עודד רביבי
עודד רביביצילום: קובי ריכטר/TPS

ההתפרצות השנייה של נגיף הקורונה בישראל נתקלה הפעם באתגרים אחרים מאלה שהיו לפיננו בהתפרצות הראשונה.

המערכת השלטונית מפוצלת ואינה אחידה בקבלת ההחלטות, חסרה שקיפות של הנתונים וההמלצות, חלק ניכר כבר חש את החרב הכלכלית מונחת על צווארו ולא פחות חשוב מכך ההפנמה כי לא מדובר בזבנג וגמרנו.

כדי להתחיל לנצח את ההתפרצות והשלכותיה חייבים להפנים מהשלטון ועד אחרון האזרחים, זה לא אותו גל, הכלים צריכים להיות אחרים, גם השיח ובעיקר דרך קבלת ההחלטות.

"אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים" קבע הרקליטוס אחד מחשובי הפילוסופים ביוון, רבים מפרשים את האמירה שאי אפשר להיכנס לאותו הנהר כיוון שהמים שזורמים בו משתנים כל העת. אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות עם התפרצות הגל השני היא שהמערכות מבקשות להתמודד עם אותם הכלים כפי שהתמודדו בגל הראשון.

אלא שעתה הממשלה אינה עוד ממשלת מעבר והיא מחויבת לתת דין וחשבון לכנסת ואפילו את אישורה. בגל הראשון על פי העדויות כולם, אימץ רה"מ את מנכ"ל משרד הבריאות והעמדות המקצועיות שהציג ביחס למחלה והשלכותיה. קל היה אז לנתניהו להתנהל "בראש אחד". עתה כיפופי הידיים שבין משרד הבריאות למשרד הביטחון מערערים את האמון של הציבור ובעיקר מונעים הוצאה לפועל של המלצות. גם היותה של האופוזיציה פעילה בצורה עניינית מאתגרת את המערכות.

גם במישור הכלכלי אין הגל הנוכחי דומה לזה הראשון, נדמה לי שהפתרון לשני האתגרים היה יכול להצטמצם לו היו משתפים מקבלי ההחלטות בנתונים, קחו למשל את ההחלטה על סגירת בריכות השחייה.

קודם כל סגרו ורק בעקבות מחאה החלו לבקש להיחשף לנתוני התחלואה ואלה האחרונים מלמדים שבעצם אין סיבה לסגור אותן. חלק גדול מהעובדים שהוצאו לחל"ת וקיוו לחזור למעגל העבודה עודם בחל"ת, אחרים גם פוטרו הלכה למעשה- חייבת ליפול ההבנה כי לצד הצורך המידי בכלכלה, כלומר בסיוע הכספי מצד המדינה מדובר לא פחות מפגיעה אישית, נפשית בעלת השלכות רוחב שלהן על החיים האישיים והיכולת לשוב למעגל העבודה והן על חיי המשפחה.

די להביט בנתונים המדאיגים המלמדים על עלייה באלימות בתוך המשפחה ולעשות אחד ועוד אחד. לכן המאבק לשבור את מכשולי הבירוקרטיה ואת החסמים שלה הוא מאבק חשוב, לא פחות חשובה ההחלטה לתת הכשרה תעסוקתית לאותם מאות האלפים שעולמם חרב עליהם. האתגר הניצב לפני הממשלה הוא גם ביכולת להכין את מעגל העבודה לעידן של אחרי הקורונה, זה שנגלה בו מספר תפקידים ובעלי מקצוע שכמעט וייעלמו מן העולם. בקורסי הפיקוד של צה"ל מלמדים היום כי אחד הדברים החשובים ביותר בשעת חירום הוא התיווך למציאות, כלומר היכולת לתת תמונת מצב בהירה, ברורה ומדויקת.

אם בגל הראשון הורגלנו להצהרה לתקשורת וראיון עם נציגי משרד הבריאות מידי ערב והם כולם העניקו מסרים דומים נראה שהפעם הבלבול גדול יותר בעיקר אצל מקבלי ההחלטות ואנשי המקצוע והדבר מחלחל כלפי האזרחים. כל החלטה מרגע שנתקבלה צריכה להיות מתורגמת לרמה הפשוטה ביותר של חשוב שתהיה ברורה, בהירה ויחד עם זאת חד משמעית, האכלוסייה החרדית למשל מתרעמת ובצדק שלא ברור מה הקריטריונים לסגר, היכן ובאיזה שלב הוא מוטל וגם למי מותר ואסור לצאת לעבודה. נקודה נוספת שחייבת להיאמר בקול רם היא "אפקט הפחד" בהתפרצות הראשונה, הפחד שגרם לממשלה לעבוד מהר וחד, לצד הפחד שאחז באזרחים שהקפידו ברובם על ההוראות וקיימו את ההנחיות לסגר.

הפחד הנוסף שאוחז כעת הוא הפחד הכלכלי שכן התחושה היא שבגל הראשון על אף ההבטחות לא היה המענה מספיק, לכן גם עתה משניתנו ההבטחות רבים בציבור נוטים שלא להאמין להם ויוצאים להפגין.

מאפייני התנהגות הציבור לצד יכולת קבלת ההחלטות בממשלה והוצאתן אל הפועל הביאו לכך שההתפרצות עתה מסוכנת לחברה הישראלית ולמשק יותר מאשר ההתפרצות הראשונה. כדאי לנו , למנהיגות ולאזרחים להפנים שלא מדובר בגל דומה, שהכלים עתה צריכים להיות שונים ושאם נאבק באותם אמצעים בלבד אנחנו עלולים להפסיד.

ווינסטון צ'רצ'יל המדינאים הגדולים ביותר במאה הקודמת אמר "אם נפתח מריבה בין העבר להווה, נגלה שאיבדנו את העתיד."

נדמה לי שזו העת לאמץ את גישתו, להפסיק את האמירות על הקשיים שישי כעת מול היתרונות שהיו בגל הראשון בזמן ממשלת המעבר להתכנס יחד כדי לקבל החלטות משותפות למאבק בקורונה, להסביר לציבור את הרציונל שבהחלטות וכל זאת כדי לקנות את אמונו, להשקיט את חששותיו ולתת להם לכל הפחות קשב לצד בניית מענה. זו העת של הממשלה ומקבלי ההחלטות לדעת כמו צ'רצ'יל לדפוק על השולחן ולצאת אל הציבור, ימנים שמאלנים, ליכוד וכחול ולבן למאבק בנגיף ולנצח.