לא ברור אם זה התאריך העגול או הזמן שעבר, אבל הסיפורים האישיים לא מפסיקים לזרום.
קבוצות פייסבוק שנפתחו התמלאו באלפי אנשים, סדנאות כתיבה בנושא מתמלאות אחת אחרי השנייה, כולם רוצים לפרוק, כולם רוצים לספר. וחלקם, משתתפי המופע "אידאליסטים לשעבר", רוצים לעשות את זה על הבמה.
אלו אנשים שאין להם שום רקע ויומרות בתחום" אומרת אמנית הספוקן וורד צביה מרגליות, שמנחה את הערב והסדנאות המקדימות, "אבל הם פשוט הרגישו שהם חייבים לקחת את הבמה כדי לעבד אומנותית את החוויות שהיו להם אז".
הבמה היא ערב ספוקן וורד, שבעקבות המצב ישודר בלייב, ויתקיים במוצ"ש הקרוב. "הוצאנו קול קורא בו הודענו על הרשמה לערב, וההיענות הייתה מעל ומעבר למה שחשבנו. פתאום גיליתי כמה זה פצע פתוח אצל הרבה מאוד אנשים".
צביה בקטע ספוקן וורד על הגירוש מלפני שלוש שנים
והאנשים האלו, אני שואל, שנענו לקול הקורא, שהפצע אצלם עדיין פתוח, כולם היו עקורים?
"קיווינו שיהיה כל מיני זוויות: חיילים, שב"חים וכו', ופשוט לא הצלחתי למצוא חיילים, הייתי צריכה לגרד. מן הסתם הם יותר מפחדים לדבר. בסוף מצאתי חייל והוא אפילו שקל לעלות עם מדים על הבמה, אבל הוא החליט בסוף שזה יהיה מוגזם".
"עוד נקודה שהיה מעניין לראות" מוסיפה צביה, "זה ההבדל הבין דורי המטורף. רוב המופיעים הם מהדור שלי, באיזור ה30-40, שזו הייתה חוויה מעצבת מבחינתם. אבל אחת המופיעות, אפרת בדיחי, היא מהדור מעליי, ואתה רואה את ההבדל בשיח. זה יותר גדול מכל הבדל פוליטי. סוג של אופטימיזם בלתי מתפשר, שמחת חיים. אנחנו מתלוננים קצת, אצל זה לא קיים ברפרטואר."
כשאני שואל את אפרת מה חשבה כשראתה את הקול הקורא, אני מתחיל להבין על מה צביה דיברה. "אידיאליסטים - לשעבר"?! אמא'לה, איזה כותרת מצמררת. אבל תכל'ס, יתנו לי מיקרופון לשוח בנפלאות הגוש - ולא אנצל אותו?"
"מיד עלו והמו בלבי "החול והים, רשרוש של המים", אבל תפילת האדם ביקשה מעל הכל את תיקונה: "שלא ייגמר לעולם". שיחכה לנו כל האושר הזה בכוחל הים ולובן החול, באודם הגגות שישובו להאהיל על בתים ויושביהם. נזכור ונחזור. אנחנו? הילדים שלנו? הקונפליקט בעיצומו נשפך ממני אל מצלמת הסמארטפון שלי, במצב סלפי שאין כמוהו, מעומק הבידוד".
"כשראיתי את הקול הקורא מאוד התרגשתי" מספרת גם סמדר שפירא, מגורשת שא-נור ואחת המופיעות, "הרבה זכרונות ומחשבות היו כמוסים אצלי במשך שנים ומאוד רציתי לשתף אותם ולהוציא אותם לאוויר העולם. חיפשתי את ה"במה" שבה אוכל לעשות את זה".
"ספוקן וורד זה תחום שמאוד מדבר אלי והשילוב בין שני הדברים היה ממש מרגש מבחינתי. המפגש עם אנשים אחרים שמביאים את האמירה שלהם מתוך החוויה האישית שעברו היה מטלטל עבורי. מודה למוזיאון גוש קטיף על האפשרות. מקווה שזה יהיה פתח לעוד יצירה וביטוי בנושא".
מוצ"ש הקרוב, בעשר, בדף הפייסבוק ובאתר של מרכז קטיף