מדרש ארץ ישראל

בדרך של דרש על פרשיות השבוע, מציג הרב יעקב פילבר בספרו החדש 'מתנת חלקו' תפיסת עולם ציונית־דתית מבוססת ואיתנה

הרב פרופ' נריה גוטל , י"ט בסיון תש"פ

הרב פרופ' נריה גוטל
הרב פרופ' נריה גוטל
צילום: מכללת אורות ישראל

הרב יעקב פילבר הוא 'ספרא רבה'.

את יצירותיו הספרותיות־תורניות ניתן לחלק לשלוש סוגות: האחת היא ההדרה ועריכה של כתבי הראי"ה - כאלה הם כרכי 'עין איה', הכרך הרביעי של 'אגרות הראי"ה', 'אורות התשובה' ועוד. השנייה היא הנגשה של השקפת עולמו של הראי"ה בפרט, ומשנת הציונות הדתית ככלל - דוגמות מופתיות לכך הם חיבוריו 'אילת השחר', 'כוכבי אור', 'לאורו', 'קדושה ומלכות', 'ארץ ושמים' ועוד.

הסוגה השלישית היא שיחות ודרשות לפרשיות השבוע ולמועדים - כאלה הם ספריו 'חמדת ימים' וכן 'חגים וזמנים'. לסוגה זו, השלישית, מצטרף עתה חיבור נוסף: 'מתנת חלקו' - שיחות על פרשיות השבוע, על פי מדרשי חז"ל, ראשונים ואחרונים.

לסוגה ספרותית זו מעלות וחסרונות, וכולם נעוצים בהיותה סוגה גמישה, רכה וקלה לעיצוב, כחומר ביד היוצר. אין לה כללים ואין לה גבולות, אין לה שיעור ואין לה מידה. ברצותו ירחיב וברצותו יקצר, ברצותו ישלול וברצותו יחייב. אותה פרשייה תנ"כית תידרש על ידי האחד ימינה ועל ידי האחר שמאלה, על ידי פלוני בעד ועל ידי אלמוני נגד, והדברים ידועים. לשון אחר: הדרשנות היא ביטוי של השקפת עולם מִקְדָמית, והעיגולים מסומנים אחר שהחץ נעוץ במטרה.

האם זה רע? לאו דווקא. הדרשן רוצה להעביר מסרים, ולצורך כך הוא אוחז באמצעים, הם הם "חומריו". הוא לא טוען להיותו פשטן, הוא אפילו לא טוען להיותו פרשן - הוא דרשן, וככזה הוא צריך להיבחן: האם דרשותיו מעניינות, קולחות ומעבירות לשומעיו את המסר. כאשר מדובר בשיחות שבסיסן פרשיות השבוע, הרי שפעמים רבות ישנה עוד נקודת בוחן: האם הדרשות מתאימות לאמירה כדבר תורה על שולחן השבת. בשלהי הקדמתו אומר זאת הרב פילבר מפורשות, ללא כחל וסרק: "אנו תפילה שדברי הספר יתקבלו ברצון בבתי ישראל וייאמרו באהבה סביב שולחן השבת".

טובה הארץ

ספרו הנוכחי של הרב פילבר עומד היטב ברף הדרשנות. לפרשת שלח הוא מציג לפנינו חמש דרשות: 'חטא המרגלים ותיקונו'; 'וימאסו בארץ חמדה'; 'אהבת ארץ ישראל'; 'ויעפילו לעלות אל ראש ההר'; 'אחרי עיניכם ואחרי לבבכם'. ארבע מתוך חמש הדרשות ממוקדות בעניינה של ארץ ישראל, והדבר אינו מפתיע, הן בשל החפצא והן בשל הגברא. בשל החפצא - בהינתן שמדובר בפרשת שלח, הרי ידועה האמרה שמיוחסת לרב קוק: מבראשית ועד וזאת הברכה, אין לך פרשה בתורה שאין בה 'עניין' ארצישראלי משמעותי, ובתוך כל אלה פרשת שלח היא הפרשה - בה"א הידיעה - של ארץ ישראל. ובשל הגברא - בהינתן שהמחבר הוא איש הציונות הדתית, חסיד הראי"ה ותלמיד הרצי"ה, ברי שבכל עת ובכל מקום ארץ ישראל על ראש שמחתו.

בדרשה הראשונה, שעניינה 'חטא המרגלים ותיקונו', מוצגת גישתו של הרב סולובייצ'יק. לדידו, הברית שבין עם ישראל לארץ ישראל דומה לברית הנישואין, וכשם שהלכה היא בידוע שאסור לאדם לקדש אישה קודם שיראנה, כך נצטווה משה לשלוח אנשים לתור את הארץ. אלא שהמטרה הייתה מהותית ולא טכנית. לא איסוף מידע גרידא, אלא הכרת עומק עניינה המיוחד של ארץ הקודש. דא עקא, רק יהושע וכלב התבוננו על הארץ בהסתכלות פנימית, בעוד שהמרגלים סקרו את הארץ כסוחרי נדל"ן.

בהקשר זה מפנה הרב פילבר לאיגרת של הרב אליהו גוטמאכר, שכתב כי ברור לו שאם יתחילו ישראל לעבוד את אדמת הקודש, ולו גם מאה ושלושים משפחות בלבד - תחל הגאולה, אף אם לא יהיו ישראל ראויים לכך. הגלות באה בשל מאיסה בארץ חמדה - הגאולה תבוא בתיקון חטא זה. ועוד הוסיף הרב גוטמאכר, שאת גודל חשיבותה של ארץ ישראל ניתן לראות בזה שה'קליפה' פועלת נגד יישוב ארץ ישראל אפילו אצל צדיקים היותר גדולים. ה'קליפה' יודעת שהיא תלוית־גלות, ולכן היא כה נאבקת ביישוב הארץ. מאז ועד היום - מאבקם של מדינות ערב, האיחוד האירופי ועוד מדינות רבות, הוא מאבק הישרדות של הרוע העולמי. שיבת ישראל לארצו, כריבון על מלוא מרחבי ארצו, משמעה התגברות הטוב על הרע. לצערנו - מציין הרב פילבר - יש גם מבני עמנו שפועלים כמרגלים מודרניים, שמואסים בארץ חמדה, שנותנים יד לרוע ומרחיקים הגאולה.

איגרת זו של הרב גוטמאכר חביבה ביותר על הרב פילבר, והוא שב ומצטט אותה בדרשה נוספת, שעניינה 'אהבת ארץ ישראל'. בדרשה זו הוא מציין את דברי הקדמונים על היות המרגלים אנשי מעלה צדיקים ולא פשוטי עם משולי החברה, ובכל זאת נכשלו והכשילו. כך לשעה וכך לדורות במהלך ההיסטוריה, לא מעט מגדולי ישראל חטאו בהימנעותם מקריאת עידוד ותמיכה לעלייה ארצה וליישובה. כשל כזה חוזר ושוב ושוב במהלך ההיסטוריה - בתקופת המדבר, בעליית עזרא, בגלות שאחרי חורבן בית שני וגם בדורות האחרונים. לא בכדי כתב אור החיים: "ועל כן עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".

אומנות ותרבות

בדרשה שעניינה שונה חותם הרב פילבר את פרשת שלח: 'אחרי עיניכם ואחרי לבבכם'. מבחינה מסוימת, דרשה זו 'מתחברת' לביוגרפיה החינוכית של הרב פילבר עצמו. בהקדמתו לספר הוא מתאר את ייסודה של הישיבה לצעירים (ישל"צ). בגילוי לב הוא כותב שתחילה הייתה זו "ישיבה ללא לימודי חול, אבל מגמה זו לא עמדה בדרישת ההורים, ולאט לאט התגמשה תוכנית הלימודים". מכאן אתה נמצא למד מה היה הלכתחילה, ומה פחות.

הדרשה נפתחת בקביעה כי "אין לך אומה שהציבה את הלימוד וההשכלה בראש חובותיו של האדם כמו עם ישראל". כביסוס לכך מובא ציטוט מהלכות תלמוד תורה לרמב"ם: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול... ואפילו בעל אישה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה...". ההשכלה המדוברת היא אם כן תורנית, ורק תורנית.

עם זאת, המאמר אינו מתמקד בלימודי החול, שעשויים להיות - אם לא מצווה - לפחות היתר; המאמר מתמקד באסור. בשני ציטוטים נעשה שימוש. האחד, מפורסם למדי, של הרב קוק. בהקדמתו לשיר השירים העלה הרב קוק את מעמד הספרות ומשימתה לפסגה משמעותית. הרב קבע שתפקיד הספרות "להוציא אל הפועל את כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעומק הנפש האנושית", ו"כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האומנות להוציאו". עם זאת, סייג אחד חייב להיאמר: כל זה אינו אמור אלא רק ביחס ל"אותם האוצרות שבהיפתחם הם מבשמים את אוויר המציאות טוב ויפה". מה שאינו כזה והוא מזוהם, עליו חל איסור ההליכה "אחרי עיניכם ואחרי לבבכם". בכך מעומתת "התפיסה האמונית" מול "תרבות המערב".

הציטוט השני, שיותר מפתיע, הוא של ח"נ ביאליק. במאמרו 'האומנות הטהורה' העמיד ביאליק אלה מול אלה אומנים של אז ואומנים של היום: "עוד לפני אלפי שנים הקים לו העם הזה מתוך איכריו ונוקדיו ובולסי שקמיו - גם מחוקקים וגם נביאים וגם משוררים". כך "אז"; כיום, לעומת זאת, "בואו לתיאטרונים ולכל בתי המחזה בכרך וראו במה מפרנסים שם את הקהל הרב - ערב ערב ינהרו שמה אנשים לאלפים, זקנים, צעירים, עלמות, ילדים, וטבלו שם את בשרם ואת נפשם ביורות של טומאה רותחת וטימאו לנצח את מוחם ואת ליבם, את עיניהם ואת אוזניהם, את רוח פיהם ונשמת אפם... כדי שאדם הבא שמה פעם אחת יצא משם 'בהמה' לעולם". חתם הרב פילבר, שאם כך כתב ביאליק בשנת תר"פ, "מאז כמובן המצב נעשה גרוע יותר". לתשומת ליבו של שר התרבות החדש.

***

הכותב הוא ראש מערך המחקר 'מרכז תורה ומדינה', ניצן

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)