השבוע לפני 20 שנה נסוג צה"ל מרצועת הביטחון שבדרום לבנון. פרופ' אייל זיסר, סגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב ומומחה למזרח התיכון, טוען כי ישראל לא ניהלה את הנסיגה בצורה נבונה ונתנה לחיזבאללה את האופציה להתחזק בגבול לבנון.
פרופ' זיסר השווה את המצב בלבנון טרום שנת 2000 למצב כיום בגבול ישראל-סוריה. "נניח היום, אנחנו מנהלים מאבק מול איראן. אני חושב שיש קונצנזוס בחברה הישראלית שאסור לתת לאיראן להתבסס בסוריה".
הוא הוסיף, "בא נתאר תרחיש שחור משחור שהאיראנים, בתגובה להתקפות שלנו על המוצבים שלהם בסוריה, מתחילים לפגע בנו, וקמים אנשים טובים ואמרים 'הם כבר קמים, בואו נפסיק את המאבק באיראן, נפגעים לנו חיילים, בואו ניתן להם לעשות מה שהם רוצים' ואז כעבור עשר שנים - עשרים שנה יהיו לנו איראן עם 200,000 טילים בסוריה שמכוונים כלפי ישראל".
"התוצאה בשורה התחתונה מן המציאות הלבנונית היא מצב בלתי אפשרי", אמר. "ואם יש לנו שקט לאורך הגבול זה לא כי נסוגנו מלבנון, אלא כי הכנו מכה קשה, אולי לא מספיקה, בשנת 2006. השקט בלבנון הוא תוצאה של מכה קשה שהכנו בחיזבאללה בלבנון בשנת 2006. אם היינו מכים ב-2000 כנראה שהשקט היה מתחיל בשנת 2000".
לטענת פרופ' זיסר, בכל מקרה היה צורך בשינוי ברצועת הביטחון בדרום לבנון. "אני חושב שזה היה מצריך שינוי, משום שרוצעת הביטחון קמה ב-1985 בנסיבות מאוד ספציפיות של חדירות של חוליות מחבלים לתוך שטח מדינת ישראל. הבעיה עם חיזבאללה זה איום של טילים, בסיסי טילים, פיגועים כנגד חיילים שלנו. כלומר זה היה ברור כבר ב-92 כשנגמרה מלחמת האזרחים בלבנון שצריך לשנות מוט. הבעיה לא היה לשנות את הטקטיקה בגבול לבנון אלא שאמרנו, אם נצא מלבנון אנחנו עלולים לשכוח ממנה ולמעשה לאפשר לחיזבאללה לבנות לעצמם מערכי טילים. זאת טעות, כי אתה שוכח מלבנון היא לא שוכחת ממך".
לדבריו, "היינו צריכים להגיד, למשל, אנחנו עוזבים את שטח דרום לבנון כי אין לנו מה לעשות במוצבים בתוך לבנון, אבל אנחנו לא נאפשר לחיזבאללה לבנות לעצמו מערך טילים בלבנון, מה שאנחנו אגב עושים עם איראן בסוריה, אנחנו נראה שחיזבאללה מביא טילים לתוך שטח לבנון - אנחנו נתקוף אותו. אם היינו עושים את זה אז לא היו לנו את הבעיות שיש לנו היום".