קנאה שבמעשה וקנאה שבלב

למרות כל השבחים שנותנת התורה לקנאתו של פנחס, לא מצינו בהיסטוריה היהודית שמחנכים לעשות מעשה דומה. אז מה התורה רוצה ללמד אותנו?

הרב שלמה סובול , י"ז בתמוז תש"פ

קנאה שבמעשה וקנאה שבלב-ערוץ 7
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

פרשתנו פותחת בשבח ובשכר שניתן לפנחס על כך שפנחס קינא לה' והרג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור אשר חטאו, ובכך עצר את המגפה שהחלה לכלות בעם ישראל.

בנוסף לכך, למרות כל המסופר בתורה על גדולתו של פנחס, לא מצאנו שהמעשה הזה הפך להיות מודל לחיקוי. במשך הדורות לא ראינו ולא שמענו שעם ישראל מחנך את בניו ואת בנותיו להיות קנאים כמו פנחס. לכן, כל שנה כאשר אנו קוראים על המעשה פנחס, אני חש אי נוחות.

על כן, נשאלת השאלה מה התורה רצתה ללמד אותנו בזה שהיא שיבחה את קנאותו של פנחס, אם לכאורה אין אנו הולכים בדרכו? האם היינו רוצים שילדינו ינהגו כמו שנהג פנחס? האם התורה באמת רוצה לחנך אותנו שנהיה 'פנחסים'? הרי כולנו יודעים כמה רוע יצא במשך ההיסטוריה מאנשים שעשו פעולות של קנאות ופגעו באחרים מתוך תחושה שהם ה'פנחס' של דורם.

נראה לומר, שאכן קנאותו של פנחס לא נכתבה בתורה כמודל לחיקוי במובן המעשי, כי באמת קנאותו התאימה לאישיותו ולמקרה הנקודתי בו הוא פעל. אלא מטרת הסיפורים האלו היא כן לרומם אותנו מהמקום שבו אנו נמצאים למקום גבוה יותר. שנצליח לצאת מאזור הנוחות שלנו ונדע למצוא בעצמנו כוחות נפש גדולים יותר, ולהוציא אותם מן הכוח אל הפועל.

הרב קוק כותב באורות הקודש: "אמת הדבר שהדרך הממוצע הוא דרך החיים, המאושרים, הראויים לכל אדם, וזאת היא עצת ד' ברוח התורה, 'והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון'".

מסביר הרב קוק בהמשך דבריו שדרך האמצע היא הדרך הרצויה בעיני ה' אך אם זאת יש שתי מטרות לסיפורים 'קיצוניים': המטרה הראשונה היא לספר לנו על אותם דמויות הוד שלהם אכן הייתה מתאימה אותה התנהגות קיצונית במצב מסוים. המטרה השנייה אשר יוצאת מהמטרה הראשונה היא, שעל ידי הסיפורים המיוחדים האלו, אנו האנשים הפשוטים נתרומם ונהיה ערכיים יותר ומקושרים יותר להקב"ה.

לכן מה שאנו צריכים ללמוד מקנאותו של פנחס זה לא להיות בפועל כמו פנחס, אלא להיות כל יום יותר אכפתיים לה' ממה שהיינו אתמול. לצערנו אני חיים בעולם שבו אנו רואים יומיום עוולות וחטאים, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. המציאות הזאת גורמת לנו להיות אדישים לכך. למשל, אנחנו יכולים ללכת לבית הכנסת ותוך כדי הליכה לראות מכוניות רבות נוסעות בשבת, אבל מרוב שהתרגלנו לכך, אנחנו לא מזדעזעים מכך.

מפנחס אנחנו צריכים ללמוד שזה שהעולם לא מתנהג על פי רצון ה', צריך לצבוט לנו בלב. גם כאשר אנחנו לא עושים שום מעשה, אנו עדיין אמורים להרגיש כאב בליבנו ולהצטער על כך ששמו של השם מתחלל בעולם שאמור לגלות את שם השם.

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין