אנה סבג
אנה סבג צילום: דובר צה"ל

כשרב"ט אנה סבג בת ה-20 קיבלה את הזימון לתכנית "מרום יעל" היא מעולם לא חשבה שתצליח. אנה התגיירה בגיל צעיר, גדלה בחינוך דתי והייתה ללא כל ידע מקדים בתחום המחשבים.

בעקבות שיחה עם אביה, היא החליטה להיענות לאתגר ולצעוד אל עבר הלא נודע. בשבוע שעבר סיימה אנה קורס פיקוד, וכעת עומדת לסגור מעגל כשלראשונה תפקד על הקורס בבית הספר למקצועות המחשב ששינה את חייה.

''אף אחד לא ציפה שאצליח", מספרת סבג, אבל מדובר בבחורה שמגיל צעיר אוהבת אתגרים והצליחה להתעלות על ציפיות החברה ממנה הגיעה. את האופי הלוחמני שלה ניתן היה לזהות כבר בכיתה א', כאשר החלה בתהליך גיור יחד עם אמה.

"לא הכרתי את אבי הביולוגי. כמה שנים אחרי שעלינו אמי הכירה את קובי, שהוא אבי לכל דבר. היה לו חשוב שנתגייר". כך החל הקשר של אנה עם היהדות. היא למדה בבית ספר דתי ולמרות שהסביבה גרמה לה להרגיש שייכת, היא שמה לב שמשהו בה מעט שונה בנוף. "תהליך הגיור לא היה קל, עברנו רק בפעם השלישית", היא משחזרת.

"כשהתחילו המיונים בכיתה י''ב, היה לי ברור שאני רוצה להתגייס ולתרום בצורה הכי טובה שאני יכולה". בעוד רוב חברותיה החלו לבדוק אופציה של שירות לאומי, ידעה בליבה אנה כי על הגיוס היא לא מוותרת.

היא קיבלה זימון לכנס של תכנית בשם "מרום יעל", שמטרתה לקדם בנות דתיות ללא רקע בעולם המחשבים. "ההזמנה לכנס הייתה הפתעה מוחלטת", מודה רב"ט סבג, "בתיכון בכלל הרחבתי פסיכולוגיה סוציולוגיה וכימיה והאולפנה לא תמכה כל כך בצבא, לא ידעתי מה האופציות שלי".

למרות העובדה שלא היה לה ידע בנושא, החליטה אנה ללכת עם הלב ולקבל על עצמה את האתגר כניסה לעולם חדש, עולם שלא נתקלה בו בעבר. "משהו בו תמיד סקרן אותי". ולמרות ההחלטה להיענות לאתגר, היו לה ספקות. היא הבינה שמדובר במחויבות לטווח הרחוק וחשבה לעצמה 'מה אם אני לא אוהב את זה?'. היא שקלה לוותר, עד ששיחה אחת עם אביה שינתה הכל. "הייתה לי התלבטות, עד שקובי, אבא שלי", היא מתמידה להוסיף, "אמר לי 'יש לך פה הזדמנות. את צריכה לתפוס אותה בשתי ידיים ולעשות את הכי טוב שאת יכולה, להוציא ממנה את המיטב'". ועד היום היא מצהירה על ההחלטה הזו כהחלטה הטובה בחייה: "במבט לאחור אני יכולה לומר בלב שלם שזה היה הצעד הנכון בשבילי".

"החברים אמרו לי 'תגידי למה את עושה את זה לעצמך?', כולם חיפשו לצאת לחופשי, אבל אני הבנתי
שעומדת בפניי הזדמנות חד פעמית''.

הן הגיעו כקבוצה של 18 בנות, שונות לחלוטין מהנוף הרגיל, ללא כל רקע במחשבים. במבט מהצד זה נראה די מאיים ואפילו די מלחיץ, אבל מהר מאוד הבינו הבנות שיש להן כל מה שהן צריכות כדי להצליח - אחת את השנייה. "גרנו במשך שנתיים ביחד, יצרנו את הגיבוש בעצמנו'', מספרת בחיוך, "הבנו שכולנו נמצאות באותו מצב. זה בהחלט עזר שכולנו הגענו מאותו הרקע, היינו שם אחת בשביל השנייה גם מבחינה רגשית וגם מבחינה לימודית. לא הייתה תחרות".

גם במכללה הבינו את המצב המורכב ועשו הכל כדי לעזור להן להצליח. "הגענו עם אפס ידע לעומת אנשים שלמדו את המקצוע כבר כמה שנים", היא אומרת. "דאגו להשלים לנו את כל הידע ולעזור איפה שצריך. קיבלנו שעות תרגול נוספות וחניכה אישית וזה בהחלט עשה שינוי".

עם סוף ההכשרה הגיעה אנה להחלטה כי המקום הטוב ביותר עבורה הוא בית הספר למקצועות המחשב. לקראת סוף ההכשרה הייתה צריכה לקבל החלטה שתקבע את המשך מסלולה, היא זומנה למיונים ולא חשבה האמינה בעצמה שתגיע לתפקיד טוב, ואז באמצע המבחן שמעה קול שקרא לה להגיע לראיון. "זה היה מלחיץ, המראיינת התחילה לדבר איתי על תפקיד בשם מיישם ERP, זה מעולם לא היה התפקיד שכיוונתי אליו אבל אז הבנתי שכנראה שזו הדרך שהכי מתאימה לי, זו הייתה ההזדמנות שלי להוכיח את עצמי".

הקפיצה למים העמוקים לא הייתה קלה בעבור רב"ט סבג. "בהתחלה נכנסתי לשוק, לא הבנתי למה עשיתי את זה לעצמי", היא מתבדחת, "זה היה קשה בהתחלה, אבל כמו כל דבר בחיים ידעתי שאחרי מספיק זמן אני אתרגל. הבנתי שככל שאני אקבל יותר ניסיון יהיה לי קל יותר". הטיפ הכי טוב שהיא יכולה לתת לדבריה, הוא למצוא משהו להתחבר אליו. "זה מה שמחזיק אותך ונותן לך כוח".

אנה סיימה את הקורס ושובצה ביחד עם שלוש מחברותיה במדור מיון וגיוס ביחידת שחר, שעוסק במערכת שמאחדת את נתוני המלש"בים מהצו הראשון ועוזרת לקבוע את השיבוצים. ואז שוב נפתחה בפניה הדלת להזדמנות חדשה. למרות העובדה שאין לה עבר פיקודי או הדרכתי, היא אותרה לפיקוד והחלה את המיונים להדרכה. "ראיתי שצה"ל עושה משהו לאנשים. חברים שלי התחילו לפקד או לצאת לקצונה, גם אני רציתי. במהלך כל הקורס השתדלתי לעשות דברים שלא היו טבעיים עבורי כמו להעביר סקירות טכנולוגיות או לדבר על עצמי. בסופו של דבר אמרתי לעצמי שאם אני כבר פה, אני צריכה להפיק את המיטב".

כשהיא ימים אחדים לקראת תחילת תפקידה כמפקדת בקורס בבסמ"ח, אנה מספרת בחשש: "זו חוויה שעדיין לא עברתי, יהיה לי קצת מוזר להיכנס לנעליים האלה, זה לא מרגיש לי טבעי עדיין". אך מוסיפה, "זה יהיה מאתגר אבל מאתגר זה טוב". למרות העובדה שאין לה ניסיון בתחום, אנה כבר יודעת מהי הדמות הפיקודית שהיא רוצה להיות. "חשוב לי להביא את החיילים למצב שהם הכי מוכנים שאפשר, חשוב לי לפקד מתוך כבוד, שידעו שהם תמיד יכולים לפנות אליי ואני תמיד אהיה שם בשבילם".

גם מהבחינה המקצועית מציבה לעצמה אנה מספר יעדים: "התגייסתי במחזור הראשון של הקורס והוא עוד לא היה בנוי לחלוטין, אפשר אפילו לומר שסללנו את הדרך. עכשיו אנחנו מתחילים את המחזור השביעי וחשוב לי להתאים את התכנים", היא מחדדת. "אני רוצה להראות להן שזה אפשרי. באתי עם אפס ידע והתמודדתי עם האתגר, וזה לגמרי שווה את זה כי בסופו של דבר מגיעים לתפקיד מאתגר ומשמעותי בצה"ל ואם אתן מחפשות את זה, זה בדיוק המקום".

על הבחירה לשוב למקום שנתן לה הזדמנות היא מספרת בהתרגשות, "בבית הספר למקצועות המחשב נתנו לי את ההזדמנות להתעסק במה שלמדתי, לקבל נסיון לעתיד, שזה דבר מאוד קריטי היום. בעוד חודש יהיה טקס סיום ונקבל בו דיפלומת הנדסאי תוכנה. היתרון הגדול שיש בתכנית זה הניסיון שאנחנו מקבלות. אנחנו יוצאות לאזרחות עם ניסיון של שלוש שנים וחצי".

ואת השורות האחרונות שלה בראיון מבקשת אנה להקדיש למסר שחשוב לה יותר מכל - חשיפת
בנות מהציבור הדתי לתפקידים השונים בצבא. "הרגשתי שפותחים לנו דלת", מספרת אנה בחיוך, "נתנו לקבוצה של בנות דתיות ללא שום רקע במחשבים הזדמנות להיכנס לעולם הזה". ולמרות שהתמזל מזלה להגיע לתכנית, מבינה אנה כי לא כולן זוכות להיחשף להזדמנות הזו.

"בנות דתיות לא מודעות לפרויקטים מהסוג הזה, הם לא זוכים למספיק חשיפה וחבל", היא אומרת בצער, "בסופו של דבר אחוז יחסית גבוה של בנות מהאולפנה בוחרות להתגייס לצבא, למה לזרוק אותן למים? למה לא להסביר להן על האופציות שעומדות בפניהן?", תוהה אנה, ובעיניה ניכר מבט מלא תקווה
המשתוקק לשינוי.