השקר מנצח בשעתו

במאבק על דעת הקהל, השקר מנצח בשעתו. כך מנצחים המרגלים את משה ואהרון, וכך מנצחים גם קורח ועדתו.אחר כך מנצח אבשלום את דוד אביו

הרב דניאל שילה , כ"ה בסיון תש"פ

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

פרשת "שלח" אשר נקראה בבית הכנסת בשבת שחלפה, ופרשת "קורח" המיועדת לשבת הקרובה, מלמדות כי במאבק על דעת הקהל, השקר מנצח בשעתו. כך מנצחים עשרת המרגלים את משה ואהרון, וכך מנצחים אותם גם קורח ועדתו. מאות שנים אחר כך מנצח אבשלום את דוד אביו, במאבק על דעת הקהל. את משה ואהרון חילצה התערבות אלוקית גלויה. את דוד חילץ הניצחון במלחמה.

גם בדורנו, מנצח השקר במאבקו, עד שהמציאות טופחת על פניו. כך ניצח השקר של הסכמי אוסלו, אשר מתנגדיו נרגמו במרבית אבני הביטוי, וכך ניצח גם  שקר ההתנתקות, עד שהתקוות שתלו בהם התגלו באפסותן ובאסונן. בדורנו אין התערבות אלוקית גלויה להפרכת השקר, וגם לא ניתן לנצחו בדרכים כוחניות. השקר נישא היום על כנפי חופש הבחירה, וניתן להילחם בו אך במאבק הדעות.

מובילי האשליות מצביעים על השלום עם מצריים ועם ירדן כעל הוכחה שהדבר אפשרי. זהו שקר שעדיין לא הופרך  אך  הפרכתו היא ענין של זמן בלבד. שנאת הערבים ליהודים ולישראל אינה חדלה בגלל הסכמים. היא רוחשת מתחתם עד שתתפרץ. היא הביטוי הנחרץ של שרידי האנטישמיות העולמית.

אחת מתוצאות השקר היא, שהערבים אף פעם אינם נענשים על המלחמה, ואילו היהודים תמיד משלמים תמורת השלום.

ישעיהו לייבוביץ היה אדם שהיו בידיו תשובות לרוב השאלות ברוב התחומים. נכחתי  כשבעת שיחה עם תלמידים הוא נשאל : "למה יש אנטישמיות". הוא השיב: "הגויים שונאים את היהודים". מה הסיבה לכך שאל התלמיד? אין לזה סיבה, השיב. השנאה הערבית נכחה בכל מדינות ערב, ומדי פעם התפרצה בפוגרומים. מדי פעם עולים סיפורים חדשים בנושא זה.

בספרו המקיף של פרופ. בני מוריס "1948" העוסק במלחמת השחרור, מופיע ה"רחוב הערבי" כמחולל חשוב באיבת הערבים לרעיון של מדינה יהודית. אכן, ישנם חסידי אומות העולם גם בקרב הערבים, אך הם יוצאי הדופן. המובילים, נותני הטון הגוררים את ההמון, הם מחוללי השנאה עד היום. מה שקיים בפועל בין מצריים וירדן לבינינו הוא סוג של הפסקת אש. השנאה הערבית לא פגה, ובניגוד אלינו, שם מרביתם של המשכילים, הם מוביליה. כבעבר, הערבים יפרו את ההסכמים ברגע שיראה להם. הלוא כך עשו לפני מלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים הופיעה חטיבה עיראקית ברמת הגולן. היא באה דרך ירדן. אם חלילה שוב תתרגש מלחמה, אין סיכוי שירדן תמנע מעבר של צבא דרכה לעברנו. הערבים שבסביבתנו הינם דלים רשים ומדולדלים. אולם, הדבר עשוי להשתנות, וצבא ערבי המונה רבבות רבות עלול להתאסף בשטחי כינוס בסיני כשפניו לעברנו. אין כל ביטחון מפני חילופי שלטון במצריים שיהיו כדוגמת חומייני באיראן וארדואן בתורכיה, כשהם ממש בערפנו. 

                                     *****************************************

תחום נוסף בו ניתן להצביע על זמניות השקר המנצח במאבק על דעת הקהל, הוא תחום האמונה והדת.  השקר הזה ביקש לטעון שהאמונה באלוהים היא מכשול גדול ביציאת האדם ממצוקותיו, ושהיא משאירה אותו בפיגור ומאפשרת את דיכויו. התפיסה הזו קנתה שביתה בליבם של יהודים רבים, עד אשר המחזיקים באמונה נשארו מיעוט במקומות רבים בעולם היהודי.  "הדת היא דבר פרימיטיבי" הייתה אמרה שקנתה לבבות רבים.

מי שנשאר באמונתו, היה נתון ללעג ואף לרדיפה. הייתה תקוה ש"כור ההיתוך" יביא לנטישת הדת והחלפתה באיזו "רוח ישראלית חדשה".  כשהתחלנו ללכת בכיפות בתל אביב, פנה אלי איש אחד בבית הכנסת ואמר: "בחור, אל תלך עם כיפה ברחוב"! כששאלתי למה, השיב : " כי יצחקו ממך ואז תוריד את הכיפה". אני נזכר, כיצד לפני שנים רבות , בבית הספר לצניחה, הסרתי בהפסקה את הקסדה ונשארתי בכיפה. מה, הזדעק המדריך, אתה דתי? אתה מאמין באלוהים?

מוסכם היה שהדת היא מכשול להשכלה, לחקלאות , לתרבות, ולכל דבר שמדינה מתחדשת זקוקה לו.

השקר הזה חגג לשעתו, ועברו עשרות שנים עד שהתפוגג, אך יש רבים שמחזיקים בו עד היום. חובשי כיפות בלטו ובולטים בהשכלה, ברפואה, בצבא, בחקלאות, והם הפריכו את המוסכמות השקריות. יש ביניהם זוכי פרס ישראל בתחומים שונים, ואף זוכי פרסים בין לאומיים נכבדים. זאת ועוד, הישראלי היחידי שזכה עד כה בפרס נובל לספרות, היה ש"י עגנון, חובש הכיפה הגדולה. משוררת מוערכת ביותר הייתה זלדה שגם כתבה : "אין לי קיום בלי הקולות והברקים ששמעתי בסיני".

מחלקת הנח"ל שלנו התכנסה במלאת כמה עשרות שנים לשחרור מצהל. בינינו היו גם שני הבכירים ביותר במועצה להשכלה גבוהה. תחום בולט ביותר במיטוט השקר, הוא תחום החקלאות. הטענה הייתה שלא ניתן לקיים משק מודרני תוך שמירת הלכה. אולם, המשקים שומרי השבת, מצטיינים בהישגיהם בתחומי החקלאות השונים. את מכונת החליבה לרפת הביאו לראשונה אנשי קיבוץ חפץ חיים.

  קיימת שותפות חקלאית של שנים, בין משק של שומרי מצוות לבין משק שבניהול אנשי שמאל. הדבר הינו מוצלח עד כדי כך שהתנאים של השותף הדתי, לשמור על ההלכה, הן בנושא שבת, והן בנושא השמיטה, התקבלו.

אחרי עשרות שנות ריחוק, קמו בתי כנסת בקיבוצים, וכמה מהם אף הכשירו את מטבחיהם. זה אמנם נעשה מטעמים עסקיים, אך הדבר מעיד על אופי השוק הישראלי.

הייתה ציפיה שהעולים מארצות האיסלאם, ייטשו את אמונתם הדתית כשייחשפו אל  החיים המודרניים. נעשו מאמצים בכיוון גם תקוה זו התבדתה. 

כשהתבקש בן גוריון לשחרר כמה מאות תלמידי ישיבה משרות בצהל, הוא ניאות, ונימק זאת בכך שבין כך זה הולך להיגמר. אכן גם שקר זה נראה כאמת בשעתו.  הכישלון הזה חורה לחילוניים רבים, בייחוד לפוליטיקאים ואנשי תקשורת, והם עדיין מבקשים לשחזר את התקוות הישנות. מה לעשות השקר תופס רק לזמן.