טובה הארץ מאוד מאוד

אנו נמצאים היום בעמדת מגננה, להציל ולשמור על הקיים. זו טעות, זו חולשה! עלינו לדרוש את גאולת כל הארץ כולה, בלא בושה ובלא פחד

הרב אלישע וולפסון , י"ז בסיון תש"פ

טובה הארץ מאוד מאוד-ערוץ 7
הרב אלישע וולפסון
חיים אלבוים

ימים גורליים עוברים עלינו, ימים בהם אנו עומדים מול שאלות הרות גורל ביחס לעתידנו בארץ ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל מזה זמן רב יחד עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להציב תוכנית מדינית על מנת להביא שלום בארצנו.

האומנם? 

האם שכחנו משהו?

כידוע, מדובר בתוכנית של הקמת ריבון זר בארץ ישראל, מסירת חלקים מארץ ישראל לידי אויבינו, ואף העמדת יישובים רבים, ולאמיתו של דבר את כל יושבי ארץ ישראל, בסכנה עצומה.

תוכנית זו כוללת בתוכה איסורי תורה רבים, ובמקום שאנו נקיים את מצוות הורשת הארץ על כל גבולותיה כפי שאנו מצווים בתורתנו הקדושה, אנו מוסרים חלילה את נחלת ה' לידי זרים.

אם כן, מדוע לא יוצא קול אדיר וחזק של התנגדות בכל תוקף למהלך זה?

מדוע לא נשמעת זעקת מו"ר הרצי"ה זצ"ל "את ארצי חילקו"?

אני חושש שחלילה מתקיים בנו: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". לאחר מאבק של שנים רבות על ארצנו הקדושה, הפילו עלינו רשעי עמנו עוולה נוראה בגירוש גוש קטיף, חבל ארץ מופלא ומדהים נקרע מאיתנו בכוח ובאכזריות וניתן לידי אויבנו. חווינו טראומה לאומית קשה וכואבת.

מאז, באופן מודע ובלתי מודע, אופף אותנו פחד פנימי עמוק שמא ישוב מופע האימים הזה, שמא חבל ארץ נוסף ייחרב ויינתן בידי אויבנו.

כעת, כאשר מבטיחים לנו שלא ייחרב עוד יישוב, ולא רק זו אלא גם תהיה החלת ריבונות על שטחי יו"ש, אזי אנו נושמים לרווחה ומבקשים להודות ולהסתפק בכך. מה לנו להלין על כל מרחבי הארץ, כאשר אנו מפחדים על כך שנאבד את הקיים כבר. מעדיפים אנו למזער נזקים וסכנות ולשמוח בטוב הקיים.

אך אבקש להזכיר לציבור את הדברים הפשוטים שכולנו יודעים, אך אולי מחמת הפחד קצת נשתכחו מלב.

כך כתב מו"ר הרצי"ה זצ"ל: "מבואר ברמב"ן, שאנחנו מצווים על פי דבר ה' שבתורה, בסדר המצוות שבתורה, שהארץ כולה, המוגדרת לגבולותיה בתורה, תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. נצטווינו להקים את המדינה שלנו בארץ-ישראל, שתהא שולטת על ארצנו ותמנע שלטון אומה אחרת בכל חלקי ארצנו.

איך מקיימים מצווה זו? כותב הרמב"ן: "ומאומרם מלחמת יהושע לכבוש, תבין כי המצווה הזו היא הכיבוש". המובן של כיבוש הוא מלחמה. "זו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצוה". מלחמת מצווה או מצוות מלחמה, היינו הך. אנחנו מחוייבים מהתורה להילחם, ולכבוש את ארצנו כולה".

כשם שהתורה היא נצחית, כך גם מצווה זו היא נצחית. "והורשתם את הארץ וישבתם בה". שלוש פעמים חוזר הרמב"ן על דבריו ומדגיש שנצטווינו במצווה זו בכל הדורות, גם בדורות של גלות, ורק מאונס לא קיימנו אותה.

...עלינו לחזק את הכיבוש בכל תוקף. כל מה שהגויים פועלים על מנת להפריע הרי הוא בטל ומבוטל מעיקרו, וצריך לעמוד נגד במסירות נפש, בעצה ובגבורה למלחמה, בלא פחדנות. איננו משועבדים לאף אחד. מתוך ביטחון יסודי עלינו להמשיך בעשייה חשובה של ירושה וישיבה, כדברי הרמב"ן שכל ארץ-ישראל צריכה להיות תחת שלטוננו ולא לשממה." (שיחות הרצי"ה, ארץ ישראל)

כאמור, אנו נמצאים היום בעמדת מגננה, להציל ולשמור על הקיים. זו טעות, זו חולשה! עלינו לדרוש את גאולת כל הארץ כולה, בלא בושה ובלא פחד, בעז ותעצומות.

האמת חייבת להיאמר בקול רם, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בלבד, הן מבחינה דתית אלוקית, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מוסרית. דווקא כעת, חובתנו להרים על נס את הדרישה הפשוטה שארץ ישראל כולה תהיה בריבונות בלעדית של עם ישראל. אין ספק, שכאשר אנו נאמר את דברי האמת האלה בעז ותעצומות, בפשטות וביושרה, אזי לא נצטרך לעמוד מול מפות רעות אשר מבקשות לחלק את ארצנו, אלא נעמוד מול מפות אשר בהם אנו נדון עד היכן חובתנו לכבוש את ארצנו.

כעת, חובתנו להחיל ריבונות על יש"ע ללא התניה או תלות כל שהיא, תוך קריאת אמת שזו רק ההתחלה של אחיזתנו בארץ אבותינו כולה.

"טובה הארץ מאוד מאוד"!