פרופ' מרים סקלרץ
פרופ' מרים סקלרץצילום: לירון מולדובן

בהפטרת מטות-מסעי מקונן ירמיה על אנשי יהודה באמצעות משל ל"שורק" שהוא גפן מזן משובח: ואנכי נטעתיך שורק כלׂה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב, כא)

תוכחתו של ירמיה מכוונת לבגידתם של אנשי יהודה בה' ונהירתם אחר עבודה זרה. בהתאם למגמה זו, לשונו של ירמיה עשירה בקונטציות בתחום היחסים שבינו לבינה: "זרע", "אמת" (מלשון נאמנות) המנוגדת לדימויה של יהודה ל"זונה" בפסוק הקודם (ובישעיה א, כא) ו"נכריה" הנרדפת לזונה (משלי כג, כז). אף עיצוב השורק בדמותה הנקבית של ה"גפן" מתאימה כסמל לרעיה המואשמת בבגידה באלוף נעוריה.

משל השורק שניטע ואיכזב את בעליו מופיע ביתר הרחבה בדמותה של שירת הכרם בישעיה ה א-ז:

 

צילום: ללא קרדיט
צילום: ללא קרדיט

ישעיה צד את אוזנם של השומעים בפותחו בשירתו הלבבית של הדוד לכרמו. אך בהדרגה מוביל הנביא את מאזיניו מהמשל לנמשל והנבואה שפתחה בשירה עדינה חותמת ב"צעקה" נוראה.

הפזמון החוזר "ויקו... קויתי... ויקו..." מטעים את האכזבה המרה מן הכרם שסרח ומחלק את השירה לשלושה בתים. הראשון מתאר את המחדל, השני את המשפט והשלישי את גזר הדין. המילה המנחה "כרם" מוליכה את השומע באופן הדרגתי מהמשל לנמשל; בתחילה מוצג הכרם כ"כרמו" של הידיד-הדוד, אדם שהוא זר לשומעים וגם אינו נוכח לפניהם. בבית השני מתברר שהכרם בעצם שייך לנביא הניצב בפני קהל השומעים: "כרמי". לבסוף מתגלה שהכרם הוא "כרם ה' צבאות" בכבודו ובעצמו וענבי הכרם הבאושים הם "בית ישראל ואיש יהודה".

הכרם נמצא מתאים לשמש כמשל בשל תפוצתו הרבה בארץ יהודה והכרותם הקרובה של התושבים עם העבודה הרבה והמתמדת הנצרכת לטיפוחו. ישעיה רומז ללא פחות משתים-עשרה פעולות חקלאיות הנדרשות לגידול הגפן (ראה פליקס, הגפן ושיר הכרם במקורות), מחציתם על דרך החיוב (בית א) ומחציתם על דרך השלילה (בית ג), וכגודל ההשקעה, כך רבה אכזבתו של בעל הכרם.

לעומת השימוש שעושה ירמיה במשל הכרם לתוכחה בתחום הדתי-פולחני, תוכחתו של ישעיה נושאת אופי חברתי-מוסרי. עם ישראל אינו זונח את הקב"ה לטובת פולחן זר, אלא מביש בהתנהגותו בין אדם לחברו. בהתאם לכך השורק של ישעיהו אינו בא בדמות גפן נקבית אלא ככרם זכרי: "ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו...". גם ה"אמת" שנתבעה מן הגפן בירמיה מוחלפת בלשונות הנרדפות לאמת (תה' קיט, קס): "משפט" ו"צדקה" הנושאות אופי חברתי מובהק.

בחתימת השירה מנגיד ישעיה במשחק מלים בין תקותו של ה' ל"משפט" לבין התנהגותה הנגועה של יהודה "והנה משפח". ירושלים עתידה להיחרב בשל הנגע שפשה ביחסים שבין אדם לחברו וכמענה ל"צעקה" העולה מן העשוק (ראו שמ' כב כב) המנוגדת ל"צדקה" שנדרשה ביהודה.

אם כן, שני משלי ה"שורק" במקרא קוראים לעם ביהודה לתקן יחסיהם בשני התחומים של בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אומה שהיא כולה זרע אמת מן הראוי שתגלה התנהגות מופתית בשני המישורים.

פרופ' מרים סקלרץ, מרכזת אקדמית בתואר שני להוראת מקרא וספרות חכמים במכללת אורות