אין סיבה אמיתית לבטל את מנהג המציצה

הרב דורון לדווין עונה לרב חיים לייטר: "מה שאותי הטרידה זוהי הקלות הבלתי נסבלת שבה ממהרים לבטל מנהג בישראל".

תגיות: ברית מילה
הרב דורון לדווין , כ' בתמוז תש"פ

ברית מילה. אילוסטרציה.
ברית מילה. אילוסטרציה.
פלאש90

הרב חיים לייטר התייחס לכתבה שבה רואיינתי כשהגנתי על מנהג המציצה בפה, וטען שהוא מוטרד מכך שמוהלים ואנשי רפואה מגינים על המנהג, הרי ברור כי "אין שום סיבה שמנהג זה יימשך".

מה שאותי הטרידה זוהי הקלות הבלתי נסבלת שבה ממהרים לבטל מנהג בישראל, בן אלפי שנים, שיסודתו בהררי קודש, גם כאשר אין שום סיבה אמיתית לבטלו. וזה המצב האמיתי כיום – אין שום סיבה לבטלו.

אשתמש בניסוח של הוועדה לפיקוח על המוהלים הכוללת בתוכה גם רופאים ויו"ר הוועדה הוא גם פרופ' לרפואה ויו"ר הועדה לאתיקה רפואית במשרד הבריאות: "לשיטת הפוסקים הסוברים שמציצה ישירה בפה היא חלק אינטגרלי מקיום מצות המילה, אין מקום לבטל פעולה זו לאור הידע הקיים כיום."

לפני שאכנס לפרטים, אדגיש שאמנם אני ד"ר לפיסיקה ולא לרפואה, אבל את הנסיון בתחום רכשתי במסגרת עבודה עם חברה רפואית שמתמחה בייצור תבחינים, בשיתוף עם הוועדה לפיקוח על המוהלים, במאמץ לפתח ערכה לזיהוי HSV (וירוס ההרפס) ברוק (בדיקת PCR) כדי לאפשר את ביצוע המציצה בפה ללא סיכון. לאחר שהוועדה, בשיתוף עם המחלקה הלאומית לווירולוגיה בשיבא, מצאה את התועלת שבשימוש (נכון) בליסטרין כמונע את אפשרות ההדבקה בסבירות שהיא באופן אפקטיבי מוחלטת, הוזנח הצורך בפיתוח התבחין ברוק, שהעלות שלו גבוהה והתועלת שלו קטנה יותר.

ואף שאינני מבין ברפואה כרופא, הרי שבסטטיסטיקה, כמדומני, תינתן לי הרשות להביע דעה מקצועית שכנראה איננה נופלת משל רופאים. אלמלא הנטייה האובססיבית של גורמים שונים בארץ ובעולם לקשור תמיד את ההרפס למוהל במקרים שבהם הייתה מציצה בפה, הרי שהסטטיסטיקה הגדולה מלמדת אותנו שאין הבדל בין שכיחות מקרי ההרפס הווגינלי בילודים באוכלוסיית הזכרים בין מקומות שבהם עושים ברית מילה לבין מקומות שלא עושים ברית מילה, כולל מקומות שבהם מבצעים מציצה בפה (ואגב, שכיחות ההרפס הווגינלי גבוהה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים). בארץ, אגב, שכיחות ההרפס הווגינלי נמוכה ביותר מפי 2 מאשר בחו"ל (למרות המציצה בפה).

בית המשפט בארה"ב השתכנע ממומחים לסטטיסטיקה ולביו-סטטיסטיקה שכל המחקרים מראים באופן מובהק שהמציצה בפה איננה הגורם הראשוני להרפס ילודים, וגורמים אחרים הנם יותר משמעותיים. זה אגב לא מוכיח שאין אפשרות להדביק כאשר יש הרפס פעיל בפה (שזו אגב שטות וחסידות שוטה לבצע מציצה במצב כזה), אבל זה בהחלט מראה שהמציצה בפה (בזהירות הנדרשת כמובן!) איננה גורם שיש לחשוש מפניו.

כאשר יש סימפטומים של הוירוס או כאשר יש מחלה זיהומית אחרת שעלולה לסכן את התינוק, מוהלים הם מספיק אחראיים ומודעים שלא לבצע מציצה בפה (גם לא עם ליסטרין). מישהו אחר יכול לבצע את הפעולה החשובה הזו במצב כזה - לתועלת התינוק. הסכנה הגדולה נמצאת היכן שיש פחות מודעות. אני ממליץ להזהר מאוד (!!!) בהחלפת טיטולים וטיפול בתינוקות במצב כזה, כי זו דרך ההדבקה הראשית הידועה לנו.

לכן, אין שום סיבה (חוץ מיחסי ציבור גרועים של המצווה) שלא לבצע את המציצה בפה כפי המסורת המקובלת בישראל.

לייטר טוען שהנני דורש מעל ומעבר למה שגדולי ישראל רבים פסקו שהכרחי, והוא אף מזכיר חלק משמותיהם של גדולי ישראל שהתירו את השימוש בשפופרת. אלמד זכות על הרב חיים לייטר, שלא קרא את הדברים במקור ולא קלט את רוח ההיתרים של אותם החכמים שהתירו. עיון זהיר ילמד אותנו שכמעט כל המתירים עשו זאת בדיעבד ומחשש לביטול המציצה לגמרי אם לא ינתן פתרון השפופרת.

אצטט מתוך דברי הרב קוק בדעת כהן (סימן קמב), ששמו מובא רבות ברשימת המתירין:

"אבל אם מוצצים בפה ,אלא שמפסיקין בשפופרת כדי להתרחק מחשש סכנה, אז נראה שהכל הולך אחר כונת הלב: אם נראים הדברים שהם מבקשים תואנה, וחפצים לזלזל במנהג ישראל, אז צריכים לעמוד לנגדם שלא להניחם לשנות כלום ממה שנהגו אבותינו מקדם, למצוץ בפה בלא הפסקת שפופרת, אבל אם נראים הדברים שיש שם איזה חשש סכנה, מצד המוצץ שהוא נגוע באיזה מחלה בפנימיות גופו או בפיו או בשיניו, או מצד הילד, שיוכל להזיק להמוצץ, בכה״ג (במצב כזה), אין לנו שום יסוד להחמיר ולומר שהמציצה בפה ע״י הפסק של שפופרת אינה מציצה, רק שצריכים להשגיח שיהי׳ האוויר של השפופרת סתום יפה ע״י פקולין רכים (צמר גפן), באופן שיוכל המוצץ למצוץ יפה ושיצא הדם ממקומות הרחוקים. ושלא להשתמש בזה בקביעות כי אם במקום שיש ע״פ הרופאים איזה חשש סכנה".

ברור לחלוטין מדברי הרב קוק, שבמקום שכבר התברר שאין סכנה, אין שום הצדקה להמשיך להחזיק במנהג השפופרת. בוודאי שאין לבוא בטענות למוהלים שמתעקשים לקיים את המנהג העתיק בכל הזהירות הנדרשת, כאשר ברור כי הסכנה התיאורטית של המציצה בפה הוסרה.