יום ההכרזה על תוכנית השלום של הנשיא טראמפ הצטייר כיום בשורה היסטורי עבור הימין בישראל. היו שבירכו אז ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות, והיו זהירים יותר שטענו כי יש לפקוח עין, אך בירכו על עיקר העניין. החודשים שחלפו מאז ציננו את הרוחות בהדרגה, ולקראת הישורת האחרונה - האחד ביולי, היום שקבע ראש הממשלה כתאריך יעד להחלת הריבונות - קמים יותר ויותר קולות מתוך הימין המתנגדים להחלת הריבונות כחלק מתוכנית המאה. השבוע התקיים סבב אינטנסיבי של פגישות בין אנשי מועצת יש"ע, ראשי מועצות וחברי כנסת, והשיא היה ביום רביעי, בפגישה בין ראשי המועצות המתנגדים לתוכנית לבין ראש הממשלה נתניהו.
"הייתה פגישה של שעתיים וחצי עם הרבה כבוד לראש הממשלה מחד, אבל מצד שני עניינית ובלי הנחות", אומר ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין. "היה נוקב מאוד. מבלי להיכנס לפרטים, הראינו לראש הממשלה את הסיכונים והבעיות של ההתיישבות. הסיכום היה שאנחנו נמשיך את השיח. חלק גדול מהמתח שנוצר היה מיותר, ויכול היה להימנע אם היינו מדברים מראש. למעשה, לגבי המפות הם שומרים על דיסקרטיות. אבל עם כל הכבוד, אנחנו מייצגים חצי מיליון תושבים שסומכים עלינו, ורוצים לשמוע תשובות. רוצים לדעת מה עתידם, ולא להתעורר להחלטה של טראמפ מחר בבוקר. לכן אנחנו מול ראש הממשלה, כדי לקבל מידע ולפעול בהתאם".
גנץ מבקש להניח בצד את שאלת המדינה הפלשתינית וקבלת התוכנית כולה, ולעסוק בשאלת החלת הריבונות שעומדת על הפרק. "בפן המהותי, אנחנו לא מוכנים לקבל מדינה פלשתינית. ביבי קורא לזה אוטונומיה פלוס או מדינה מינוס, אבל אנחנו לא מוכנים דקלרטיבית שמדינת ישראל תכיר במדינה פלשתינית. בכל אופן, את כל זה אני שם בצד כי זה לא הדיון כרגע. ברור שהאמריקנים רוצים מדינה פלשתינית, אבל אני לא עוסק בתוכנית אלא בריבונות".
מוכנים גם לתרחיש של מאבק
הסוגיה שמטרידה את גנץ וחבריו יותר מכול היא עניין המפות. בתוכנית המאה הופיעה מפה שמחלקת את השטח בין ישראל לפלשתינים, וחלק מהשרטוטים נושאים בשורות רעות מאוד ליישובים מסוימים. "רק לדוגמה, במפה הקונספטואלית כל גב ההר - יצהר, איתמר, אלון מורה, ברכה - הוא בלי חיבור טריטוריאלי, רק כבישים צרים שמובילים אל היישובים. יש יישובים שנותקו פתאום מתל אביב או מירושלים. דברים בלתי מתקבלים על הדעת". ראשי המועצות כאמור אינם יודעים כיצד ייראו המפות הסופיות של האמריקנים, אך קיים אצלם חשש לא מבוטל. "השתנו דברים בארה"ב מאז שהיינו שם, יש אווירה אחרת. אנחנו מנסים להבין מה קורה ואיך ייראו המפות. זו הנקודה הכי חשובה לנו", הוא אומר.
אבל אם מבחינתך המדינה הפלשתינית לא על הפרק, מדוע להילחם על התוואי של מפה שמשרטטת אותה?
"אנחנו חוששים למפה כי היום בבית הלבן יושב טראמפ שהוא נשיא תומך, אבל חלילה מחר יבוא ביידן ויבנה על המפה הזאת מדינה פלשתינית. בנוסף, אנחנו לא מוכנים למה שכתוב בתוכנית על הקפאה במובלעות. להבנתנו, מה שהאמריקנים רוצים שיהיה זה שתתאפשר בנייה רק על גבי קרקע שכבר הייתה בנויה, כלומר להרוס בית של קומה אחת ולבנות בניין קומות, אבל לא שיהיה אפשר לבנות על שטחים שהוקצו ליישובים, ואפילו אם כבר אושרו ותוכננו. לזה אנחנו לא מוכנים."
גנץ וחבריו מקווים להמשיך בהידברות עם נתניהו ולסיים את העניין בטוב, אך מביאים בחשבון שתיתכן התנגשות דווקא על רקע החלת הריבונות. "אנחנו נערכים לכל תרחיש, גם למצב שבו אנחנו הולכים למלחמה. קמפיין נגד הריבונות".
לאמריקנים יש בעיות אחרות
פרופסור משה קופל, יו"ר פורום קהלת, עומד בקשר רציף עם גורמים בכירים בממשל האמריקני, ויודע לספר כי "האמריקנים מאזינים בקשב רב לקולות שמשמיעים ראשי מועצת יש"ע ופוליטיקאים בימין, והם מתוסכלים מאוד וכואבים מאוד". הוא מסביר את ההשפעה של האכזבה הזאת על סוגיית המפות. "ארצות הברית הגיעה עם המפה הקונספטואלית להצגת תוכנית המאה. מדובר במפה חובבנית מכל כיוון. לקחו יועץ שלהם, אדם שקשור לשרטוט המפות באוסלו, והוא עקץ אותם. פשוט לקח מפה של אוסלו והביא להם. מלאה בטעויות. יש יישובים שלא מחוברים לציר 60 למרות שהם קרובים אליו, כפרים מדרום לכביש 443 סופחו על מאות אלפי תושביהם הפלשתינים בלי שום צורך, וגם נוצרו מובלעות בלי סיבה. הצד הישראלי נתן תיקונים מתבקשים, שמתאימים לקונספט של האמריקנים. בהתחלה הייתה הסכמה אמריקנית לשינויים, אבל בשבועות האחרונים המצב השתנה. כרגע המצב נראה לא טוב".
אותו יועץ, עליו דיבר קופל בעילום שם, הוא סא"ל במיל' דני תרזה, מומחה למיפוי ביו"ש שגם שרטט את המפות עבור רבין באוסלו, עבור שרון בגדר ההפרדה וגם נתניהו שכר את שירותיו בעבר. פנינו אליו לקבל את תגובתו, אך הוא סרב. מעניינת היא הדמות הישראלית הנוספת בה נעזרו האמריקנים בשרטוט המפות: עתניאל שנלר, שעמד בראש מועצת יש"ע ולאחר מכן גם שימש כחבר כנסת מטעם סיעת 'קדימה'.
קופל מסביר את השינוי ביחס. "כנראה ששלושה דברים השתנו: הדבר הראשון, לאמריקנים אין הרבה קשב לדבר הזה בגלל הבעיות הפנימיות שלהם. לא נראה להם שזה הנושא שמעניין את הבוחרים שלהם, ויש לדעה של האוונגליסטים משקל רב בכל הקשור לתוכנית המאה. דבר שני וחשוב מאוד הוא שבני גנץ בכלל לא מעוניין בכל הדבר הזה. למיטב ידיעתי הם מדברים איתו ומתרשמים שאינו מעוניין, ולכן הם לא רצים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור. הדבר השלישי זה שגם הימין לא מביע הרבה עניין בדבר, ואפילו התנגדות, אז גם האמריקנים לא מתלהבים מהרעיון של עצמם".
למול ראשי המועצות המתנגדים לתוכנית, חתמו לפני כשבועיים שמונה ראשי רשויות אחרים על מכתב הקורא לתמוך בהחלת הריבונות ובתוכנית המאה כמות שהיא. ראשי המועצות של אפרת, אריאל, אורנית, אלקנה, הר אדר, גבעת זאב ואלפי מנשה כתבו במכתב שהופץ לתושבים: "אנחנו עומדים בפני רגע היסטורי, כזה שיכיר בריבונות הישראלית בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון... עכשיו תורנו, מנהיגי המתיישבים ביהודה ושומרון, לומר תודה על היש, לברך ולאמץ את תוכנית המאה".
הוויכוח על החלת הריבונות בתוך ההתיישבות גולש מעבר לוויכוח הפנימי בין ראשי המועצות. בעז העצני הוא מהמתנגדים החריפים לתוכנית כולה, ויש לו גם ביקורת על ראשי המועצות שהביעו תמיכה בה. "אותם ראשי מועצות עושים את החשבון האגואיסטי שלהם", הוא אומר, "מפני שהם כולם נמצאים בגושים או סמוך לקו הירוק. אבל גם החשבון הזה שגוי והם עתידים להיפגע מהתוכנית. הם מוכרים את השותפים שלהם בעומק השטח, זו התנהגות דוחה ובוגדנית."
את ההתנגדות שלו לתוכנית הוא מנמק בשני רבדים - עקרוני ומעשי. "במישור העקרוני, עצם ההסכמה למדינה פלשתינית אפילו באופן תיאורטי זה דבר שלא עולה על הדעת", הוא קובע. "מעבר לזה, הכיוון הוא מוטעה, וצריך להיות מאה ושמונים מעלות הפוך. במקום לחסל את הרשות והנרטיב השקרי הפלשתיני - שהוא למעשה לרשת אותנו - ותוך כדי שהוא גם ככה בתהליך גסיסה, אנחנו באים ומיוזמתנו מעמידים אותו על הרגליים. בדיוק הפוך ממה שהיה מצופה.
"במישור המעשי, הוויתורים שלנו יתממשו, כי יש כאן מנגנון מתוחכם ומוסתר שמטרתו לבטל את הסירוב הערבי", ממשיך העצני ומסביר. "ההסכם הוא מול ארה"ב ולא מול הפלשתינים, אבל לא רק הריבונות אלא גם ההקפאה למשך ארבע שנים במובלעות, שהן 15 יישובים שהמיקום שלהם מעצב את המפה. אם היישובים יוקפאו ולא נתפרש על עוד שטח, ובמקביל לרשות הפלשתינית תהיה יד חופשית בשנים האלה במסגרת התוכנית, אנחנו נמצא את עצמנו כש־90 אחוזים מהשטח אצל הפלשתינים דה־פקטו. הם הרי מוכיחים כל הזמן יכולות השתלטות אדירות על שטחי C, כך שקיפאון שלנו באזורים האלה במשך ארבע שנים הוא גזר דין מוות לשטח כולו ולאותם יישובים. הרי אתה לא מדמיין את המינהל האזרחי אוכף, זה לא קרה בחמישים השנים האחרונות. לאחר מכן, גם אם הפלשתינים לא יעמדו בכל התנאים, כמו שמנסים להרגיע אותנו, זה כבר לא יעזור".
"יש מתנות חינם"
לטענה הזאת ער גם קופל. לדבריו, היו הבנות בעל פה שלפיהן ארצות הברית תעמוד מאחורי ישראל בכל פעולת אכיפה והריסה שתבצע באותן ארבע שנים. לדעתו יש לעגן את ההסכמות בכתב, כדי להבטיח שגם חילופי שלטון בארצות הברית לא יפגעו בזכויות של ישראל. "בתוכנית לא כתוב בדיוק שהפלשתינים לא יוכלו לבנות, אבל זה היה תורה שבעל פה שהגיעה יחד עם התוכנית. מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה לבקש מארצות הברית מזכר הבנות שילווה את התוכנית ובו יהיה כתוב מפורשות שההקפאה היא כללית - לנו ולהם. זה אומר שעדיין האכיפה תהיה עלינו, ועד עכשיו היינו חלשים בזה בעיקר באשמתנו", מודה גם קופל.
במישור העקרוני קופל חולק על גישתו של העצני, ומסביר שהחלת הריבונות כעת אינה פוגעת בזכויותיה של ישראל, אלא רק משפרת את מצבה. "מדברים על ריבונות על 30 אחוזים מהשטח, שכוללים את כל בקעת הירדן והיישובים. מה שמדובר עכשיו - החלת החוק על כל ההתיישבות - יאפשר לנו לבנות בלי האישורים שהיינו צריכים עד עכשיו. לפעול לפי חוקים נורמליים ומודרניים ולא לפי צו אלוף. זה לא דורש מאיתנו שום תשלום, אף אחד לא אומר שצריך לוותר מראש על שאר השטח. כרגע כל שאר השטח נשאר במעמד שהיה עד עכשיו".
אתה באמת חושב שארצות הברית תיתן לנו מתנות חינם?
"יש דברים חינם. קיבלנו את ההכרה בגולן חינם, קיבלנו את השגרירות בירושלים חינם, קיבלנו את סגירת הקונסוליה הפלשתינית בוושינגטון חינם. מה שקורה כאן זה שרוצים לתת לנו עוד משהו חינם, ואנחנו כמו אידיוטים אומרים לא".