גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאור צילום: ללא קרדיט

בשנים האחרונות טוענים חלק מעמיתיי כי ההנהגה הערבית שינתה כוון ואימצה גישה פרגמטית-אזרחית לעבר השתלבות.

אני מתעקשת לטעון כי ההנהגה הערבית לא באמת אימצה גישה פרגמטית אלא ממשיכה להחזיק באידיאולוגיה של התבדלות אותה היא מסווה בשיח פסיאודו-חברתי-אזרחי למאבק בגזענות, ואוחזת בשיטתיות את עיני הציבור כולו.

תדמית המרטין לותר קינג שעודה ניסה לשוות לעצמו בקמפיינים של מערכות הבחירות, הייתה לא יותר מאופיום ליהודים. בחסות החזות של מפלגת שמאל חברתית הדואגת לצרכיהם הסוציאליים של כלל אזרחי המדינה, רכב על ההפגנות של יוצאי אתיופיה ואחרות. חוגי הבית שערך התמלאו בתומכים יהודים רבים שהגיעו להתבשם מניחוחות ה'שלום', ה'שוויון', ה'צדק החברתי' וה'דמוקרטיה' שפיזר סביבו.

את היהודים שנמסו מן העברית הרטורית המשובחת של עודה, קשה לשכנע כי הוא וחבריו הנם חבורת תומכי טרור במסכה אזרחית ומטרתם לנצל את המשאבים הדמוקרטיים של ישראל כדי לערער את מערכת היחסים הפנימית בין היהודים, שבתורה תערער את יסודותיה הנפשיים של המדינה היהודית. היו רגעים במהלך הטרילוגיה הדמוקרטית ההזויה של השנה החולפת, שנראו שכמעט הצליח להם.

ואמנם, התקוות המתמשכות של הציבור הערבי שנציגיו בכנסת יתרגמו את כוחם האלקטוראלי לפעילות פוליטית, שתחולל תמורות אזרחיות חיוביות, בחברה הערבית, נחבטות, אחרי כל מערכת בחירות, מחדש, אל הקרקע המדושנת באינטרסים האמיתיים שלהם: תמיכה בטרור ובאויבי ישראל, ערעור מערכת היחסים השברירית בין האזרחים הערבים לבין המדינה, והאשמת הממשלה בפגיעה בשוויון תוך סְתירתה בהתנגדות חריפה לגיוס צעירים ערבים לשירות לאומי-אזרחי.

ועל-אף שההתנהלות הפוליטית של נציגיו פוגעת באינטרסים האזרחיים שלו, ומחבלת במערכת יחסיו עם המדינה, ממשיך האזרח הערבי לבחור בהם כברירת מחדל.

כעת מגיעה תורה של שאלת מיליון הדולר: אם הרשימה המשותפת תומכת בטרור, ומחבלת בכך ביחסי הציבור הערבי ומדינת ישראל, ואם היחסים הללו אכן חשובים לאזרחים הערבים, היאך הוא שלא הקימו לה עד היום חלופה פוליטית ראויה, כזו שחזונה החברתי-אזרחי מושתת על עקרון הנאמנות למדינה, ללא צורך להתנצל על כך? מדוע הציבור הערבי ממשיך להצביע לרשימה המשותפת נגד האינטרסים שלו?

מדובר בשאלה כבדת משקל ואנסה לעמוד בקצרה על כמה מן התופעות המסבירות אותה:

פרדוכס סעיף 7א-בג"צ: על-אף שההיסטוריה רוויה במסה מצטברת של עדויות ברורות על תמיכת חברי הרשימה המשותפת בטרור, ועל קשריהם עם אויבי ישראל, הרי שבכל-זאת, שופטי האומה בוחרים, בכל עתירה נגד חברי הרשימה, לְבָגֵ"צ את ההאשמות נגדם ולרוקן את סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת מתוכן.

ביום שישי האחרון חה"כ בצלאל סמוטריץ' דרש מיו"ר הכנסת, יריב לוין להפעיל את סעיף 7א נגד איימן עודה ולהתחיל בהליכי הדחתו בעקבות פגישתו הדיגיטלית עם נציגי חמאס ופת"ח. אלא שיעילות המהלך מוטלת בספק שכן בסופו של דבר, פגישתו של עודה תבוּגָ"ץ אף היא.

הכשרת העבירות על סעיף 7א בידי בג"צ, הזוכה לרמת אמון גבוהה במגזר הערבי, מחלישה את משילות המדינה בקרב הציבור הערבי ומחזקת בעיניהם את יעילות גישת ההתבדלות וההתנגדות של הרשימה המשותפת.

אתגר ההסתגלות לשינוי: הציבור הערבי רגיל לייצוג שהוא מקבל לאורך עשרות שנים על-ידי ארבע מפלגות מוכרות, בקונסטלציות משתנות, אבל מפלגות האֵם נותרות בעינן. תנועה חברתית-פוליטית חדשה שתצהיר על סדר יום אזרחי הנשען על עקרון הנאמנות למדינה, תערער את הסדר הקיים לפיו אמנם רוב הערבים נאמנים למדינה אבל מצביעים למפלגות שאינן נאמנות לה.

המפלגה החדשה גם תידרש להתמודד עם הדה-לגיטימציה נגדה מצד ההנהגה הנוכחית שתתקוף אותה בכינוי 'בוגדת' כדי להדוף את האיום על קיומה.

ניתוק נבחרי הציבור היהודים מן הציבור הערבי: נכון להיום, אין במחנה הימין רבתי, מלבד השר לביטחון-פנים התורן, מנהיג אחד המגלה ענין וערך בסוגיית יחסי המדינה עם אזרחיה הערביים ומאמץ אותה בסדר יומו. ההתעלמות הבוטא של נבחרי הציבור היהודים מן הקטסטרופה החברתית הפוקדת את המגזר הערבי, בעליה הדרמטית בשיעור מקרי הרצח ובהשתלטות משפחות הפשע על הכלכלה, מתפרשת ע"י הציבור הערבי כאדישות ומדיניות מכוונת להסרת אחריות המדינה להגנה על בטחון אזרחיה.

מובן אם כך, כשבעת תקופת בחירות נבחרי הציבורי היהודים נזכרים להגיע לקושש קולות במגזר, תחושת ההשפלה הופכת לניכור כלפיהם ולנקמה מתוקה בבחירה חוזרת ברשימה המשותפת: 'לא אכפת לכם מאתנו? אז נשאר עם מה שיש'.

וכעת, לכמה מסקנות מן האמור לעיל: אם לציבור הערבי יהיה אמון בנבחרי הציבור היהודים, גם מפלגה ערבית חדשה שתקום על עקרונות הנאמנות למדינה, תזכה לאמונם של האזרחים הערביים. מדובר בתהליך שיימשך כמה שנים אבל חייבים להתחיל בו.

בנוסף, דגם כזה ישמש חלופה מוסרית ראויה לדגם היחסים המעוות שבג"צ מעצב ע"י חותמות הכשרות שהוא מעניק לעבירות על סעיף 7א. שלישית, נבחרי ציבור יהודים, במרחבי הימין בכלל והימין האמוני בפרט, חייבים להתעורר, לבנות ולפתוח ערוצי תקשורת ישירים עם הציבור הערבי באופן קבוע ומתמשך. אני מפנה קריאה זו במיוחד להנהגה האמונית שהפגינה יכולת חשיבה ופעולה מחוץ לקופסא בנושאים אסטרטגיים חשובים כמו במשפט, בביטחון, בחינוך ועוד, ואשר מחויבת לייעודו של עם ישראל כנושא באחריות לאומית לתיקון האנושות.

די להתכחש לערביי ישראל. אם הציונות האמונית רוצה להוביל את קטר הנהגת המדינה, הרכבת הזו כוללת קרון שיושבים בו אזרחים ערבים. לכל מקום שהרכבת של ארץ-ישראל תיסע, גם הקרון הזה ייסע איתה.