שירה זלינגר, מתנדבת בשירות הלאומי בעמותת מעגלי שמע המלווה תלמידים חירשים וכבדי שמיעה, מספרת לערוץ 7 על ''שגרת הקורונה'' של המתקשים בשמיעה.
זלינגר, חירשת בעצמה, מסבירה כי הקושי העיקר נובע מהשימוש במסכות פנים ''שמונעות מאיתנו להבין את מי שמדבר אלינו כי אין אפשרות לקרוא שפתיים עם מסכה רגילה, כזו שרוב האנשים משתמשים בה''.
באילו קשיים את נתקלת במהלך השירות?
''יש את הקושי התקשורתי שהוא הקושי הכי גדול שיכול להוביל לעוד קשיים. לדוגמא - קושי בהבנת הדברים שאומרים במהלך השירות, אם זה הנחיות או הוראות או סתם דיבורים עם הצוות וכדומה, ויש גם את הקושי התקשורתי בדירת השירות בה ישנות ביחד בנות שירות לאו דווקא מאותו תקן,
''אם זה בארוחת דירה שיש את הקושי השמיעתי כשיושבים לאכול ביחד, מדובר בכ-10 בנות שיושבות יחד סביב שולחן אחד ולא תמיד אפשר לראות אחת את השנייה. חירשים רבים מתבססים על קריאת שפתיים וברגע שאנחנו הרבה בנות זה מקשה על קריאת השפתיים ונוצר מצב של 'פינג פונג'.
''כדי לעקוב אחרי הדובר צריך לשים לב מי מדבר על מנת לקרוא את השפתיים שלו וזה ממש כמו לעקוב אחרי כדור פינג פונג במשחק. וגם יש תמיד את החשש שאולי לא שמעתי טוב את איש הצוות וכו', זה יכול להוביל לחוסר בטחון עצמי''.
במסגרת השירות הלאומי את מלווה תלמידים חירשים וכבדי שמיעה בבית ספר. את יכולה לספר לנו על האתגרים שמלווים אותך?
''מכיוון שאני מתנדבת בשירות לאומי עם חירשים וכבדי שמיעה אז הרבה מהקשיים שיכולים להיות לחירשים וכבדי שמיעה בשירות הלאומי לא קיימים אצלי. אם זה כאשר אני נמצאת בבוקר בכיתה של ילדים חירשים שגם הם זקוקים לנגישות שמיעתית, אז גם אני מקבלת את הנגישות יחד איתם, דבר שמאוד מקל על התקשורת עם הצוות.
"אם זה בדירה שאני נמצאת עם בנות שירות שגם הן עובדות עם חירשים וכבדי שמיעה ולכן הן יודעות גם איך לנסות להנגיש לי כמה שיותר בדירה, למשל כשיש ארוחת דירה אז אני יושבת בראש השולחן כדי שאוכל לראות את כולן מראש השולחן ולנסות לעקוב כמה שיותר אחרי השיחה תוך כדי הארוחה''.
מה היחס של של התלמידים השומעים לשילוב של תלמידים חירשים בכיתה?
"אנחנו נמצאים בבית ספר רגיל לחלוטין שבו יש כיתות קטנות של חירשים וכיתות קטנות של ילדים עם אוטיזם. האינטרקציה בין הילדים החירשים לבין הילדים השומעים לא גדולה. אני עושה את השירות שלי בכיתה ו', יש לי שלושה ילדים מהכיתה שהם יוצאים בכמה שיעורים שונים לשילוב עם הילדים השומעים, הילדים באמת מתייחסים אליהם בכבוד יחסית, הם די חברמנים.
''בהפסקות אתם תוכלו לראות קבוצות של ילדים חירשים ואת הקבוצות של השומעים בנפרד. נוח לחירשים להיות עם עצמם כי הם מבינים אחד את השני. אנחנו מנסים לשלב אותם, יש אינטרקציה, הם נותנים כיפים וצ'פחות ומכירים האחד את השני, אבל באופי שלהם החירשים רוצים להיות יחד עם חירשים. זה לא בגלל שלא מתייחסים אליהם יפה אלא כי זו התרבות שלהם''.