על הרתעה, משילות וריבונות

כנופיות הפורעים האורבות, מקניטות ומתגרות בחיילי צה"ל ביודען כי ידיהם של לובשי המדים כבולות חזק יותר מכל נשק הנעול בנשקייה

אל"ם (מיל') טל בראון , י"ג בסיון תש"פ

תיעוד: מסתערבים עצרו בדואים שגנבו כלי נשק מבסיס צה"ל
תיעוד: מסתערבים עצרו בדואים שגנבו כלי נשק מבסיס צה"ל
צילום: דוברות המשטרה

מדי כמה חודשים מזדעזע הציבור בישראל ומצקצק בלשונו למשמע ומראה ההתנהגות הסוררת של כנופיות ערבים ובדואים משולחות כל רסן, הפורצות לבסיסי צה"ל מצפון הארץ ועד דרומה, הפושטות על מחנות ומאהלים בשטחי האימונים למטרת ביזה של ציוד צבאי יקר ערך, ובכלל זאת אמצעי לחימה מסוגים שונים.

כנופיות הפורעים האורבות, מקניטות ומתגרות בחיילי צה"ל ביודען כי ידיהם של לובשי המדים כבולות חזק יותר מכל נשק הנעול בנשקייה, ג'יפ החונה בסדנא או גנראטור חביב מאחורי גדר ומתחת לסככה.

לא זו אף זו, כנופיות ויחידים ערבים עושים שימוש לרעה בנשק חם במהלך שמחות וסכסוכים פנימיים בכל רחבי הארץ, כנופיות בדואים נוהגות להשתולל בכבישי הדרום בעיקר ולסכן את חיי העוברים ושבים, שמידי פעם אף "נעקצים" ונשדדים.

חלק מהכנופיות הללו עוסקות בהברחת טובין ומיני עשבים ממצרים, מגדלות הן סמים בערוגות מטופחות בלב שטחי האש בצאלים, לרווחת כל אזרחי ישראל ה"ניזקקים", גונבות רכבים ומסליקות אותם בתוככי השטח מתחת לרשתות הסוואה, כאילו היו הם במבצע מסווג בעומק שטח האויב.

רוב הדברים אותם ציינתי אינם בגדר 'עדות מפי השמועה' כי אם עדות ממקור ראשון, של מי שמשרת ביחידות השדה כבר למעלה משלושים שנה בסדיר, קבע ומילואים.

אינני מתכוון להכליל ולהפליל לכאורה ציבור שלם, שהרי ברור כי לא מדובר בכל האוכלוסייה הערבית והבדואית שבפזורה, שחלק מבניה משרתים מזה שנים את המדינה. על כן אדגיש כי מדובר בכנופיות של פושעים מסוכנים הפועלים כמעט באין מפריע, המתעצמים הודות לתרומתו של צה"ל בעל כורחו, המשפרים את ביצועיהם בשטח ברבות השנים, למרות הציקצוקים בתקשורת, סיסמאות השרים והאמצעים החלקיים המוקצים אך לא תמיד נמצאים אפקטיביים ויעילים.

הזעזוע מועצם עת מתועד במופגן חוסר האונים מצד הצבא, או רשויות החוק והאכיפה. אך ככל הנראה נשכח זה עד שנלכדים הפושעים ולמערכת המשפט מובאים...ואז בעונשים קלים יחסית, משוחררים חזרה לכפרים ולבתים אליהם שבים הם כ"גיבורים" ו"מנצחים".

בעודנו עוסקים בהחלת ריבונות ביהודה, שומרון ובבקעת הירדן, אובדת לנו הריבונות בהדרגה בעומק המדינה, לאור אבדן המשילות והעדר ההרתעה במרחבי הנגב, לכיש, הגליל והבקעה, שאין לגביהם ספק או סימן שאלה בקרב מרבית אזרחי המדינה.

בעודנו עוסקים בנושאים המוזכרים, מזניחים אנו את הנזק לתדמית הצבא הנשחקת, שנתפס כרופס ומוג לב בפני כנופיות הפושעים כעת ועלול להיתפס כך מול אויבנו בהמשך. שלילת יכולת התגובה מחיילי צה"ל על ידי הגבלת הוראות הפתיחה באש מעבר לנדרש מחד, ואיסורי המרדפים והסיכול החם בשטח מאידך, פוגעת במוטיבציה של החיילים והלוחמים בסדיר ובמילואים המתאמנים ומשרתים בשטחים המועדים לפורענות, ולא פחות חשוב מכך משדרת להם מסרים סותרים בקשר לאותם ערכים נעלים כגון דבקות במשימה וחתירה לניצחון. וכי למה ניתן לצפות בהמשך מקצינים לוחמים החותרים למגע ומול חייליהם, על ידי פושעים ערבים שפלים, מוצאים עצמם מושפלים כשידיהם כבולות, במקום אלו של העבריינים.

נזק נוסף נגרם לחברה הערבית והבדואית כולה עת מתחזקת לה הסטיגמה של חברה אלימה, סוררת ועבריינית, המגבה את פעולות הפושעים וטורחת את מדינת ישראל להאשים בעילות שונות של קיפוח והזנחה, גם אם חלקן נמצאות מוצדקות לכאורה. הווה ברור כי פעילותן של כנופיות הפושעים הללו, שלמרביתם דרך אגב ג'יפים מהודרים ומאובזרים החונים ליד הטרקטורונים והרכב הפרטי בסככת הבית, הלא תמיד חוקי שמצוייד בקפידה במיטב השלל ש"יובא", אינה תורמת לתפישת ההשתלבות בחברה, לנראות ולכבוד העדה, כמו גם לאחווה האוטופית לה מצפים הם בין כל חלקי האוכלוסייה.

החוק בשירות הריבון

בספר החוקים של מדינת ישראל נמצאים המענים לטיפול באתגר אותו מעמידים העבריינים. חוק העונשין תשל"ז -1977 מספק מענה ראוי לכל מי שחפץ להחילו ולאוכפו מתוקף היותו המושל והריבון בשטח, הלכה למעשה. על כן לא נדרש לחוקק עוד חוקים וסעיפים חדשים כדוגמת "חוק דרומי", או להמציא פתרונות יש מאין, נדרש בסך הכל לממש את שכתוב באופן ברור, קצר ותכליתי בסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין מחד, ובפקודות והוראות הצבא, מאידך.

כך לדוגמא נכתב בסימן ג': "פגיעה בכוחות מזויינים", סעיף 108: "מי שגרם בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזויין או סיכן בזדון את האספקה לכוחות המזויינים, דינו - מאסר שבע שנים".
בהמשך, מאפשר הסעיף להטיל עונשים חמורים יותר אם במעשה העבירה היה כדי לפגוע בביטחון המדינה, אזי דינו - מאסר עשר שנים. והיות והמעשים נעשים גם בתקופות של מבצעים ומלחמות, אזי מי שעבר עבירה בתקופה שכזו, דינו- מאסר חמש-עשרה שנים.

בהקשר של כניסה למקום צבאי, קובע חוק העונשין בסעיף 115 כי: "מי שנכנס למקום מוגבל, ניסה לחדור לתוכו, שהה בו, ניסה להתחקות על מבנהו או על הנעשה בו, או ללא הסבר סביר שוטט בקרבתו - כשאינו מוסמך לכך - וכן מי שניסה להפריע או להטעות זקיף או שומר המופקד על מקום מוגבל, דינו - מאסר שלוש שנים; התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים". למען הסר ספק, מגדיר החוק: "מקום מוגבל" כמקום המוחזק בידי צה"ל או המשמש למטרה ביטחונית, ועל הכניסה אליו הופקדה שמירה או שהיא מוגבלת לפי הודעה שהוצגה באופן בולט מחוצה לו.

היות והכנופיות הללו נושאות נשק ואמצעי לחימה, אותם גונבות הן מצה"ל וסוחרות בו, אזי חל עליהן סעיף 144 ולפיו "הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו - מאסר שבע שנים. הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת, דינו - מאסר שלוש שנים". בהמשך הסעיף מצוין כי "המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים".

בסרטון האחרון שהוקרן בתקשורת וברשתות החברתיות נראים בדואים המתעמתים עם קציני צה"ל, מאיימים עליהם ומסכנים את שלומם ללא כל חשש. מצופה לפיכך כי כל אחד מהעבריינים הללו, שאינם טובים ממחבלים כדוגמת אלו המקניטים חיילים בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון, יזכה לעונש הקבוע בסעיף 382א העוסק בתקיפת עובד ציבור: "התוקף עובד הציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינו – מאסר שלוש שנים".

היות והבדואים פעלו בנחישות ותקיפות כנגד הקצינים, אזי שמור להם סעיף (ב), לפיו דין מאסר של חמש שנים יחול על מי שהתכוון להכשיל את הנתקף בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו; היה מזוין והתקיפה הייתה בצוותא של יותר משני אנשים. למען הסר ספק על פי לשון החוק- חייל בהחלט נחשב כעובד ציבור על פי סעיף 34כד לחוק העונשין.

את האירועים להם נחשפנו לאחרונה ניתן לשייך גם לסעיפי החוק העוסקים ב"הגנה עצמית". סעיף 34י. קובע כי: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו..". אדגיש את המילים סכנה מוחשית לפגיעה בחייו, בגופו או ברכושו שלו או של זולתו שהרי העבריינים הבדואים סיכנו את החיילים ואולי אף את משתמשי הדרך האחרים בנסיעתם הפרועה, ללא ספק סיכנו ואלי אף יותר מכך את הרכוש של הצבא עליו חתומים החיילים וכיו"ב'.

מכאן, שהחוק מאפשר לחיילים לפעול בשיקול דעת, אך הייתכן שיש גורמים אחרים החוששים מפעולתם?! האם אותם גורמים מצפים שיחוקק תת סעיף נוסף הכותב במפורש הגנה על בסיס, מחנה, מאהל, וכיו"ב' לרבות שטח אש צה"לי, כדוגמת "חוק דרומי" המבהיר את סוגיית הגנת בית המגורים, בית העסק והמשק החקלאי המגודר?

לחיילים הפועלים בשטח עומדת במקרים רבים, כפי שנוכחנו גם הפעם, טענת הצורך מתוקף הדרישה למנוע פגיעה ברכוש, הכולל אמצעי לחימה ולא טובין אחרים. אף ניתן למצוא כי יש מקום לטענת הכורח לאור התנהגות העבריינים חסרי היראה והמורא. ולמהדרין אציין גם את טענת הצידוק המופיעה כסעיף 34יג. בחוק העונשין לפיה: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה: (1) הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו; (2) עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא כדין; (3) במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו..".

לבסוף, הטיפול בתופעת הירי במגזר הערבי והבדואי דורש את מיצוי כל חומרת הדין על פי סעיף 340 הקובע כי היורה מנשק חם שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים. אך אם ירה באזור מגורים, או במקום אחר שיש בירי כדי לסכן חיי אדם דינו –מאסר חמש שנים.

המלצות

ראשית, יש לפעול רק בהתאם לחוק! אבהיר- נדרש לפעול ולא להתעלם. למצות את כל האפשרויות, הסמכויות והכלים שמעניקים החוק, הפקודות והנהלים, ללא מורא וללא היסוס. רק פעולה נחושה, נחרצת ומתואמת של כלל הרשויות, תוך מתן גיבוי מלא לחיילים, לשוטרים ולפקחים- תאפשר לסכל, למנוע ולמגר את פעילות העבריינים.

שנית, על צה"ל להתכוון להוראותיו ופקודותיו בעצם מימוש מדיניות הפתיחה באש, המתירה בסופה ירי לעבר כל אדם, המעז להיכנס ללא רשות או היתר, להתגנב, להסתנן או לחדור לשטח צבאי, בין אם מדובר בבסיס, מחנה, מאהל, חניון או כל מרחב שהייה פעיל של כוחות צבאיים ואמצעי לחימה, בכוונת זדון ושאינו נעתר לדרישה לעצור ולחדול ממעשיו בשום דרך אחרת.

צה"ל חייב להבהיר, בהתאם להוראות הפתיחה באש, כי עבריין שיפר את החוק- דמו ברגלו ומייד לאחר מכן בראשו. לשם כך על הצבא להבהיר לחייליו נושאי הנשק האישי, כי בסמכותם להפעילו בהתאם לפקודות, כנגד כל אדם המפר את החוק, בין אם חדר הוא לשטח הצבאי ונמצא בתוכו ובין אם יצא ממנו לאחר שביצע שם את זממו ושלל אמצעי לחימה בידו. בכלל זאת יש לאפשר פתיחה באש כנגד רוכבי הטרקטורונים בשטחי האש בצאלים שהפכו למעין "כוח קבוע" בציוותי הכוחות, הנע ומתמרן בסמיכות רבה לכוחות הצה"ליים, ודואג "לנקות" את השטח מכל "תוואי לוואי" ו"מזכרות" יקרות וקטלניות.

יש להעביר מסר בוטח לחיילים כי הוראות הפתיחה באש, אותם מדקלמים הם מהטירונות ועד השחרור בכל עליות המשמר, הינן אמיתיות וכי אנו- המפקדים, באמת מתכוונים אליהן ונגבה אותם בעת הצורך. יש להבהיר כי "הוראות הפתיחה באש" אינן בגדר "מס שפתיים" חסר משמעות שכתבו משפטנים "ג'ובניקים" בפרקליטות, כפי שהן נתפסות בצער בהרבה בסיסים ויחידות.

על החיילים לדעת כי מצופה מהם לפעול בנחישות, במהירות ובאגרסיביות כלפי כל אדם המפר חוק ביודעין בשטח המוגדר וידוע כשטח צבאי, בכדי לעוצרו ולסכל את פעילותו הפלילית שעלולה להתגלות אף כחבלנית עויינת.

עוד אמליץ כי צה"ל יבצע ויגביר אימונים יבשים על כפרי הבדואים שבמרחב צאלים, יבצע תרגילים המשלבים תצפיות פשיטות וסיורים של כוחות רגלים ורכובים בהדמיה למרחבי הלחימה המוכרים. בכך יחזיר את ההרתעה, יפגין נוכחות ויפעיל לחץ על ההנהגה המקומית לפעול יחד נגד העבריינים.

שלישית, נדרש כי רשויות החוק ובתי המשפט לא יקלו ראש עם העבריינים כך שמי שייתפס ייעצר עד תום ההליכים, ענישתו לא תסתכם ב"שחרור על תנאי" והוא יאסר למשך הזמן המירבי הקבוע בחוק, ללא הנחות או הקלות. כן יש לדרוש כי העבריין ישלם פיצוי בגין הנזקים שגרם לצה"ל, או יידרש לשלם קנס מכובד בנוסף לחילוט כל כלי רכב וציוד בהם עשה שימוש בעת ביצוע העבירה.

לסיום, אמליץ כי המנהיגות הבדואית והערבית תתערב או תעורב, בין אם ברצון ובין אם בהנחיה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה, בכדי למנוע הידרדרות שתיפגע גם בסמכותה ומעמדה שלה, אם בכלל נשאר ממנה שריד כלשהו בקרב בני השבט, הכפר או העדה.

לסיכום- על ממשלת האחדות בישראל להפגין משילות באמצעות כל זרועותיה, מוסדותיה וסמכויותיה, לפעול מידית, בנחישות ובתקיפות בהתאם לחוק, להשבת ההרתעה כנגד מפרי החוק הסדרתיים המאתגרים את ריבונותה.