פרופ' נח דנא - פיקארד
פרופ' נח דנא - פיקארדצילום: המרכז האקדמי לב

בסוף הפרשה הקודמת מתואר בקצרה אירוע חמור. למרות המגפה שלקו בני ישראל בגלל קרבתם אל נשים מואביות והתקרבותם לעבודה זרה, מגיע אחד מחשובי העם ומתייצב מול הציבור יחד עם אישה מדינית.

אף אחד מהנוכחים לא יודע איך להגיב, כולם בוכים למראה הדבר המבעית. אז יוצא פנחס בן אלעזר הכהן מתוך העדה ועושה מעשה, הוא הורג את האיש ואת האשה במקום.

הדבר גורם לתסיסה. לא בגלל התיעוב של מעשה האיש והאשה, ועוד לעיני כל. אלא על זה שפנחס העיז להרוג אחד מנשיאי ישראל. מיד הקב"ה מתערב ואומר "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום.

יש מפרשים שעד אז רק אהרון ובניו היו כהנים, ולא מעבר לזה. פנחס היה נכדו של אהרון ולכתחילה הוא לא כהן. אבל מרגע זה מעניק לו הקב"ה את הכהונה. לו ולזרעו. רבי יהודה בשם שמואל אומר שלזרעו הכוונה בין זרע כשר בין זרע פסול. על איזה זרע פסול מדובר?

רבי ינאי מביא את הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם", ושואל: וכי אפשר למישהו לבוא לכהן שלא בימיו? אלא שמדובר בכהן שהיה כשר ובשלב מסוים נהיה פסול. במקרה זה לא פוסלים רטרואקטיבית את כל מה שעשה עד שנודע הפסול. בסוף הסוגיה חוזר רבי יהודה בשם שמואל ש"בריתי שלום" הוא לשון שלמות.

במסכת אבות מובא סיפור: אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה וכו'.

ישנן הרבה סיבות לסירובו של ר' יוסי בן קסמא. הוא הבין שהאדם ההוא אמר שלום כאמירת נימוסין ריקה מתוכן. בהמשך האדם הזה מציע לרב לדור "עמנו", שיהיה קישוט לעיר אבל לא שהתושבים ירצו ללמוד מהרב. את זה פוסל ר' יוסי בן קסמא ואין לו סיבה לבוא לאותה עיר.

בנוסף, הגמרא אוסרת לאדם לומר שלום לחברו לפני שיתפלל. למה? כי לפני התפילה זאת אמירה ריקה מתוכן, היא טכנית. אחרי התפילה ברור ששלום הוא שמו של הקב"ה, הוא המלך שהשלום שלו. כדי להגיע לשלום של הקב"ה, יש צורך במאמצים גדולים, לפעמים שוברים כלים. יש החושבים, במיוחד בעולם של היום, ששלום הוא דבר טכני, את זה לא קוראת התורה שלום אלא ברית.

עם זאת יש לציין שצריכים שלמות של פנחס כדי שה' יסכים לזה. אפילו לאליהו הנביא לא הסכים ה' כאשר הוא אמר "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל". ה' חקר את אליהו עד שבסוף הוא הודה "ויבקשו את נפשי לקחתה". קנאותו של פנחס הייתה נקיה, טהורה. אבל ה' דקדק עם אליהו עד כדי מציאת נגיעה אישית.

בימינו קנאות חשודה יותר. לצערנו רואים בעינינו איך נגיעה אישית מביאה להחלטות לא נכונות ולחוסר דוגמא אישית. והעם משלם את המחיר. והמבין יבין. כל אחד צריך לשאוף להשלמתו, לשאוף לשמות. לכן מברכים בבברכת שבת שלום. שבת היא שלמות, מעין עולם הבא.

הכותב הוא נשיא לשעבר ויו"ר הקתדרה לחינוך, מתמטיקה ויהדות – המרכז האקדמי לב