מאבק המתמחים להצלת חיים

איני מכיר אדם, חברה או ארגון חפצי חיים שיפקידו מרצונם החופשי את שלומם וגורל יקיריהם בידי אנשים תשושים פיזית ושחוקים נפשית

אל"ם (מיל') טל בראון , י"ח בסיון תש"פ

מחאת המתמחים
מחאת המתמחים
אלעד גוטמן

אינני מכיר אדם, חברה, ארגון  או ישות חפצי חיים כלשהם, אשר יפקידו במודע ומרצונם החופשי את שלומם, עתידם וגורל יקיריהם בידי אנשים תשושים פיזית ושחוקים נפשית, שיכולת קבלת ההחלטות שלהם בזמן אמת, כמו גם רמת הביצוע של פעולות חיוניות הנדרשות מהם, גובלת בסיכון רב למשימה ולאנשים עליהם הם מופקדים.

בשנים האחרונות נידמה כי ישנו תחום אחד לפחות, משמעותי ביותר וחורץ גורלות, שבו מדיניות ה"יהיה בסדר" עדיין שלטת, שהארכאיות באמירות נדושות והתייחסות רשלנית למצב עדיין קיימת בכנסת, במשרד הבריאות ובמסדרונות בתי החולים. מתכוון אני למתמחי הרפואה הצעירים!

אינני רופא ומעולם לא הייתי מתמחה, אך בהחלט נזקקתי לשירותיהם הטובים של מספר לא מבוטל של רופאים ומתמחים ברבות השנים, ומכאן קורא אני להתחשב במצבם ולהבין את ההשלכות החמורות על כולם!

מידע השוואתי

כידוע, חייל ערני הינו חייל טוב, אפקטיבי ויעיל יותר. הנחה זו התגלתה זה לא מכבר כנכונה, עת הוגדרו שש שעות שינה בלילה לחיילים, אליהם נוספה ממש לאחרונה עוד שעת שינה שלמה בפקודת מטכ"ל. בשנת 2011 אמר בהקשר זה קצין הרפואה הראשי לשעבר, תא"ל במילואים פרופסור נחמן אש, כי נכון היה לאמץ את ההמלצה לשבע שעות שינה ולא לדחותה בזמנו משום ש: "זה היה מביא לתפקוד והישגים טובים יותר של החיילים". לדבריו הצטרפה כבר אז ד"ר דליה שכטר עמית, נוירולוגית מומחית ומנהלת המכון לרפואת שינה ועייפות בבית החולים שיבא תל השומר, שאמרה בהקשר לכך כי "רוב האנשים הבוגרים צריכים 8-7 שעות שינה...".

בצה"ל החלו לפני מספר שנים בהקפדה יתירה על מתן שעות השינה הנדרשות, טרם יציאת החיילים לחופשת סוף שבוע בבתיהם, על מנת להימנע ככל הניתן ממעורבותם בתאונות דרכים, הנובעות מתשישות והרדמות הנהגים במהלך בילויי סוף השבוע עם חברים. במערכת הרפואה בישראל לא השכילו להבין שמתמחים המתרוצצים בין המחלקות השונות בבית החולים ונמצאים בפעילות אינטנסיבית יותר מ-24 שעות רצופות, ינהגו בסופה של המשמרת הכפולה לבתיהם ולחיק משפחתם, אך עלולים הם להיות מעורבים בתאונות דרכים שיחזירו אותם מידית לבית החולים כמטופלים.

פקודות הצבא מגדירות במפורש זמני מנוחה מחייבים לכל נהג ולאחר כל משך נהיגה רצופה, בכדי למנוע את התאונה הבאה ואת הסיכון המיותר לעצמו, לנוסעיו או למשתמשי הדרך האחרים כתוצאה מחוסר ערנות, עייפות ותרדמה. כך לדוגמא זוכים הנהגים בצבא אחרי כל ארבע שעות נהיגה לחצי שעה מנוחה, לאחר נהיגה רצופה של עוד ארבע שעות זכאים הם לשעתיים מנוחה ולבסוף- לאחר נהיגה רצופה של עוד ארבע שעות יקבלו הם שבע שעות מנוחה, לפחות. 

בעולם האזרחי ישנו את סעיף 168א בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 העוסק בשעות נהיגה ומנוחה. התקנה קובעת ומסדירה את נושא שעות הנהיגה המותרות על פי החוק בכלי רכב שונים. כך לדוגמא נקבע ש: "הנוהג רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי ...(1) לא יתחיל את יום עבודתו בנהיגה אלא אחרי מנוחה שמחוץ לעבודה במשך 7 שעות רצופות לפחות; (2)  לא ינהג בו יותר מ-12 שעות בכל תקופה של 24 שעות ולא יותר מ-68 שעות בכל תקופה של 7 ימים; (3) יפסיק נהיגתו לחצי שעה לפחות במשך כל תקופת נהיגה של 4 שעות רצופות ..; (4) לא ינהג יותר מ-9 שעות אלא אם הפסיק את נהיגתו לשעה לפחות אחרי נהיגה במשך 6 שעות רצופות אך לא יאוחר מאשר אחרי נהיגה במשך 8 שעות ו-30 דקות רצופות; (5) יימצא במנוחה שמחוץ לעבודה לפחות במשך 25 שעות רצופות.., בכל תקופה של 8 ימים, ובלבד שמספר ימי המנוחה כאמור בשנה לא יפחת מ-52.
בכדי לאכוף את האמור, נקבע בהמשך הסעיף מי הוא הנושא באחריות לבדיקת כשירות הנהג לנהיגה ומה סמכותו: "מי שבידו השליטה על רכב מנועי מהסוגים המפורטים ... או על הנוהג רכב מנועי כאמור, לא יניח לנוהג לנהוג אלא בהתאם להוראות תקנה זו".

על מנת להבין אילו פעולות יחשבו כנהיגה ולמען הסר ספק, קבע המחוקק כי: "בתקנה זו, "נהיגה" - נהיגה בפועל, עבודה אחרת הקשורה ברכב מנועי או בטיפול במטען המובל עליו ובטעינתו, סידורו או פריקתו של מטען כאמור או טיפול בנוסעים המוסעים ברכב, לרבות ההפסקות לפי פסקאות (3) ו-(4) לתקנת משנה (א), והמתנה או הפסקה הכרוכה בפעולות האמורות במישרין או בעקיפין".

במערכת הבריאות בישראל יכול מתמחה לסיים ניתוח של ארבע שעות ולהמשיך ישירות לחדר המיון ומשם היישר למחלקות, ללא שהספיק לנוח אף לא שעה אחת, או לאכול דבר מה ברוגע ובשלווה כדי לקבל את האנרגיה הנדרשת לשם המשך עמידה במשימה. תנאי עבודה קשוחים שכאלו- אין להם אח ורע בשום מקצוע מוכר וידוע, לא בצבא ולא באזרחות! ניכר כי דבר ערנותו של מתמחה, בטרם נכנס הוא לניתוח, אינו נמצא באחריות אף "בעל שליטה" בבית החולים, דבר העלול להוות לכל הפחות ולמיטב הבנתי הצנועה- רשלנות לכאורה. 

בחיל האוויר הבינו לפני שנים רבות את ההכרח במתן שעות שינה מספקות לצוותי האוויר. את תובנתם זאת ניסו להנחיל לצבא היבשה כבר לפני למעלה מעשור, עת העבירו בזמנו אנשי יחידת הרפואה האווירית (ירפ"א) הדרכות גם לאנשי חטיבות החי"ר, כדי למנוע מהעייפות להשפיע על הפעילות המבצעית שלהם.

בחברות התעופה האזרחיות נקבע נוהל ברור ומחייב לפיו על טייסים לישון בין שבע לעשר שעות בטרם יעלו לטיסות ממושכות. בטוחני כי אילו היו יודעים הנוסעים כי הטייסים הצעירים והקברניט הוותיק מותשים ושחוקים, היו נמנעים הם מלכתחילה לעלות על המטוס, על אף קיומו של הטייס האוטומטי. אך משום מה, דווקא לניתוח או טיפול משמעותי בבית החולים, כנראה אין חשש דומה מקנן בלב הישראלי "האמיץ" המפקיד את חייו בידי מתמחה צעיר ועייף, שאינו מגובה ברופא ותיק בהכרח ואף לא ב"אוטומטי".

ניתן להביא דוגמאות נוספות של בעלי מקצועות ותפקידנים נוספים הזקוקים לשעות שינה והפסקות ראויות בכדי לבצע את תפקידם ולעמוד במשימותיהם ברמת מקצועיות ובטיחות, באיכות ובאדיבות הנדרשת, לרווחת הציבור ומתוך דאגה לשלומם ולשלומו כאחד. הווה ברור כי שופטים עייפים ושחוקים עלולים לחרוץ דין לא הולם; שוטרים, לוחמי אש, חובשי ארגוני החירום וההצלה, מאבטחים במוסדות שונים עלולים להיכשל בתפקידם; תצפיתניות בצבא יפספסו זיהוי ולא ימנעו פיגוע או חדירת מחבלים; מורים ובוחני נהיגה ורכב עלולים לגרום לאירועים חמורים שבחיי אדם ורכוש עולים; גננות, מורים ומחנכים חסרי שעות שינה יהיו חסרי סבלנות לטיפול, חינוך והוראה- דבר שיבוא לידי ביטוי ביחס האישי לילדינו ובאיכות למידה ירודה; ספורטאים עייפים לא יביאו ניצחונות והישגים ראויים וכיו"ב'. 

בחרתי להביא את יישום הפקודות, החוקים והתקנות בדבר שעות שינה ומנוחה, דווקא בעבור מספר מבעלי המקצועות והתפקידים הנושאים באחריות ישירה לחיי אדם. בידי אנשים שבידיהם כלים רבי עוצמה המסוגלים לקטול ולפצוע, בין אם בכוונה תחילה ובין אם בשגגה. בכדי להימנע מטעויות ולפעול במקצועיות הנדרשת על נושאי משרות אלו להיות ערניים, לנהוג באחריות, תרתי משמע ובמלוא מובן המילה, ולשוב הביתה בשלום עם גמר ביצוע העבודה, ללא שנפגעו חפים מפשע כתוצאה מתקלה שנפלה בידם, בגין חוסר מקצועיותם או חס וחלילה עייפותם ושחיקתם.

סיכום והמלצות

נדמה כי מאבקם של מתמי הרפואה הצעירים על היקף שעות עבודתם, אינו זוכה לתהודה המתבקשת, עובר הוא לרוב בשקט ומתחת לרדאר. אולי משום שמדובר באוכלוסייה צעירה ומשכילה, ששליחות, הקרבה ומסירות מאפיינים אותה? הם לא נצפו שורפים צמיגים או חוסמים צירים ומקללים בקולי קולות ח"כים ושוטרים, אך האם משום כך ניתן לנצלם ולהעמידם יחד עם כולנו בסכנת חיים?!

כאזרח המדינה, כהורה לילדים ומפקד על חיילים מזה עשרות שנים, רואה אני כמה גדול הוא האבסורד, שעה שאת חיינו וחיי ילידנו לא נפקיר בידי נהג הסעות עייף, אך את אותם החיים בדיוק מוכנים אנו להפקיד בידי רופא צעיר שמעייפות מתמוטט, לאחר ש"תפר" כמה משמרות ללא היכר ועמד על רגליו שעות רבות ללא מנוחה, בטרם נקרא לניתוח חירום ולהצלת עוד נשמה.

מאבקם של המתמחים וזעקתם השקטה של הרופאים הצעירים "הניטחנים" על משמרתם, הינו מאבק צודק, מקצועי ומתבקש, שאין ראוי ממנו- מדובר במאבק על החיים שלהם וכמובן גם על שלנו. לא מדובר על פינוק, פיצוי או הטבת שכר שתסדיר את העניין, כי אם על סדר חוקי שיאפשר עבודה בתנאים נאותים, הגיוניים ומכובדים, שיש בהם כדי לשפר את איכות חייהם של המתמחים והרופאים, את רמתם המקצועית, את איכות השירות ומעל לכל – להציל חיים!    

נוכחנו בתחילת מאמר זה כי בארגון גדול כצבא, הוטמעו והופנמו הלקחים שמחייבים שינה, מנוחה והפסקה בפקודות ונהלים עליהם אחראים המפקדים. בצה"ל נעשה הדבר בכדי לטייב את איכות, אפקטיביות ויעילות האימונים, המבצעים והפעילות בכללה, כמו גם למנוע תקלות ואירועי בטיחות בצבא ובבית בעת חופשה, ובכך להציל חיי אדם ממוות או פציעה.

עתה, הגיעה השעה בה אנשי המערכת הרפואית, שהמליצו בשעתו לצבא ולגופים נוספים על מדיניות שעות השינה והמנוחה, יחילו לאלתר וללא שיהוי נוסף ומיותר את המדיניות והתקנות המחייבות גם במערכת הבריאות גופה, על המתמחים והרופאים הצעירים שבבתי החולים בכל רחבי המדינה.