבות הבא יאשר את התקנות נגד הפקידות".

ואם נניח שתאושר התוכנית שלך, אתה רואה מספיק יוצרים ושחקנים ימניים בארץ שיפיקו את 'להציל את טוראי ראיין' של מלחמת ששת הימים?

"כסף נמשך לכסף. הנחת העבודה שלי היא שההעדפה האידיאולוגית של הציבור תבוא לידי ביטוי בקניית כרטיס קולנוע. חצי מהציבור שהצביע ימין ועוד חלק פטריוטי במרכז־שמאל יקנה כרטיס לסרטים כאלה, וייצור אינטרס למשקיע שירצה את הכסף. ממילא גם יימצאו השחקנים ואנשי המקצוע שיעשו את זה. יש הרבה כאלה שאין להם דעה ורוצים רק להצליח בתחום. ואולי גם נראה תופעה הפוכה - כמו שהיום יש הרבה שחקנים ימנים בארון שרוצים להצליח, אולי יהיו גם שמאלנים בארון שיבואו לשחק בהפקות ימניות".

אין בך חשש שפתיחת המסלול המסחרי תוביל לרידוד התכנים בקולנוע במקום מה שאתה מנסה להביא?

"יש לזה שתי תשובות. הראשונה, חשוב לדעת שהקרנות גם מייצרות ג'אנק קולנועי. המון סרטים קיבלו כסף ממשלם המיסים והם פורנוגרפיים ממש. כך שזה לא שהמסלול האומנותי כביכול הוא ערובה לרמה גבוהה או לערכיות. שנית, כשאנחנו יוצרים את המנגנון החדש הזה שנועד לחקות תנועה של שוק טבעי, התוצאה הטבעית תהיה ששוק הקולנוע ילך לכיוונים שכיום עדיין אין. תכנים עלובים וזולים לא חסרים באינטרנט, ומי שרוצה לצרוך אותם לא משלם על כרטיס לקולנוע. מי שרוצה ליצור סרט מצליח ינסה למצוא משהו שהקהל ישלם עליו, וזה קולנוע איכותי".

"ברור לי שעלולים לצאת גם דברים לא טובים על המרקע", הוא מסכם, "אבל הדרך היחידה להבטיח גיוון רעיוני על המסך אחרי 40 שנות שליטה זה המסלול הזה, ואם המחיר הוא כמה סרטים זולים - אז אני מוכן לשלם את המחיר. סרטים זולים ושמאלניים יש גם ככה היום, החידוש הוא שיהיו גם ערכים ולאומיות".