הרב רפי פרץ
הרב רפי פרץצילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן

הציונות הדתית, לפחות מנקודת המבט של ימים אלה, נראית כמו המפסידה הגדולה של מערכת הבחירות האחרונה. אחרי שמממשלת האחדות החלה לפעול, מתברר כי מי שיצטרך לדאוג לציבור הדתי־לאומי הוא כנראה הליכוד, משום שהמפלגות הקשורות למגזר נמצאות באופוזיציה, והנציגה הקואליציונית לא תוכל לסייע יתר על המידה.

בימים האחרונים נשלחו הודעות לחברי מפלגת הבית היהודי תחת הכותרת "הישגי הבית היהודי במו"מ מול הליכוד". רגע אחרי ששפשפתי את העיניים בתמיהה, ביקשתי לבדוק את ההסכם הקואליציוני של הבית היהודי קצת יותר לעומק. לשם כך נעזרתי בשני אנשים שיש להם קילומטראז' במגעים קואליציוניים ובחתימת הסכמים פוליטיים. רק אחד מהם נחשף כאן בהסכמתו בשמו - ישראל מלאכי, גזבר מועצת בנימין, שמאז 2009 מעורב בכתיבת ההסכמים הקואליציוניים.

בבית היהודי דיווחו כי במסגרת המשרד לירושלים, מורשת ומיזמים לאומיים שקיבל השר הרב רפי פרץ, ייכלל גם "פיתוח העיר ירושלים, כולל הרובע היהודי, אגן העיר העתיקה ועבודה שוטפת מול החברות המשכנות". בנוסף, תבוצע "האצת בנייה בירושלים רבתי, כולל תב"ע, במבשרת אדומים, גבעת המטוס והר חומה". על פי הסיכום יינתן "תקציב 'לא צבוע' עבור פרויקטים לאומיים - גמישות, יזמות ופיתוח פרויקטים בכל הארץ".

עוד מתגאים ב"תוכנית חומש לאגף מורשת בעלות כוללת של 700 מיליון שקלים - תיבנה על ידינו בחצי השנה הקרובה ותוגש בסוף 2020, פיתוח ושימור אתרי מורשת ברחבי הארץ ופיתוח וקידום מיזמים בנושא מורשת ברשויות השונות בארץ ומול הנציגים המוניציפליים". אלא שהמציאות, כפי שאנחנו מבינים אותה, קצת שונה. "בהסכם הנוכחי אין טביעת אצבע בקווי היסוד, אין שום תביעה תקציבית או אמירות תקציביות. באחד המקרים לקחו משפט שהיה חלק מניסוחים להסכם קודם והשתילו אותו במסמך", אומר ישראל מלאכי.

כעני בפתח

שלוש חברות ממשלתיות פעילות בהקשר של בירת ישראל – 'פרזות', שהיא חברה משכנת, החברה לפיתוח הרובע היהודי והחברה לפיתוח מזרח ירושלים. ההיגיון מחייב שרוב החברות, ובעיקר זו העוסקת ברובע היהודי, יהיו בידי הציונות הדתית. זה לא כך. לחברה לפיתוח יש השפעה דרמטית על מצב הרובע היהודי, כי היא החברה המשכנת שלו והבסיס של החיים ברובע. כשהיא הייתה בידיים חרדיות, החברה מכרה נכסים לידיים חרדיות, ואף משרדיה הועברו לנכסים שקנו חרדים, אשר זוכים לתשלומי שכירות נאים.

למעשה, החברה לפיתוח הרובע היהודי נשארה בידיו של שר השיכון יעקב ליצמן. את הקרן למורשת הכותל נתניהו לא הסכים לתת לרב פרץ, שנותר רק עם החברה לפיתוח מזרח ירושלים. "עבודה שוטפת מול החברות המשכנות"? המשמעות היא שהמשרד יצטרך להתנהל כעני בפתח מול החברות. הישג זה לא.

צריך להזכיר שבעבר, כשהחברה לפיתוח הרובע הייתה בידיים אחרות - של שרי הציונות הדתית - נעשתה עבודה משמעותית ביותר לשדרוג הרובע. הוקמו 'החורבה' ו'תפארת ישראל', החל תכנון המעלית לכותל. מההסכם הנוכחי נעדרים תחומי אחריות שיהיו ברשות המשרד. כשאין הגדרות ברורות בהסכם קואליציוני, אין הגדרות תקציביות, אין כסף צבוע עבור המשרד ואין סמכות מוגדרת - המשרד מוגבל מאוד בפעולותיו. גם אגף המורשת כולל מספר מצומצם מאוד של תקנים, אבל כדי שיפעל צריכים להיות מוגדרים תקציבים חדשים. דבר מאלה לא מופיע בהסכם.

וזה עוד לא הכול. בבית היהודי מתגאים כי "לאחר שנות מאבק רבות, תקציבי החמ"ד ותקציבי התרבות התורנית יוכנסו לבסיס התקציב. המשמעות היא שאין יותר צורך בשתדלנות של ראשי הארגונים, ראשי המוסדות והנציגים המוניציפליים מול הפוליטיקאים של המגזר. כתוצאה מכך, יופנו באופן מלא תקציבים משוחררים, שיושגו במו"מ הקואליציוני בדיוני התקציב הקרובים, לסיוע לפרויקטים לאומיים ולמיזמים של הציונות הדתית". עוד מוסיפים, "אנו נמשיך ונהיה שותפים לדיוני התקציב הנוגעים למוסדות הציונות הדתית הנוספים שבסיס התקציב שלהם גדל בשנים האחרונות. יודגש, ראשי ארגונים רלוונטיים פנו אלינו בבקשה שלא להעביר למשרד לירושלים ומורשת תקנות הנוגעות להם בכדי לא לסכן את המשך פעילותם".

בעניין החמ"ד, אחרי שהנושא נבדק מול האוצר, ניתן לומר שתקנות החמ"ד כבר נמצאות באותו 'בסיס תקציב' שעליו מדברים בבית היהודי. חלק מהן אינו בבסיס התקציב וכנראה גם לא יהיה. הצורך בפתרון תקציבי לחמ"ד אינו טמון בשאלה אם הדבר מעוגן בבסיס התקציב או לא.

נוסיף כי בבית היהודי גם בישרו ש"השר פרץ יהיה חבר ועדת השרים לחקיקה עם זכות ערר. השימוש בזכות ניתן על מנת לאפשר זכות וטו להעלאת נושאים שלא מתאימים להשקפת עולמנו ולערכי הציונות הדתית". אלא שגם כאן, זכות הערר לא מופיעה בשום מילה בהסכם הקואליציוני. מדוע זה מעורר דאגה? כי בהסכם של יהדות התורה נכתב בצורה הברורה ביותר: "לא תינתן הסכמת נציג הליכוד המשמש כמ"מ יו"ר ועדת השרים לחקיקה לקידום חקיקה ממשלתית או פרטית אשר יש בה משום שינוי בסטטוס קוו בנושאי מדינה". יהדות התורה דאגה לעגן את העניין בהסכם שלה, בבית היהודי לא הצליחו.

תלויים בחסדי הליכוד

ביקשנו מבכיר בבית היהודי שהיה מעורב עמוק בחתימת ההסכם להגיב לממצאים שהבאנו כאן. לגבי המשרד לענייני ירושלים הודה הבכיר שאכן החברה לפיתוח הרובע והחברה לפיתוח הכותל אינן בידי השר ורק החברה לפיתוח מזרח ירושלים נותרה בסמכותו. הוא פירט תקציבים שכבר הוקצו בממשלות קודמות למגוון תוכניות, בהן מעלית הכותל, ומגוון תוכניות לשדרוג במזרח העיר, בהיקף של מעל שני מיליארד שקלים. "אנחנו אלו שמקדמים את החלטות הממשלה לתקצוב וביצוע העבודות של עיר דוד, עטרת כהנים ועוד", הוא אומר.

לגבי הפרויקטים הלאומיים ציין הבכיר כי "התקציב כבר אושר בהחלטות ממשלה, ועכשיו עובדים על אישורי תוכניות כדי לבצע". על אגף המורשת במשרד אמר, "אגף המורשת מתוקצב בכ־50 מיליון שקלים בשנה, ואנחנו נגיע לכ־70 מיליון. בשנת 2022 תסתיים תוכנית החומש של האגף ותצא לפועל תוכנית חומש חדשה, על בסיס הכסף הקיים באגף. כיון שבחלק לא מבוטל מהפרויקטים מחייבים מאצ'ינג, התקציב הכולל גדל".

"התחלנו לשבת על ניסוח הקריטריונים לקול קורא, כדי שבתחילת 2021 הוא יצא וכל תהליך אישורי הפרויקטים יסתיים עד סוף שנת 2021, כדי שבתחילת 2022 נוכל להתחיל בביצוע. בינתיים אנחנו פועלים ליישום תוכניות קודמות, שכוללות מספר רב של פרויקטים שאושרו, והשר יתעדף אותם".

על תקציבי החמ"ד אמר הבכיר כי כ‏־120 מיליון שקלים אינם נמצאים בבסיס התקציב, ומדובר בכספים קואליציוניים המאפשרים לישיבות התיכוניות ולאולפנות לתפקד. לדבריו, הובטח שהכסף הזה ייכנס לבסיס התקציב. בנוגע לחוסר ציון הסכומים המפורטים שיינתנו למפלגה (כפי שנעשה באופן מאוד דייקני בהסכם של כחול לבן, לדוגמה), הסביר הבכיר כי בכל גוש הימין לא מפורטים סכומים בהסכמים. בעניין זה הוא אכן צודק לגמרי. אלא שבעוד במפלגות החרדיות מפורט כל תחום אחריות של כל משרד או סגן שר, בהסכם של הבית היהודי הפירוט הזה חסר.

"אנחנו הגענו לסוף הדרך עם חבר כנסת בודד", מסכם הבכיר. "במו"מ צריך לבחון את כל האלטרנטיבות. לא קיבלנו כל מה שרצינו, וידענו שלא נקבל כמו מפלגה של שישה מנדטים, כי אין לנו כאלה מנופי לחץ. התמקדנו בדברים החשובים. צריך לזכור שהישיבה של הרב רפי פרץ בוועדת השרים לחקיקה משמעותית מאוד, כי בממשלה פריטטית כל קול קובע".

בשורה התחתונה - ישפוט הקורא. הישגים או לא, הבית היהודי ניהלה הפעם את המשא ומתן הקואליציוני מעמדת חולשה, וכנראה גם לא השתמשה מספיק בבעלי ניסיון שבקיאים בהתנהלות מול נתניהו או צוות המשא ומתן שלו, ויודעים לנסח את ההסכמים ברחל בתך הקטנה, מתוך ידיעה ברורה שהבטחות מצד ראש הממשלה שאין להן תוקף בכתב, לא יכובדו על ידי האוצר בסופו של דבר.

מההתנהלות הזו יש הרבה מה ללמוד לעתיד מחד, וגם לקוות שבסופו של דבר הליכוד יקצה גם לציבור הדתי־לאומי את מה שמגיע לו. בקדנציה הזו זה לא יקרה, כאמור, דרך מפלגות הציונות הדתית, וזה אולי ההישג הגדול שחתר נתניהו להשיג בפילוג שזרע בין הבית היהודי לימינה.