בימים אלה מצוין מלאת 21 שנים למותו של מאיר אריאל ז"ל. מי שאולי הייתה זו שהפכה אותו מכותב שירים אלמוני למחברת ולבימות קיבוצניקיות מצומצמות, לאמן מוערך בקנה מידה ארצי היא רבקה מיכאלי, שהייתה זו שהקליטה אותו שר את 'ירושלים של ברזל' מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ובתכנית הרדיו שלה חשפה אותו לציבור הישראלי.
כבר בפתח הדברים מתקנת מיכאלי כמה פרטים בקורותיו של הסיפור ומציינת כי לראשונה ראתה את מאיר אריאל כחלק מלהקה שהוקמה בקיבוץ משמרות ובה היו חברים גם חנן יובל ושלום חנוך. "ראיתי אותו פעם שר בתכנית של מאיר הרניק, אבל נכון שכשהסתיימה מלחמת ששת הימים הופענו בפני החיילים, היו נחמה הנדל, יוסי (בנאי) זכרם לברכה ואני והעלו חייל מתוך הגדוד ששר את 'ירושלים של ברזל'. ידעתי שראיתי אותו כבר אבל לא ידעתי מה שמו".
"ניגשתי אליו אחרי שההופעה נגמרה ואמרתי לו 'אולי אתה מוכן לשיר את השיר הזה עוד פעם ונחמה הנדל תעזור לך עם הגיטרה', ובאמת בהקלטה שומעים את נחמה מצטרפת אליו גם בקולה. למחרת שידרתי את השיר. אחת הסיבות שהייתה לי מכונת הקלטה איתי הייתה כי הופעתי המון במהלך ששת הימים ואחריה, והרדיו הסכים לתת לי מכונת הקלטה להקליט דרישות שלום מהחיילים. למחרת שידרתי את השיר ומיד קיבלתי טלפון מחברתי הטובה נעמי שמר שאמרה לי 'מה את עושה, למה שידרת את זה?'. שאלתי 'למה?' והיא אמרה 'את פוגעת בירושלים של זהב. את לא מבינה את זה? ואם זה יהיה עכשיו ההמנון וישירו ירושלים של ברזל?'. הפסקתי לשדר את זה, אבל מי ששמר את ההקלטה היה דווקא יואב קוטנר מגל"צ ובזכותו יש לי את ההקלטה הזו".
על החלטתה לפנות לאותו זמר אלמוני מתוך הגדוד ולבקש ממנו לשיר את השיר שוב ולהקליט אותו היא אומרת: "נדהמתי מעצמת המילים, מהיכולת לראות את הצד השני של הירח, מתרועת הניצחון והשמחה לראות מי בא בקהל השכולות, את עשן האש של הקרב, ולכן זה היה כל כך אמיתי וחודר".
על המחלוקת מול נעמי שמר שיש המבקשים לגמד אותה ולטעון שלא היה מדובר במחלוקת תהומית כל כך, אומרת מיכאלי כי אכן שמר נפגעה מאוד. "היא שמרה יפה על זכויות היוצרים שלה. היא תמיד עמדה על רגליה האחוריות כשפגעו בזכויות היוצרים שלה, אבל הפעם היא ממש חששה לגורלו של השיר שהיה טרי מאוד והתאזרח מהר מאוד ומיד שרו אותו בכל מקום, והיא חששה שמעכשיו ישירו ירושלים של ברזל".
מאיר אריאל עצמו לא אהב את התיוג שלו כ'צנחן המזמר' על אף שהכינוי הזה נכתב על האלבום הראשון בו נכללו ארבעה שירים. "הוא מאוד לא אהב את זה וחוץ מזה הוא מאוד לא רצה להסתכסך עם נעמי שמר שהוא מאוד העריך אותה", אומרת מיכאלי.
ובמבט כולל ביקשנו ממיכאלי להעריך מה הפך את מאיר אריאל למה שהוא, אולי דווקא אחרי מותו. "מעטים ידעו לכתוב כמוהו. אין לו עותקים. הוא מיוחד במינו. הראיה שלו והחריזה שלו, צורת הניגוח שלו 'צעיר ערבי משכיל', 'טרמינל', 'ארול', לא כתבו כך. מעט מאוד יכלו להמשיך אותו. זה כישרון נדיר מאוד".