אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

הרב ד"ר (לפיזיקה) דורון לדווין, מוהל מוסמך למעלה מעשרים שנה, מתייחס בשיחה עם ערוץ 7 לתקרית שאירעה בצפון הארץ: פעוט אושפז במצב קשה לאחר שנדבק בזיהום בסבירות גבוהה מפעולת המציצה שבמהלך ברית המילה.

"יש פה איזה עליהום על המנהג", אמר הרב לדווין, "זה פשוט פייק ניוז, אין לי דרך אחרת להסביר את זה. במציצה במהלך הברית יש תועלת רפואית רבה ובשימוש בחומר חיטוי אין כלל סכנה של הידבקות בהרפס".

כידוע, במהלך ברית המילה צריך המוהל למצוץ את הדם הנשאר סביב ערלת הנימול. "הנטייה במדינת ישראל כאשר יש הרפס ילודים והתינוק עבר ברית מילה, ישר אומרים שהמקור להרפס היה המציצה שבמהלך ברית המילה. סטטיסטית, זה לא מדויק ולא נכון".

הרב ד"ר לדווין הסביר את טענותיו. "משרד הבריאות של העיר ניו יורק פרסם ב- 2011 כי בסקר המבוסס על אוכלוסיית התינוקות הנגועים בהרפס סימפלקס בעיר ניו-יורק מאפריל 2006 ועד סוף חודש ספטמבר 2010, דווחו 76 מקרים של הרפס סימפלקס בתינוקות. מתוך אלו, 39 מקרים היו בקטגוריה של SEM (עור, עיניים, פה)".

"מתוך 39 אלו, ל-13 היו נגעים על הישבן או איברי המין. רק בארבעה מתוך ה-13 היה חשד שהמקור הוא מציצה בפה היות שעברו פרוצדורה זו. חשד שאגב מעולם לא קיבל אישוש", אמר. "יתירה מזו, הדרך היחידה להוכיח כי המוהל העביר את הנגיף לתינוק תהיה על ידי התאמת הדנ"א של נגיף ההרפס הנמצא בפה של המוהל עם זה שמזהם את התינוק. מעולם לא היה מקרה שבו בוצעה בדיקה כזו ונמצאה קורלציה. למעשה, בשני המקרים שבהם בוצעו השוואות דנ"א, הדנ"א של הנגיף אצל המוהל לא תאם את זה של התינוק, והדבר הוכיח כי המוהל לא היה מקור ההעברה".

"מהיכן אם כן מקור 'רוח הקודש' לטעון שהמקור לנגעים אלו הוא ודאי תוצאה של המציצה בפה?! ברוב המקרים, בחקירה אפידמיולוגית פשוטה ניתן יהיה לשלול את מעורבות המציצה בפה אם רוצים בכך, וחבל שממהרים לקפוץ להסקת מסקנות", קבע.

הוא הוסיף, "לפני כחמש שנים, מדינת ניו-יורק הוציאה הנחיה להגביל את המציצה בפה בתהליך ברית המילה. בתביעה של הקונגרס הרבני המרכזי של ארה"ב וקנדה ואחרים נגד מחלקת הבריאות וההיגיינה הנפשית של ניו יורק, הוצגו כלל הנתונים הסטטיסטיים על ידי פרופ' פרדרגרואן, פרופ' לביו-סטטיסטיקה באוניברסיטה של קולומביה, והוצגה חוות דעת נרחבת על ידי ד"ר דניאל ברמן, שהיה ראש המחלקה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי בווסטצ'סטר, כעדים מומחים, שהביאו לביטול הסנקציות נגד המציצה בפה.

"ד"ר ברמן אף אמר כי אם וירוס ההרפס היה מועבר באמצעות המציצה בפה, היינו מצפים למצוא גם אותו בנוסף לזיהומים חיידקיים אחרים באירועים אחרים. יש למשל סוג קלאסי של פציעה המתרחשת כאשר אדם נותן מכת אגרוף ופוגע בפיו של אדם אחר ואגב כך נפצע בידו משיניו של המותקף. לעיתים קרובות הדבר גורם לזיהום חיידקי. עובדה זו מגובה בספרות בנתוני השכיחות של זיהומים כתוצאה מנשיכות. לעומת זאת, ד"ר ברמן טוען כי מעולם לא נפגש באופן אישי בהעברת הרפס בדרך זו, ואין לכך שום עדות רפואית".

"סביר להניח שגם המקרה המצער של התינוק הזה שנדבק בהרפס, כנראה לא נגרם כתוצאה מהמציצה במהלך הברית, אלא מגורם אחר", ציין. "לרוב ההדבקות בהרפס מתרחשת בזמן החלפת הטיטול של התינוק כתוצאה מתפרחת טיטולים, שזה הכי נפוץ כיום, או כשיש פציעת רקמות אחרת, כגון ברית מילה. במקרה כזה מקור ההדבקה יכול להיות המוהל או כל אדם אחר שמחליף טיטול לתינוק ולא נזהר לשמור על נקיות, ולאו דווקא בגלל המציצה בפה שפחות מסתבר שזה הגורם".

עוד אמר, "במקרים אחרים שנחקרו בארץ, החקירה האפדימיולוגית הראתה שהווירוס כלל לא התחיל באיבר הברית, אלא בישבן או בכל מיני מקומות אחרים בגוף, דבר שמצביע על מקור הדבקה אחר, אבל פה בארץ, בגלל הדמוניזציה שעשו למנהג החשוב הזה, לא מוכנים לשמוע על כך".

"בארץ, כ-8 מתוך 100,000 תינוקות נדבקים בהרפס ילודים", הדגיש הרב ד"ר לדווין. "מתוכם שניים בלבד מיוחסים לברית מילה, ובמקרים שבהם הייתה מציצה בפה מיד קופצים ואומרים שזה בגללה. יש פה התנהלות לא רציונלית של המערכת, כי יש 'עליהום' על המנהג וזה ממש חבל".

לדבריו, לאחר שימוש בחומר חיטוי מתאים, כגון ליסטרין, שנבדק במעבדה הלאומית המרכזית לווירולוגיה בבית חולים שיבא והוכח כמחסל את נוכחות הוירוס בפה לחלוטין, לא רק שהמציצה בברית כלל אינה מסוכנת ובעלת אפס סיכון להדבקה בהרפס, אלא ש"יש תועלות רפואיות מובהקות במנהג הזה".

הוא הסביר. "הסיבוך הכי נפוץ בברית מילה זה דימום יתר אחרי הברית", אמר. "כיוון שיש כלי דם ובאופן טבעי אחרי החיתוך כלי דם מדממים, יש צורך לסגור אותם. מציצה חזקה ויצירת וואקום חזק מצמיתה את כלי הדם ומקטינה באופן משמעותי את המשך הדימום. בעצירת הדימום בדרכים אחרות יש סיכון שלא מדברים עליו.

"הרב ד"ר מרדכי הלפרין, כתב כי החסימה הזמנית הופכת בהדרגה לחסימה קבועה באמצעות מנגנוני הקרישה של הדם. התוצאה הטרגית יכולה להיות היפוקסיה (חוסר אספקת דם וחמצן) של העטרה, ובהמשך נקרוזיס (נמק) של העטרה, ובסוף חלילה נשירת העטרה הנקרוטית. וכבר היו דברים מעולם. הרב ד"ר הלפרין מסביר על פי ממצאים רפואיים אלו את דברי רבי יעקב הגוזר (מוהל בן המאה ה-12) שחי באשכנז בתקופת בעלי התוספות: 'ומוצץ את הדם בכל כוחו משום שהדם נקרש בפי האמה וסכנה הוא אם אינו מוצץ'. ולכן חכמים כל כך החמירו עם מוהל שמסרב לבצע מציצה בפה, ואף היו מעבירים אותו מתפקידו. ואף שמציצת דם האדם במקרים אחרים אסורה הלכתית, הרי שבברית מילה זוהי חלק עיקרי וחשוב במצווה, ואף שיש בה חילול שבת - מבצעים אותה בשבת".

עוד אמר: "ללא מציצה, גם אם לעיתים מאוד רחוקות מגיעים לסיכון של נמק, כפי שתועד במספר מקרים בארה"ב, ברור שאספקת הדם לראש האבר תהיה פחות טובה".

"המציצה עצמה שואבת את הדם מכלי הדם, סוגרת אותם, מונעת דימומים אחרי הברית, וגם מסלקת את אותם קרישים שעלולים להיווצר ויפגעו באספקת דם לראש האיבר. ברור שמציצה בפה מועילה לתינוק, גם מצד מניעת דימומים וגם מצד שיפור אספקת דם אחר כך לראש האיבר", קבע.

בדבריו התייחס גם לממליצים להשתמש בשפופרת בעת ביצוע המציצה. "ב-200 שנים האחרונות התחילו להתיר שימוש בשפופרת בגלל שחששו לסכנות הזיהומיות שהמודעות אליהן התחילה בתקופת החתם סופר. אבל מי שמתעסק בזה יודע שקשה ליצור בשפופרת את אותו הוואקום שנוצר במציצה בפה שמועיל מכל הסיבות שציינתי. והיות שאין סיבה כיום למנוע את המציצה מסיבות זיהומיות, הרי שהחובה חוזרת למקומה לעשות את הפרוצדורה היותר נכונה ומועילה לתינוק בלי לחשוש מפחדי שווא".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו