"הרבה מדינות יכולות ללמוד מישראל", אמר סמזכ"ל ה-OECD, אולריק קנודסן, בראיון ל"מעריב" לפני כשבועיים. עוד הוסיף קנודסן כי ישראל מובילה בתחומי הסייבר, הדיגיטציה והטכנולוגיה הרפואית.
כל זאת לאחר שמזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, חלק שבחים לישראל על התמודדותה עם משבר הקורונה, בראיון שהעניק לדני קושמרו לרגל עשור להצטרפותה של ישראל לארגון.
לכאורה, סיבה למסיבה. אז למה אני, כאזרח ישראלי, מרגיש ממש רע עם כל המחמאות האלו?
לפני כשנתיים פרסמה דונה הירש, אשתו של תא"ל גל הירש, פוסט בפייסבוק בו טענה כי התרפסותה של ישראל בפני ארגון ה-OECD היא זו שהובילה לקנוניה נגד בעלה. לאחר שקראתי את הדברים סברתי שהיא צריכה לראות פסיכיאטר. מה הקשר בין חברותה של ישראל ב-OECD לבין סיכול מינויו של הירש למפכ"ל, שאלתי את עצמי.
כטיפוס די פרובינציאלי, הייתי בטוח שפרשת ה"תיק הגיאורגי" הייתה אירוע מקומי לכל היותר - משהו שכמה קציני משטרה עם הבל פה של סיגריות וקפה בוץ רקחו בחמש לפנות בוקר, בחדר עם פלואורוסנטים בוהקים מדי במטה 433. אפילו בתור חובב מושבע של תיאוריות קונספירציה, נשמעה לי התיאוריה לפיה חקירת התיק הגיאורגי נפתחה במטרה לקדם את דירוגה של ישראל במעלה מדד ה-OECD כמשהו שנלקח ממותחן גרוע.
אם אינכם כלכלנים, משפטנים, פעילים חברתיים או הכלאה של שלושתם (מהזן שמגדלים באוניברסיטאות ליגת ה-IV), כנראה שהצטרפותה של מדינת ישראל ל-OECD עברה לכם ליד האוזן. זה לא עניין לכם את הסבתא, ובצדק - לבני-אדם נורמליים אכפת מילדיהם ומעצמם, הם לא אמורים להטריח את ראשם בדאגות ברמת המאקרו. אני לא חושב שמישהו מכם חש אפילו מכה קלה בכנף מאז פרסומם של עשרת הדו"חות השנתיים האחרונים של הארגון, אשר כללו נתונים על ישראל ועל דירוגה ביחס למדינות אחרות.
כזכור, עם הצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD בשנת 2010, הגדיר ראש-הממשלה נתניהו את המהלך כ"רגע של ברכה ונחת". אלא שמאז, לא נראה שרווינו יותר מדי נחת מהחברות הזו. נתונים (שניתן ורצוי לערער על אמינותם) המציירים את ישראל כמדינה מוכת שחיתות, עוני, פערים חברתיים ותמ"ג ירוד פורסמו על בסיס שנתי. בשנותיה הראשונות כחברה בארגון דורגה ישראל ברמה גבוהה רק במדד אחד - תוחלת החיים. זה אומר שכישראלים, נשארנו בחיים מספיק זמן רק בכדי שנוכל לסבול טוב-טוב מכל ה"עוני" ששורר פה.
הצטרפותה של ישראל ל-OECD נראתה לי תמיד כמו מהלך פזיז ובעיקר מיותר, והתקבלותה לפורום הנחשב הפתיעה אותי כפי שהפתיעה רבים אחרים. כנראה שכמו בכל חבורה של "מגניבים", גם ארגון ה-OECD היה צריך ילד כאפות משלו, כזה אחד שמנסה נואשות למצוא חן אבל לא מצליח - מכיוון שכל פעם ממציאים לו מבחן קבלה חדש. מדינת ישראל הפכה לילד הכאפות של ה-OECD, וכפי שנראה בהמשך, היו אזרחים ששילמו על כך מחיר כבד מאוד.
ב-2015 נפתחה ברעש וצילצולים חקירתו של האזרח גל הירש במסגרת חקירת ה"תיק הגיאורגי". הירש, כך פורסם, נחשד ב"מתן שוחד לעובד ציבור זר" - שר ההגנה הגיאורגי דוויט (דוד) קזרשווילי (שאגב, למד בתיכון קוגל בחולון). על-פי החשד, עשה זאת הירש בכדי שהחברה אשר בראשה עמד - "דיפנסיב שילד" - תזכה במכרז לאימון הצבא הגיאורגי בשנים 2007-2008.
עד היום לא ברור מהיכן בדיוק הגיע ה"מידע" ששימש לפתיחת החקירה. יש הטוענים שמקורו היה בטיפ של ה-FBI או סוכנות ה-NSA האמריקנית, אך על עובדה אחת אין כל וויכוח: עם פתיחת החקירה נגד הירש - חקירה שחיסלה את מועמדותו למפכ"לות - החלו באופן מפתיע להשתנות לטובה דירוגיה של ישראל במדד ה-OECD בנוגע ל"מאבק במתן שוחד לעובדי ציבור זרים".
בעוד הדו"ח של שנת 2015 שפך על מדינת ישראל קיתון של רותחין על כך שאינה פותחת במספיק חקירות פליליות נגד אנשי עסקים ישראלים הפועלים בחו"ל, הרי שהדו"ח של שנת 2017 כבר הציג את ישראל כמופת לצייתנות. "בשנתיים וחצי האחרונות הוגברו מאמצי האכיפה", ציינה אז עו"ד אתי בן דור, ראש תחום פרקליטות מיסוי וכלכלה במחוז ת"א, בראיון לעיתון גלובס. "בחודש יוני האחרון קיבלנו מחמאות מה-OECD... הם ציינו שזה אחד השינויים הגדולים ביותר שחברה בארגון עברה". בראבו.
האם היה קשר בין פתיחת החקירה נגד הירש לבין דירוגה המחמיא של ישראל במדד השחיתות?
נבירה בדו"ח ה-OECD מ-2017 מעלה כי אכן, ישראל זכתה לציון לשבח עבור מה שהוגדר כ"חקירה פלילית מתמשכת" בתיק שעניינו "מתן שוחד במדינה מזרח-אירופאית שאינה חברה ב-OECD", בעקבות מידע שהגיע מהארגון. אמנם, הדו"ח אינו מציין מפורשות שמדובר בתיק החקירה נגד גל הירש, אך כל הנתונים מצביעים על כך שאכן מדובר באותו מקרה: גיאורגיה נחשבת למדינה מזרח אירופית, היא איננה חברה ב-OECD, ובאותו זמן לא התנהלו בישראל יותר מדי חקירות שמשכן עלה על שנתיים בחשד למתן שוחד לעובד ציבור זר באזור זה. כמו כן, מציין הדו"ח כי במקרה זה מתקיימת חקירה מקבילה באירופה - ככל הנראה חקירתו של קזרשווילי.
פאסט-פורוורד שלוש שנים קדימה. קזרשווילי יצא צח כשלג ממשפטו בבית המשפט בווסטמיניסטר, ואילו אצלנו, ההאשמות בשוחד נגד גל הירש נמוגו כלא היו. הצופה מהצד משתומם. כיצד "מידע מודיעיני" - ועוד כזה המועבר מארגון בינלאומי מכובד כגון ה-OECD מוביל בסופו של דבר לשום כלום?
מסתבר שהמידע שהועבר למשטרת ישראל התבסס בעיקר על "מודיעין גלוי" - מיצוי של מידע ונתונים מאתרי אינטרנט וכלי תקשורת שונים הפתוחים לכל דכפין. המידע המודיעיני (אם אפשר לקרוא לזה ככה) הקיים ברשת נגד גל הירש כולל בעיקר פוסטים באתרי אינטרנט מחתרתיים בעלי גוון סוציאליסטי-אנרכיסטי, המתנגדים לישראל ולתעשיית הייצוא הביטחוני שלה והמגלים אהדה גלויה לארגוני הטרור הפלסטינים.
לצד מידע זה ניתן למצוא בחיפוש חופשי עוד כמה כתבות פרי קולמוסם של פובליציסטים אירופאים אנטישמיים, אשר הפיצו שמועות כי הירש הוא סוחר נשק ופושע מלחמה אשר נחקר בעבר על ידי ה-FBI. עוד נטען באותם אתרים, כי הירש היה זה שסיפק את השלמונים בכדי לשחד את קזרשווילי, היהודי המושחת.
"ה-OECD שולח לנו גם כתבות אזוטריות מעיתונים קטנים בעולם ומבקש שנבדוק את העניין", התוודה בזמנו עו"ד ג'ואי אש, מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, בראיון לעיתון "כלכליסט". באותה נשימה הבהיר עו"ד אש כי המדינה אינה פותחת בחקירה פלילית על סמך מידע מעיתונים בלבד. ובכן, יסלח לי עו"ד ג'ואי אש, אך זיכויו המלא של קזרשווילי וסגירת תיק השוחד נגד הירש (לאחר חמש שנות עינוי דין) גורמים לי להטיל ספק בקביעה זו.
ישראל נכנסת כעת לשנתה ה-11 כחברה מלאה ב-OECD. מעניין היכן תדורג במדד ה-OECD מדינה בה המשטרה מתעללת במשך חמש שנים באזרח שומר חוק, כשהיא עושה זאת על סמך מידע בלתי-אמין המגיע מאתרים אנרכיסטיים מפוקפקים? היכן ידרג ה-OECD מדינה בה מינויו של מפכ"ל המשטרה מסוכל על סמך כתבה בעיתון סטודנטים אנטישמי? היכן תדורג מדינה בה רשות המסים רודפת עד חורמה אזרח, כהמשך לחקירה המבוססת ברובה על פוסט באתר סוציאליסטי-מחתרתי המנוהל משרת במזרח אירופה?
אני אישית לא עוצר את נשימתי בהמתנה לדו"ח ה-OECD הבא. אם כך מתנהלת קבלת ההחלטות בארגון הזה, ועוד בעידן של פייק ניוז, אז שיקחו את הדירוג שלהם וילכו איתו לכל הרוחות.
הכותב הינו בוגר קורס מדריכים במכון וינגייט ובוגר שירות צבאי ביחידת התנדבות. כמו כן, הכותב הינו אקדמאי בתחום החינוך ובוגר התמחות במחקר ביטחוני.