חטא המתאוננים של אז ושל ימינו

אם הבעיה של עם ישראל היתה רק רצון לאכול בשר, אכן הפתרון הוא להביא להם בשר. אך מאחורי התאווה לבשר מסתתר משהו הרבה יותר עמוק.

הרב שלמה סובול , י"ג בסיון תש"פ

חטא המתאוננים של אז ושל ימינו-ערוץ 7
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

משה רבנו מגיב בחריפות לחטא התאווה כמו שלא מצינו בחטאים קשים יותר, אלא שהקב"ה מלמד אותו שעם ישראל לא התאווה לבשר, אלא צריך להסתכל עמוק יותר פנימה בכדי להבין את שורש הבעיה.

הזוג שהגיע אלי לא מזמן ליעוץ סיפרו לי על הבעיות שיש להם בשלום בית. בת הזוג התלוננה שבעלה חוזר יותר מידי מאוחר מהעבודה ואין לו זמן למשפחה. מנגד, בן הזוג טען שהוא 'קורע את עצמו' ועובד עד חצות הלילה כדי שיהיה כסף למשפחה. מה הפתרון?

לקראת סוף פרשת בהעלותך אנחנו פוגשים את אחד המשברים הקשים ביותר שעובר על עם ישראל. מסופר על האספסוף המתאווה לבשר ומושך אחריו את כל עם ישראל לבכות ולהתלונן על כך. התורה מספרת לנו שזאת הייתה תלונת שווא, שהרי לא היה מאכל טוב בטעם ובעיכול יותר מהמן.

משה מגיב בצורה שלא הכרנו עד כה. הוא אומר לה' שאיננו יכול לשאת את משא העם ושואל כיצד הוא יוכל להביא בשר לכל כך הרבה אנשים. את דבריו הוא מסיים בצורה טרגית "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג", תגובה שלא מצאנו בחטאים חמורים יותר. יש משהו מיוחד בחטא הזה שמתסכל את משה.

משה רבנו לא יכול להבין איך עם שלא מזמן קיבל תורה ובנה משכן מה שחסר לו כעת זה עוד חתיכה של בשר. החטא הזה הוא כל כך חמור עד כדי כך שהפרי חדש, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך, כותב: שבגלל כבודם של ישראל שהתאוו לבשר, נהגו לקרוא את הפסוקים האלו בשקט, דבר שראינו כמותו רק בקללות.

וכעת נגיע לתגובה המפתיעה של ה'. ה' מציג למשה שני פתרונות: א. לאסוף שבעים זקנים שהוא יאציל עליהם מהרוח של משה והם יעזרו למשה במשא העם. ב. שהוא עומד להביא לבני ישראל בשר למשך חודש ימים עד אשר יצא מאפם. נראה שה' מלמד אותנו יסוד חינוכי חשוב.

כאשר יש בפנינו בעיה עומדות לפנינו שתי דרכים איך להתמודד עם הבעיה: א. להתמודד עם הסימפטום של הבעיה, שאותו רואים כלפי חוץ. ב. להגיע לשורש הבעיה ולטפל בשורש. האינסטינקט הראשוני שלנו כאשר אנו רואים בעיה היא לנסות לטפל בסימפטומים, כי הם הדבר הראשון שאנו פוגשים. הבעיה היא שאם נטפל רק בסימפטום ממילא הבעיה תחזור ותצוץ ממקום אחר. לעומת זאת אם נתאמץ ונגיע להבנה מהו שורש הבעיה ונטפל בבעיה מהשורש, אנו יכולים לצפות שהבעיה לא תחזור.

וזה בדיוק מה שמלמד ה' את משה: אם אכן כל הבעיה של עם ישראל הייתה רק רצון לאכול בשר, אכן הפתרון הוא להביא להם בשר. אך מאחורי התאווה לבשר מסתתר משהו הרבה יותר עמוק. תאווה זה כוח שמראה על רצון מאוד חזק, ואמנם הנשמה של כל יהודי תאווה וצמאה להקב"ה. וזו המטרה של האדם בחייו כמו שמגדיר אותה המסילת ישרים: "להתענג אל ה'" - להרגיש את התענוג שבעבודת ה' ולהתאוות לזה. אבל כאשר אדם לא נותן לנשמה שלו את המזון הרוחני שלה היא זקוקה, אז הוא ינסה למלא את הצורך הזה על ידי מזון גשמי. מובן מאליו שכיוון שזה לא אמיתי זה לא יחזיק מעמד, כי אי אפשר למלא צורך נפשי אין סופי על ידי תאוות בשר. ובסופו של דבר האדם ימצא את עצמו ממורמר ומתוסכל.

לכן ה' אומר למשה: אתה יודע מה הפתרון השורשי לכך שבני ישראל מתאווים לבשר? שבעים הזקנים. כי הבעיה האמתית היא שיש להם תאווה לבשר במקום תאווה לה', ולכן צריך מחנכים ומנהיגים שיטמיעו בהם את התאווה לה', את התאווה לתורה ולמצוות. צריך לקחת נציגים מכל שבט כדי לבנות בעם ישראל קומה רוחנית כזאת שתיצור תאווה ותענוג לדבר האמיתי, ולא לתחליף של הבשר.

אם נחזור לסיפור בו פתחנו, כאשר אותו הזוג היו מוכנים להיכנס פנימה לנבכי הנפש, הם הבינו שהסיבה שבן הזוג חוזר מאוחר לא נבע רק עומס מהעבודה, אלא בגלל שלא נעים לו להיות בבית ולכן הוא "בורח" לעבודה שם הוא מרגיש טוב. כשעלינו על שורש הבעיה, הייתה עדיין כברת דרך לעבור, אך הדרך הייתה ברורה.

הרב שלמה סובול הוא ראש מרכז ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין