על השלכותיה של הנסיגה מלבנון על ארגוני הטרור במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט, שוחחנו עם יאיר אנסבכר, יועץ לענייני צבא וביטחון וחוקר צבאי בפורום קהלת ובאוניברסיטת בר אילן.
בראשית דבריו מציין אנסבכר כי במבט לאחור נראה כי סוגיית היחס לנסיגה מלבנון והשלכותיה הפכה למחלוקת פוליטית כאשר מובילי המהלך כדוגמת אהוד ברק אינם סבורים כי הייתה השראה כלשהי לארגוני הטרור ומביעים שכנוע עמוק בתרומתה של הנסיגה לביטחון ישראל.
לעומת זאת, קובע אנסבכר, הדברים פשוטים בהרבה וניתן לקבוע באופן נחרץ שיום הנסיגה יצר אפקט תודעתי משמעותי מאוד בצד השני והיווה השראה לארגוני טרור שונים ואף למדינות עוינות לישראל. "הדברים מעוגנים בראיונות, בנאומים של נסראללה, ובנאומי מנהיגים פלשתינים בכל מקום. הם מתעודדים ומעודדים אחד את השני והדבר משפיע על כל מה שקורה במזרח התיכון".
כאמור, בניתוחו של אנסבכר לא רק ארגוני טרור שאבו השראה מהצלחת חיזבאללה להסיג את כוחות ישראל, אלא גם מדינות. "סוריה בנתה את הכוח שלה בדומה לחיזבאללה בדרום לבנון. היא הקימה מתחמים מבוצרים בסגנון כפרי, בתים שכאילו חיים בהם אנשים רגילים כשמתחת לאדמה עמדות חי"ר ונ.ט. כדי לפעול בשיטות החיזבאללאיות. גם מצרים ששאבה עידוד מהנסיגה שלנו והתעצמה גם היא בהתאם".
אנסבכר קובע כי לאחר השנה הראשונה למבצע שלום הגליל מצא את עצמו צה"ל במערכה שלא יכול היה לנצח בה לנוכח המגבלות שההנהגה בישראל הניחה על ידיו. לטעמו נכון היה לצאת מלבנון לאחר השנה הראשונה למלחמה, שנה שהייתה מוצלחת מאוד בהיבט הצבאי ותרמה רבות לביטחון ישראל.
"מבחינה צבאית המבצע הזה, שבו צה"ל היה בשיא כוחו, עשה דברים מאוד מרשימים כמו חיסול הנ"מ הסורי שהיה מתוחכם מאוד, התמודדות עם שיריון סורי באופן יעיל מאוד במקביל להתמודדות עם אש"ף פתח' איום שהיה דומה לזה של חיזבאללה לפני מלחמת לבנון השנייה. צה"ל הכבד נכנס ובסוף מלחמת של"ג זו הייתה נקודה טובה לצאת".
לעומת זאת, אומר אנסבכר, "צה"ל התבסס עם צד"ל שהיה ברווז צולע. צה"ל נכנס יותר כדי להגן על צד"ל שאמור היה להגן עלינו. ציפינו מצבא שהיה מורכב גם משיעים להילחם למעננו", אומר אנסבכר ומעיר כי רק באחרונה צה"ל החל מדבר על הצורך בהקמת פיקוד איראן, תובנה שהיה על ישראל להגיע אליה לפני 37 שנים. "37 שנים לקח לנו להבין שההתמודדות היא מול איראן שנכנסה לואקום הזה, כדי לבצע את המהפכה השיעית שלה והתחילה לבנות את חיזבאללה שהוא אויב מר ומתוחכם יותר מהארגונים הפלשתינים".
"צה"ל מעולם לא החליט להילחם בדרום לבנון. הוא בנה את קו המוצבים ושם הוא עמד. היו תקופות של לחימה רבה יותר כמו ב-95' תחת פיקודו של עמירם לוין שהוביל קו של פשיטות, אבל זה מעט שאינו מחזיק את המרובה. צה"ל לא עשה אף פעם לחזור את מה שהוא עשה בשל"ג. מבצעי 'ענבי זעם' ו'דין וחשבון' היו מבצעים שבהם צה"ל הגדול עומד על הגבול ויורה פנימה לצד יחידות מיוחדות שפועלות בפנים. ניסיון לתת מכה בלי לשלם את המחיר וכך נותר חיזבאללה מוגן על הקו האדום ודרומה לו כשהמפקדות הגדולות לא נפגעו וכך גם הכפרים שמהם חיזבאללה הגיע ומחנות האימון שלהם".
מציאות זו גרה את צה"ל אל המגרש הנוח לאויב, מגרש מלחמת הגרילה ומלחמת ההתשה הגרועה ביותר עבור צבא מסוגו של צה"ל. "בחורינו הטובים נאלצו לשרת במוצבים, בכלי רכב מאוד ממוגנים, אבל היכולת להילחם מתוכם מול אויב קל רגליים זו מלחמה אבודה מראש. מאחורי השיטה הלא טובה הזו עמדה פוליטיקה. מישהו יצטרך לבחון את השיקולים הפוליטיים שבגללם במשך כל השנים ישראל לא ייבשה את הביצה אלא נלחמה ביתושים".
מוסיף אנסבכר ומזכיר את נאום קורי העכביש של נסראללה שתיאר את החברה בישראל פריכה כקורי עכביש, חברה שלא מסוגלת להקרבה ולמאמצים ובו קרא לפלשתינים ללמוד מהשיטה בה נקט הוא עצמו ולהביס את האויב הציוני ואכן הפלשתינים לקחו את הדבר לתשומת ליבם, "ואכן אנחנו רואים את הלבנוניזציה של יהודה שומרון ועזה עם ירי הטילים כדי להפוך את העורף הישראלי לפגיע", אומר אנסבכר ומדגיש כי האיום המרכזי כעת הוא הפיכת הטילים שבידי הפלשתינים למדויקים הרבה יותר.
"הרוח שהצליח נסראללה להפיח בהתנגדות נובעת ממערכה מאוד משוכללת של תודעה. הוא צירף, החל משנות התשעים, צלמים קרביים שיתעדו את הפגיעות הטקטיות, גם האזוטריות, בצה"ל של דרום לבנון. הוא נתן משמעות רבה לסמלים ויצר אפקט בלי להרפות. הלחץ על צה"ל היה לחץ מתמיד. הוא ניסה להראות שהוא חי וקיים והתעקש". מנגד "אצלנו ספגו אבדות והחברה אכן עברה שינוי".
"הפשע הגדול הוא שלא ניסינו לשנות את הדבר הזה מיסודו. במקום להבהיר שיש לנו בעיה עם איראן וסוריה שמתדלקים את הארגון הזה ושצריך לשחק על כל המגרש, צה"ל שיחק באופן נקודתי מול חוליות חיזבאללה ועל כל יציאה לפעולה היה צריך אישור מיוחד. לא ניסינו לפעול בכל עצמת המכבש הצה"לי".
מדגיש אנסבכר בדבריו כי "לשהות או לא זו שאלה אחרת, אבל בהחלט היה צריך לפעול בכל הכוח כדי לטהר את הקינים האלה כמו שהיה בחומת מגן. מדובר בבולדוזר גדול של אלפי חיילים שעוברים מבית לבית ולמרות המחיר זה פועל. תוך זמן קצר זה מרסק את מה שמול הצבא".
לדבריו מבצע משמעותי שכזה גם לא היה שוחק את יכולת הספיגה של החברה הישראלית. "מבצע בקנה מידה גדול המתוחם בזמן הוא אפקטיבי והוא מעניש את הצד השני והוא טוב גם לחברה. צה"ל שונא מלחמות התשה שהיא נגד הטבע הישראלי היצירתי היוזם והמתמרן. אתה יכול לפגוע קשה בצד השני, לקחת את יכולות התשתית והמחיה שלו. אין פתרון אחר".