ב-י' באדר ב' תשע"ט התהפכו חייו של יצחק וסרלאוף. שום דבר לא יכול היה להכין אותו לבשורה האיומה שנחתה על כתפיו בעוצמה, כאשר נודע לו שהרב אחיעד אטינגר, מורו ורבו, נרצח על ידי מחבל בפיגוע קטלני בשומרון.
וסרלאוף, דמות מוכרת ופעילה בשכונות דרום תל אביב, שימש אז כאברך כולל בישיבת עוז ואמונה, שבראשה עמד הרב אטינגר. 5 שנים הוא היה צמוד לרב אטינגר ועסק בישיבתו בלימודי רבנות; 5 שנים של קשר מיוחד בין תלמיד לרבו, שהשכול קטע בין רגע.
וסרלאוף החליט להמשיך את המורשת שהנחיל הרב אטינגר לתלמידיו, בפעילות חסד ענפה. הוא הקים את עמותת 'אחיעד' על שמו ולזכרו של הרב, העוסקת בעשיית חסד עבור משפחות קשות יום וקשישים בדרום תל אביב, פועלת להקמת גרעין תורני במקום ולחיזוק הזהות היהודית בשכונות הכבושות בידי המסתננים.
כעת, שנה לאחר הקמת 'אחיעד', ועל רקע משבר הקורונה, יוצאת העמותה בקמפיין גיוס המונים. בראיון מיוחד מסביר המנכ"ל יצחק וסרלאוף על פעילות העמותה, למה היא כל כך משמעותית דווקא בתקופת הקורונה, וכיצד הוא מתכוון לשמור על דרום תל אביב יהודית.
בייחוד במשבר הקורונה - שומרים על הגחלת היהודית של דרום תל אביב! היו חלק >>>
יצחק, בוא נחזור לרגע שבו אתה מקבל את ההחלטה להקים את 'אחיעד'. איך ההחלטה הזו מתקבלת בעצם?
"באותו יום מר ונמהר בו אירע הפיגוע, שעה לפני שהרב נרצח, הגיעה אישה מבוגרת לישיבה ושאלה 'איפה הרב, אני צריכה את עזרתו'. אמרנו לה שהרב צריך להגיע עוד מעט... הרב לא הגיע. יש קשישים רבים בנווה שאנן שהרב סייע להם ברמה היומיומית. אנחנו לא יודעים יודעים על כולם, אבל דבר אחד היה ברור לנו: לאחר הירצחו של הרב, נוצר חלל מאד גדול עבור האנשים שהרב סייע להם. הגענו למסקנה שאסור להפסיק את מפעל החסד הגדול שלו בדרום תל אביב והקמנו את עמותת 'אחיעד' על שמו ולזכרו".
איך התחברת לפעילות של הרב אטינגר?
"במקור אני מירושלים, אבל הלב שלי נמצא כבר 9 שנים בדרום תל אביב. את אשתי, הכרתי דרך הפעילות למען דרום תל אביב," אומר וסרלאוף בחיוך. "לאחר החתונה עברנו לגור איפה שהלב נמצא. התחלתי ללמוד בישיבה של הרב אטינגר. למדתי אצלו כמעט 5 שנים לימודי רבנות, וזכיתי לראות מה זה יהודי שכל כולו אהבת ישראל ומסירות נפש. ידעתי שמצאתי לי רב לחיים".
איך משבר הקורונה משפיע על שכונות דרום תל אביב, שהמצב בהן גם ככה לא טוב בלשון המעטה?
"לקורונה יש השפעה מכרעת על המצב הרעוע בדרום תל אביב: אם עד היום אדם מבוגר היה ממעט לצאת מהבית מחשש שישדד או יוכה על ידי זר, או קשישה חששה לצאת לקנות במכולת מהפחד שינסו לאנוס אותה, עכשיו יש נדבך נוסף: על פי נתוני משרד הבריאות, אחוזי ההדבקה בקרב אוכלוסיית המסתננים, המרוכזת ברובה בדרום תל אביב, הם גבוהים במיוחד. זה משפיע באופן ישיר על האוכלוסייה המבוגרת, שנמצאת בקבוצת סיכון, ולמעשה על כל התושבים פה".
"בנוסף, מצבם הסוציואקונומי של רוב התושבים פה הוא ירוד. הקורונה הגיעה, והנחיתה מהלומה נוספת על הכיס של הרבה מאוד מהתושבים כאן, שגם ככה בקושי גומרים את החודש. שירותי הרווחה פה לא קיימים באמת. אנשים כאן מרגישים הרבה פעמים שהם סוג ב', שמדינת ישראל הפקירה אותם".
איך 'אחיעד' פועלת לסייע לתושבי דרום תל אביב, ובמיוחד תקופת משבר הקורונה?
"אנחנו פועלים בכמה מישורים: בראש ובראשונה, כאמור, משבר הקורונה פגע ביכולת הכלכלית של התושבים. לכן אנחנו קודם כל דואגים לחלוקה שבועית של סלי מזון לקשישים ומשפחות נזקקות. צריך להבין שהתהליך הזה שונה משאר מהרבה מקומות בהם יודעים היכן גרים קשישים. כאן, יש צורך באיסוף מודיעין כדי לאתר אותם, כי הם ממעטים מאוד לצאת מהבתים. גם לאחר שאיתרנו אותם ואנחנו מביעים בפניהם את הרצון לסייע, מתייחסים אלינו בחשדנות רבה. כל השכונה שלהם בוערת מאלימות ופשע, והאינסטינקט המיידי שלהם הוא להירתע. אז נוצר תהליך של הידברות ואמון, וכך לאט לאט אנחנו מגיעים לעוד מבוגרים שצריכים אותנו. צריך לדעת גם שחלוקת סל מזון זה הרבה מעבר לסל מזון, זה תשומת הלב. זה שהם יודעים שיש להם כתובת לפנות אליה ולקבל אוזן קשבת. זה החיוך והביטחון שאנו מעניקים. הדברים האלה יכולים לגרום להם להרגיש טוב יותר, ומי יודע? אולי אפילו להאריך ימים".
"בנוסף, הקמנו קו פניות לציבור עבור התושבים בו אנו מעניקים סיוע בהליכים בירוקרטיים מול הרשויות, בכל הצרכים הרלוונטיים. מעבר לכך, אנחנו פועלים מול רשויות אכיפת החוק באופן שוטף: בתקופת הקורונה, למשל, פנינו כמה פעמים למשרד הבריאות והמשטרה בבקשה לאכוף במקום את ההנחיות, ובעקבות הפניות האלו חל באמת שיפור בנושא. זה אמנם לא מספיק, אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים".
אתה חושב שהרב אטינגר גאה בפעילות שלכם?
"כל יום מחדש, במהלך הפעילות, אני שואל את עצמי 'איך הרב היה רוצה שנפעל'? כשאני ניצב בפני דילמה, אני שואל את עצמי 'מה הרב היה עושה'? הרב היה מאוד מתרגש מעשייה של חסד. אני חושב שזה עושה לו הרבה נחת רוח, ובאמת, יש סייעתא דשמיא גדולה ואנו מרגישים שהרב ממש מלווה אותנו".
יש חשש שבעקבות המצב הקשה, תושבים פשוט יקומו יום אחד ויעזבו את השכונות?
"זה החשש הגדול שלנו. בשכונת נווה שאנן יש בקושי 1,000 יהודים מול למעלה מ-30,000 מסתננים. הם סוג של מבצר אחרון שמחזיקים במקום בכוחותיהם האחרונים. בתי הכנסת סגורים; המקווה היחיד בשכונה נשרף בידי מסתננים עבריינים; אין להם הרבה סיבות להישאר כאן. תוסיף לזה את משבר הקורונה שהוא מכה כללית בלתי נתפסת, ואתה מקבל תמונת מצב מאוד מדאיגה. אנו עושים הכל כדי לעזור לתושבים לשרוד את התקופה הזאת מבלי שישברו את הכלים ויעזבו. השאיפה שלנו היא להקים במקום גרעין תורני מבוסס שלא רק שישאיר את כאן התושבים, אלא יביא לכאן עוד ועוד משפחות צעירות עם ילדים. יש הרבה יהודים שרואים בללכת לגור ביהודה ושומרון, או בערים מעורבות שליחות, וזה כמובן נכון ומבורך, אבל לבוא לגור בדרום תל אביב זו שליחות לא פחות גדולה".
אם התושבים היהודים יעזבו, מה יקרה כאן?
"אנחנו נאבד את דרום תל אביב סופית, והיא תהפוך לאוטונומיה אפריקאית בלב העיר העברית הראשונה. למעשה, דרום תל אביב נמצאת כעת בצומת דרכים שתכריע את גורלה: האם היא הופכת לדרום סודן, או שאט אט, משתקמת ונעשית יותר ויותר יהודית. אנחנו עושים הכל כדי שנצעד בדרך השנייה".
שאלה לסיום: אתה מגיע מבית מבוסס. יכולת להקים את ביתך באחת מהשכונות המבוססות והנוחות בירושלים, ובכל זאת בחרת להגיע לכאן. למה בעצם?
"שאלה מצוינת. הדרך היחידה לענות עליה היא להגיע לדרום תל אביב, לעשות סיבוב, לפגוש תושבים שמפחדים לצאת מהבית. תושבים שהמדינה הפקירה אותם ולהסתכל להם בעיניים. כשאני עשיתי את זה והגעתי לשכונות, לא יכולתי להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם שאני חוזר הביתה לירושלים ולשקט שלי ושיסתדרו. לא הייתי סולח לעצמי. אני אגיד כאן עוד דבר קשה: אני לא יודע אם תושבי דרום תל אביב יסלחו לנו אם נתבצר במקום הנוח שלנו ולא ניתן להם כתף בשעה קשה זו. בסוף אנחנו שומרים על הגחלת היהודית של המקום הזה, וזה גם מה שנותן את הכוחות להמשך העשייה והפעילות".
