עניו במלוכה

הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, סופד לרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל ומספר על דמותו, חכמתו ודבקותו בתורה ובארץ ישראל.

הרב יעקב שפירא , כ"ד באייר תש"פ

הרב נחום רבינוביץ'
הרב נחום רבינוביץ'
צילום: אריה מינקוב

השבוע ליוו לבית עולמו את הרב רבינוביץ' ראש ישיבת מעלה אדומים. הוא הצליח עוד בחייו להוציא פירוש מקורי שלו על הרמב"ם ע"פ הקדמונים. ידוע שהיה רמב"מיסט, סליחה על הביטוי, מראשו ועד רגליו.

כשהרב קפאח נפטר הרב רבינוביץ' הספיד אותו פה בירושלים, ואמר עליו: "מיוסף עד יוסף - לא קם כיוסף", מהכסף משנה, רבי יוסף קארו מפרש הרמב"ם עד לרב יוסף קפאח לא קם כיוסף. ביטוי חריף, אבל כך אמר הרב רבינוביץ'. והוא והרמב"ם היה חד הם. יצא לי, לא הרבה, לדבר אתו בנסיבות מסוימות, שלא לדבר על תקופת המאבק על אי/ הסכם אוסלו, גוש קטיף.

שאלתי אותו פעם על הגישה שלו ללימוד הרמב"ם. הוא אמר לי פעם דבר מעניין, רוב הפרשנים על הרמב"ם משווים את דעת הרמב"ם כמו אחד הראשונים, כמו התוס', כמו הרשב"א, כמו הרמב"ן, במה הם חולקים ובמה הם מודים אחד לשני. אבל בספר מרכבת המשנה על הרמב"ם הוא סולל ברמב"ם דרך חדשה. הוא מביא פשט חדש בסוגייה של הרמב"ם, לא כמו זה ולא כמו זה, וככה בספר מרכבת המשנה, בסגנון הוא לא קל, והוא כותב בהקדמה לחיבור שלו שעל הרמב"ם צריך לשבת שבעה נקיים לפני שמפרשים אותו.

יש אגרת של הרמב"ן שמודפסת בכתביו שבה הוא משבח מאוד את היד החזקה לרמב"ם, והוא כותב שגולת הכותרת של הרמב"ם זה שהוא הצליח לעשות חיבור מסודר על הלכות תשובה, מה שאף אחד לפניו לא עשה בצורה כ"כ מסודרת.

הרב רבינוביץ' דבק ברמב"ם בכל מאודו ובכל נפשו. מי שבד"כ דבק ברמב"ם, יגדירו אותו תמיד כמישהו יותר שכלתני; ואצלו כפי שהכרתי וכפי ששמעתי, הצד הרמב"מי השכלתני שלו היה יחד עם רגש עצום, אע"פ שהוא לא תמיד ביטא את זה כלפי חוץ. ברמב"ם השילוב של שכל ורגש צריך להיות דבוק כדי להשלים אחד את השני. חוץ מזה שהוא היה אדם חכם מאוד; לפני שהוא נהיה ראש ישיבה הוא היה רב הרבה שנים בחו"ל.

הוא עסק הרבה מאוד בפסיקת הלכה, אבל הוא למד אצל גדולי ישראל, שהם ידעו גם איך להעביר את הצד הלמדני של העניינים ההלכתיים. אני מוכרח לציין שגם היו לו הרבה פעמים תשובות שראית בהן פיקחות של אדם, שבמקום לענות במקרה של שאלה לא רצינית לגופו של דבר תשובה מהירה לאדם, הוא ענה בעקיפין.

פעם ניגש אליו בחור ושאל אותו: הרי אחרי המקווה לא מתקלחים, א"כ כמה זמן צריך לחכות אחרי טבילה במקווה עד המקלחת? אמר לו הרב רבינוביץ', אולי שבוע... ומאידך גיסא, הוא אמר פעם לתלמידים אמרה שאנחנו בישיבה אומרים אותה בדרך אחרת: "ישיבה היא לא בית חרושת לנקניק", לא מגדלים שאחד יהיה כמו השני, כל אחד הוא אישיות בפני עצמה.

הייתה לו רגישות גדולה קודם כל לילדים. בין קבלת שבת לערבית, לפני שהוא היה מדבר, הייתה לו שקית של סוכריות שהילדים ידעו לגשת אליו לומר לו שבת שלום ולקבל סוכריה. אם הוא היה רואה אברך מהישיבה שלו שהולך עם ילד לגן או לבית הספר הוא היה מדבר גם עם האבא וגם עם הילד, להראות להם חביבות, בלי שום גינונים טקסיים כלשהם.

שלא לדבר על המאבק למען א"י מאז הסכם אוסלו והלאה. אחרי הגירוש מגוש קטיף שהיה בחודש אב, בראש השנה שלאחריו היה לו מאוד קשה להקריא לבעל תוקע את סדר התקיעות. הוא היה כולו אפוף צער על מה שקרה בגוש קטיף. ותמיד לפני תפילת נעילה שם בישיבה הוא היה אומר שיחה קצרה, ותמיד הנושא שלה לא היה על החטאים וכד', אלא תמיד על מעלת כלל ישראל.

עניו במלוכה

ידוע מה שכתוב שמלך זה ר"ת, לית מגרמיה כלום. "מאן מלכי רבנן" (גיטין סב.) - לא שיש להם מעלה של לית מגרמיה כלום, אלא זו המהות שלהם. יש ביטוי כלפי הקב״ה שאנחנו אומרים אותו בסוף ליל הסדר בהגדה, שהקב״ה הוא עניו במלוכה. אנחנו הרי צריכים להידבק במידותיו של הקב״ה, מה זה עניו במלוכה, לכאורה זה תרתי דסתרי? הרי למלך יש מלכות, יש לו שלטון. "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד), מלך יכול לעקור הר אם הוא רוצה. ובכל זאת אנחנו מתארים כלפי הקב"ה, וכך צריכים להידבק במידותיו גם בזה, להיות "עניו במלוכה".

על מלך כתוב "ולא ירום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ) והרמב"ן על התורה כותב, אם במלך כך, שיש לו במה להתגאות, על אחת כמה וכמה על כל אחד ואחד מישראל. אבל עניו במלוכה זה לא רק שהוא לא מתנשא. אם הוא מנהל את המלוכה שלו ע"פ מידת הענווה, לא בשחצנות, ביחס לכל אחד, בענווה, בחיבה לכל אחד, ולא בצורה מלאכותית - אם מישהו היה מספר לו על אחד שלא מרגיש טוב, אם הוא עצמו או ההורים או אחד מהמשפחה, הוא היה מברר כל יום אח"כ מה קורה ומה נשמע.

ככה צריכה להיות הנורמה של ההתנהגות, אבל זה יותר מתאים להגדרה של עניו במלוכה. אמנם יש לו מלכות, אבל הוא יודע שהכוח המעמיד של המלוכה זו הענווה. זה לא עומד בסתירה, ולא רק שזה לא סותר אלא זה בעצם משלים את מידת המלכות. מלך לית מגרמיה כלום. בלי שום גינוני כבוד, בלי גבאים, בלי שמשים וכל אביזרייהו שלא צריך להוסיף.

פנינים מחיי הרב רבינוביץ' זצ"ל

כפי שהזכרתי, כשהקימו את איחוד הרבנים למען א'יי (זה התחיל ביוזמתו של הרב שבתאי זליקוביץ ממבשרת), זה התחיל מאז הסכם אוסלו שהאדמה רעדה. אחד מבוגרי

הישיבה היה פעם אצל אבי באותה תקופה, ואז הייתה התוכנית "ביריחו תחילה". אני לא מתכוון להגיד עכשיו את כל החסרונות והחטאים. ואז הקימו את הגוף הזה שפעל ללא לאות להוציא את האנשים לרחובות, א"א היה להפטיר כדאשתקד. אני זוכר שהיה פעם כינוס של הרבנים במלון מוריה ברחוב קרן היסוד, במרחק כמה מאות מטרים מבית רה"מ, ואחרי הכינוס אמר הרב רבינוביץ', הרבנים צריכים ללכת בראש ולמחות.

הוא לקח מימינו ומשמאלו כמה רבנים, ואבי זצ"ל גם היה שם, והלכו בשורה ואחריהם כל הקהל. ואבי מאוד לא היה רגיל לזה, זה סגנון אמריקני מאוד, אבל אבי אמר לי: מה לא עושים בשביל אי/ הרב רבינוביץ' היה מראשי המדברים, ולצערנו בגלל זה היו אנשים שגם ניסו לפגוע בכבודו.

אבי זצ"ל ידע שהוא נפגע מזה, אז הוא ביקש ממני לבקש מישיבת מעלה אדומים לומר להם שהוא רוצה לבוא לתת שיעור, ושידאגו שגם הרב רבינוביץ' יהיה שם. וקבעו זמן ונסעתי אתו, (זה עוד היה בבית המדרש הישן שלהם), ואבי נתן חצי שיעור ולאחר מכן הוא דיבר בשבחו של הרב רבינוביץ', על גדלותו בתורה, על כבודם של חכמים.

הרב רבינוביץ' לא ידע מה הסיבה האמיתית שאבי עשה את זה, שהוא רצה מאוד לעודד אותו מפני שהיו אנשים שבאמת פגעו, דברו וכתבו וכדי. ואבי לא יכול היה לסבול את זה, ולכן הוא נסע למעלה אדומים כדי לעודד אותו. רק אחרי זמן היה מי שסיפר את זה לרב רבינוביץ'. כשאבי זצ"ל נפטר עשו כמה הספדים בישיבה, ואחד מהם שהספיד היה הרב רבינוביץ'.

אתמול או שלשום פרסמנו בערוץ של הישיבה את ההספד של הרב רבינוביץ', שהוא דיבר שם כדרכו ע"פ הרמב"ם, ע"פ הקדמונים, והביא חידוש גדול של רבינו חננאל במסכת ע"ז, ואחרי כן חזרתי לבית של אבי ופתחתי את הגמרא, וראיתי שעל אותו רבינו חננאל שהזכיר הרב רבינוביץ' יש גם הערה של אבי על החידוש הזה של רבינו חננאל. והיו הרבה דיונים ואסיפות אצל אבי בבית ביחד עם הרב רבינוביץ', "תשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד), כולל הנושא שיש כאלה שמנסים קצת למחוק אותו, סירוב פקודה. האדמה רועדת, איך אפשר לשבת בשקט, איך יכול להיות שבא"י יהודי שיושב בבית ירגיש לא בטוח. אנחנו לא בגולה.

וכפי שהעיד עליו הבן שלו בהספד, איפה שהוא הלך מרבנות לרבנות, המגמה שלו תמיד הייתה ללכת ולהגיע לא"י הוא סיפר שבתקופה לפני שהוא עלה לארץ הציעו לו להיות ראש ישיבה גדול באחת הישיבות הראשונות שבאמריקה, והוא ידע שאם הוא ילך לשם, לא'יי הוא לא יגיע. הוא סירב להצעה, ועלה לארץ, והוא נהנה מכל רגע ורגע, מכל טיפת נוף שיש פה בארץ. ידע לשמוח בשמחתה של הארץ.

ידע גם להשתתף בצערה של הארץ, היו דברים מאוד לא טובים לצערנו. סיפר לי אחד מתלמידיו, שפעם הוא נכנס אליו לסוכה בסוכות, והוא ראה שחוץ מתמונות של רבותיו הייתה תלויה שם תמונה של אבי זצ"ל, וזה היה עוד בח״ חיותו. הוא שאל אותו, למה הוא שם את התמונה? והשיב לו: אני מקשט את הסוכה שלי בתמונות של גדולי ישראל. הוא מאוד היה מקפיד שאנשים לא יזלזלו בת"ח מהדורות הקודמים.

כשניסו להעביר ביקורת על כאלו, הוא היה מעיר לאותו אדם שקודם כל צריך לדעת מה היחס ואח"כ לדבר, וכולי האי ואולי. הוא שמר מאוד על המנהגים של כל משפחה, וכשבאו לשאול אותו שאלות הדבר הראשון שהוא שאל זה איך ההורים שלך נוהגים, לא טוב לשנות מהמנהגים של האבות. אע"פ שהוא היה אדם פתוח, היה לו גם כמה תארים, ועם כל התארים שהיו לו הוא השתמש כדי להכיר את מעשי הבורא בעולם.

גם בפרושו על הרמב"ם הוא היה מקורי, והדרך שהוא סלל לו רק ע"פ הפירושים הקדמונים, השאילתות, רבינו חננאל והגאונים, רוב רובם של השיעורים שלו, כולם היו הגמרא ורמב"ם. אבי זצ"ל אמר לי פעם: בית בלי רמב"ם זה כמו בית בלי מזוזה. לרב רבינוביץ' הייתה מזוזה מהודרת, ממש זה "א-לי ואנוהו (שמות טו, ב). ודאי שיספרו עליו עוד הרבה דברים גדולים, איך הוא קירב אנשים לתורה.

אני רוצה לומר אמרה אחת בשמו. כתוב בגמרא (יומא כה:) שאליעזר עבד אברהם היה דולה מתורת רבו ומשקה לאחרים. על מה התכוונו שהוא דולה ומשקה לאחרים, האם זה רמוז באיזה מקום בתורה? אמר הרב רבינוביץ', על מידת החסד של אברהם אבינו אמרו שאליעזר היה דולה מתורת רבו ומשקה לאחרים. אליעזר לא בדק את

רבקה אם היא עובדת ע"ז, ולבן הרי דיבר בשם שמים כשהוא נפגש עם אליעזר - "בוא ברוך ה', ואנכי פניתי הבית" (בראשית כד, לא), אומר רש'/ מע"ז. ועם כל זה, חז"ל אמרו לנו אל תתפעל מהסגנון של לבן הארמי. צא ולמד מה ביקש לבן הארמי. וכששואלים את רבקה אם יש מקום בבית, אז היא לא אמרה כמו לבן ואנכי פיניתי הבית מע"ז, היא אמרה, "גם תבן גם מספוא רב עמנו" (שם שם, כה).

מה הכוונה? אליעזר ראה שהיא באמת בעלת חסד. "הנסתרות לה' אלוקינו" (דברים כט, כח), אבל הדברים הנגלים, כל צורכי הגוף של האדם, לא בודקים למזונות, זו הייתה התורה של אברהם אבינו. זה מה שהוא מסר לאליעזר, לחפש את החסד. לא כמו לבן שהיה דו פרצופי. אמר הרב רבינוביץ': מי שהוא בעל חסד אמיתי – הוא לא מתפאר, לו דומייה - תהילה. לכן כשאליעזר בא לבית של

לבן, הוא סיפר את כל מה שהוא ראה אצל רבקה על החסד, שזה מה שקובע למעשה. על זה אמר הרב רבינוביץ', על זה דרשו חז"ל שאליעזר היה דולה מתורת רבו ומשקה לאחרים. על זה אמרו "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים" (בראשית רבה ס, ח). דולה מתורת רבו לא רק בדברי תורה, וודאי שזה היסוד, אלא גם את המידות, את מידת החסד, ואליעזר הראה לבית לבן מה עיקר ומה טפל.

זכותו תגן עלינו, על משפחתו, על כל ישראל בעז"ה. ושכולנו נתבשר בעז"ה בבשורות טובות.