סא"ל אמיר שלייפר מסיים בסוף השבוע הנוכחי את תפקידו כקצין הרפואה של עוצבת הפלדה בצה״ל.
מי שהתחיל את השירות הצבאי עם שאיפות להיות טייס, הגיע הכי רחוק שאפשר בתחום הרפואה הצבאית ואף השפיע עליו במהלך שנות שירותו.
שלייפר מספר לערוץ 7: "התגייסתי בשנת 1997 לקורס טיס. הייתי שם כמה חודשים ולאחר שהודחתי התלבטתי מאוד מה לעשות. פניתי לאוניברסיטה והם הסכימו ממש ברגע האחרון לראיין אותי, התקבלתי וממש בתוך כמה ימים התחלתי את הלימודים. באותה תקופה העתודה היתה עניין התנדבותי ללא מימון צבאי".
כבר במהלך לימודיו ידע לאן הוא רוצה להמשיך. "למדתי רפואה באוניברסיטה העברית ובמהלך הלימודים עברתי הכשרות רבות. כשחזרתי ביקשתי להיות רופא בגדוד 890 של הצנחנים ושימשתי בתפקיד בשנים 2005 ו-2006 שהיו מאוד אינטנסיביות ביו"ש וכללו גם את מלחמת לבנון השנייה".
"השתתפנו בכל מיני קרבות מאוד משמעותיים. בגלל שעסקנו כל כך ביהודה ושומרון, לא היינו מוכנים למלחמה ולמדנו תוך כדי תנועה. זה אחד הדברים שנצרבו בי מאז: הצורך של המוכנות התמידית למלחמה", מוסיף שלייפר.
מתפקידו אז התקדם ומונה לקצין הרפואה של חטיבת הצנחנים. "זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית אחרי המלחמה של בניית ימ"חים ותרגילים רבים. סיימתי את התפקיד שבוע לפני מבצע 'עופרת יצוקה', אך נשארתי והייתי עם החטיבה במהלך הלחימה".
אחרי שנים של שירות אינטנסיבי בשטח, ביקש שלייפר משהו מעט יותר רגוע ומונה לפקד על קורסי הרופאים בצבא.
בתפקידו הנוכחי בעוצבת הפלדה קידם קורס קומנדו יוצא דופן לרופאים צבאיים. "חלק מההבנות שלי היו שרופא שרוצה להגיע לגדוד חי"ר, נחשב כביכול בפלוגת המפקדה, אבל הוא לוחם לכל דבר. הרי צריכים את הרופא ברגעים הכי קשים שהלחימה מסתבכת. הרופא עשה קורס קצינים בסיסי והשלמה שהיא פחות קרבית ומצפים ממנו להיות גם ברמה של לוחם. כשהייתי רופא גדודי, בשבוע הראשון שלנו ירו עלי ועל המג"ד ורצנו תחת אש בשכם. אני פחות הבנתי מה קורה מסביב. בעקבות התובנה הזו ביקשתי לשפר את המוכנות של הרופאים ולתת להם כלים ללוחמה שהם לא קיבלו בשום מקום אחר. זה קורס שקבענו את היסודות שלו ואני מקווה שהוא ימשיך בעתיד כי זה חשוב".
שלייפר גם הוביל מהלך של שימוש בסימולטור מנטלי בקרב כוחות לוחמים. "זה משהו שאנחנו מפתחים יחד עם בא"ח הנח"ל. בבסיסי האימון החטיבתיים יש לנו מדמה ירי שנותן לחיילים פידבק מיידי. חשבתי איך נוכל לשפר ולרתום את זה לפן הרפואי ולחוסן המנטלי שלהם. עלה לי בראש להכין תרחישים של לחימה בסימולטור. בנינו תפאורה של בית ערבי ועשינו תרחיש שהם באמצע עזה והם חוטפים אש ויש פצועים בשטח".
"הסימולטור דורש כמה דברים: התמודדות של החיילים עם תנאים מנטליים לא פשוטים: גם כביכול עדיין יורים עליהם והם צריכים לתפעל את האירוע ובנוסף מפקד הכוח צריך להעביר דיווחים ולתאם. אנחנו מאתגרים את כל החושים של הלוחמים בסביבה מבצעית אמיתית. עשינו פיילוט מצויין של הדבר הזה ואנחנו בונים את התורה השלמה שתאפשר ליישם את הסימולטור בכל האימונים".
רגע לפני סיום תפקידו הוא נאלץ להתמודד עם השלכות נגיף הקורונה. "באוגדה טיפלנו בקורונה בצורה מאוד טובה והתייחסנו לזה כמו מבצע צבאי לכל דבר. עשינו משחקי מלחמה, הערכות מצב ותירחשנו קדימה מה יכול לקרות וחלק מהתרחישים קרו והגענו אליהם מוכנים. היו לנו חולים ומבודדים והמשכנו במשימה המרכזית שלנו להיות מוכנים למלחמה הבאה ואת זה עשינו בצורה הכי טובה".
עוד לפני הקורונה גילה את יישום ה'זום' שהפך להיות חלק ממנוע ההכשרה של הרופאים בצבא. "התחלנו עם הזום הרבה לפני שהוא היה פופולרי. כבר בספטמבר סיפר לי חבר על האפילקציה ועשינו פרוייקט שבו כל שלושה שבועות אחד הרופאים מהאוגדה מעביר שיעור לכלל הרופאים באוגדה ואחר כך זה הפך להיות שיעור לכל הרופאים בצבא. אחד הרצונות שלנו הוא למקצע ולתת העשרה מקצועית לכל הרופאים כשלפעמים אחד בצפון ואחד בדרום ואי אפשר לקבץ אותם לחדר אחד".
"במסגרת הזו כל רופא הציג מקרה שטיפל ובנה הרצאה שבה שיתף את כל הנהלים קשורים למקרה ולצידו היה רופא מומחה בתחום. בשיעורים כאלה השתתפו 60-70 רופאים וזה המון".
לסיכום הוא מציין, שמערכת הבריאות הצבאית, פועלת היטב וגם משתפרת בכל יום. "יש לנו בצבא רופאים מצויינים. אפילו הרופאים הזוטרים ביותר הם עם המון ידע ורצון להצליח. הרבה פעמים מערכת הרפואה הצבאית מושמצת, אבל ככלל היא מצויינת ולדעתי אם כבר להיות חולה – אז בצבא – שיודע לדאוג היטב לחייליו".