אקדים, בטבע כל גוף שנמצא בטמפרטורה מעל האפס המוחלט, פולט קרינה. חיישנים תרמיים, מבוססים על קליטת קרינה בתחום העל-אדום באופן התלוי אך ורק בטמפרטורה שלו.
על מנת לזהות גוף בעל טמפרטורה של כ-37 מעלות צלזיוס, יש חיישנים העשויים מחומר מיוחד שקולט דווקא אורך גל כזה. כאשר גוף מתקרב לחומר כזה, קרינתו מעלה את המתח החשמלי שבחיישן, ואם החיישן מחובר למעגל חשמלי, אפשר יהיה לזהות זרם. למעשה, מעגל חשמלי זה מחובר כל הזמן, ובכל עת זורם בו זרם חלש, ורק כאשר מתקרב גוף בעל טמפרטורה נתונה, הזרם מתגבר. לעניינינו, יש להתיר ומן הסיבות הבאות.
הראשונה, פסיק רישא דלא ניחא ליה. 'פסיק רישא- הוא עיקרון הלכתי שאומר כי פעולת היתר שוודאי שהיא תגרום לפעולת איסור- אסור לעשותה, אע"פ שהאדם אינו מתכוון לאיסור (ע"פ שבת ע"ה ע"א, ק"ג ע"א) 'דלא ניחא ליה' – דהיינו שהפעולה האסורה בוודאי שאינו רוצה בה, יש סוברים שזו מותרת מהתורה ואסורה מדרבנן (ערוך, שבת ק"ג ע"א ד"ה לא) ויש המתירים אף מדרבנן (תו"ס שם). האחרונים נחלקו בדין 'פסיק רישיה' באיסור דרבנן. יש שהתיר 'פסיק רישיה' באיסור דרבנן (תרומת הדשן ס"ד ס"ו). ויש שאסר (מג"א שי"ד ס"ק ה'). הרב עובדיה יוסף שמצדד להיתר מציין לסוללת ראשונים ואחרונים שהתירו, ובוודאי במקום כזה שאין סרך איסור תורה (שו"ת יביע אמר ח"ד ל"ד אות כ"ו). אם כן, גם אם נניח שיש בהפעלת החיישנים דין של 'פסיק רישיה', הפעולה הנגרמת מחמתם אסורה רק מדרבנן וניתן להקל.
השני, החשמל. פשוט וברור שאסור להפעיל מערכות חשמליות בידיים. פוסקי הדורות האחרונים דנו בשאלת מעמד החשמל בשבת כאשר לא נעשית מלאכה מל"ט מלאכות שבת. להלכה הדעה הרווחת היא שאין בסגירת מעל חשמלי איסור תורה, אלא אם כן נעשית מלאכה מל"ט מלאכות שאסרה תורה וכן משום הבערה כאשר יש חוט להט (הרב אויערבך והרב הענקין מובא בקדושת השבת, הרב הררי, ח"א עמ' רפ"ח) יש גם מי שלמד שהאיסור הוא משום 'עובדין דחול' (שו"ת שיח נחום סי' כ"ה).
השלישי. שינוי זרם. איסור 'מוליד' זרם חשמלי המובא בפוסקי הדורות האחרונים 'נשאב' מאיסור 'מוליד ריח' כאשר מבשם את בגדיו. הגמרא שואלת "…ומאי שנא ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו [=להריח הדס בשבת ע"י מלילה או קטימה שמותרת)? והשיבה הגמרא, "התם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא, הכא אולודי הוא דקמוליד (=יש הבדל בין יצירת מציאות חדשה לבין הוספה על זו הקיימת) (ביצה כ"א ע"א). מכאן הורו פוסקי דורנו להתיר לשנות בשבת את עוצמת הקול במכשירי שמיעה אישיים. במכשירים רבים המשתמש חייב לווסת את הקול ע"י גלגל סיבובי זעיר, כדי להימלט מרעשים ומרחשים וכד'. כך פסק הרב אויערבך "מכשיר חשמלי בשבת לכבדי שמיעה מותר להם להשתמש בו בשבת, ובתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום, "ומותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר" (שמירת שבת כהלכתה ל"ד, כ"ח). מצלמה תרמית מבחינה חשמלית הינה 'שינוי זרם או מתח חשמלי' ולא פתיחת וסגירת מעגל חשמלי. נראה שגם לדעת החזו"א אין מקום לאסור במקרה זה.
הרביעי. לפי תומו. בגמרא מובא "…רב יהודה, רוק דורסו לפי תומו, נחש דורסו לפי תומו" (שבת קכ"א ע"ב), כלומר, כשהאדם הולך לפי תומו ומתבצעת מלאכה תוך כדי כך, אין עליה שם 'מלאכה' האסורה בשבת, לפיכך, כאשר אדם הולך לפי תומו ויש חיישן המזהה פעולה זו ומפעיל מערכת חשמלית, גם אם האדם מודע לכך ונהנה ממנה אין לאסור, ובלבד שאינו מוסיף פעולה מיוחדת הגורמת להפעלה החשמלית כך כותב הרב וואזנר "יקרתו קבלתי ואשיב בקיצור כדרכי, ע"ד המצוי אצלכם שנדלק מאור עלעקטרי לפני הבתים כשאדם עובר לפני הבית…ואומר בטח דבעניי, אין חשש איסור בזה עכ"פ מעיקר הדין… כשאדם אינו עושה כלום ממש והולך לדרכו לפי תומו ואינו מוסיף אף תנועה אחת למען מלאכה אף שבגרמתו נדלק אור או דבר כיו"ב בזה פשיטא שכל זמן שאינו חושב ממש ללכת למען הדליק וכיו"ב שאין אנו מצרפים הליכתו הרגילה להתוצאה הנ"ל, ואין כאן פעולה של מלאכה… אינו בגדר אינו מתכוין" (שבט הלוי, ח"ט סי' ס"ט).
על כן איני רואה סיבה לאסור שימוש במצלמות תרמיות, אשר בנויות משינויי מתח וזרם ולא מפתיחת וסגירת מעגל חשמלי, למדידת החום בשבת כנדרש על פי כללי משרד הבריאות, ובמידה ומגיע חולה שמסרב לקבל היתר זה ניתן להעמיד לרשותו מד חום כספית ידני.
ועדיין במקרה הצורך אנו שבים ומדגישים כי עניין זה אינו מעקב הבהלה לבית החולים במקרה של צורך דחוף ומציל נפשות בשבת.