משבר הדתל''שים – הזדמנות לתיקון?

חוסר הודאות שמחוללת המגיפה לא פוסח על אף תחום בחיינו ובתוכם כמובן מערכת החינוך הציונית דתית.

בשיתוף 'להגיד לאדם ישרו' , ב' באב תש"פ | עודכן: 22:35

משבר הדתל''שים – הזדמנות לתיקון?-ערוץ 7
משבר הדתלשים
istock

חוסר הודאות שמחוללת המגיפה לא פוסח על אף תחום בחיינו וביניהם כמובן מערכת החינוך הציונית דתית.

מלבד אתגרי הזמן המיוחדים, מתגברים לאחרונה הקולות הקוראים לבחינה מעמיקה של תפיסות היסוד שלה. כך הרב אלי סדן בחוברת שהפיץ וכך ארגונים שונים המנסים להבין לתת מענה באופנים שונים לאתגר הזה.

במחקר מסכם שנכתב על ידי דרור יהב וביוזמת 'איגוד רבני קהילות', עולה שנתוני הנשירה עומדים כיום על כ-40% בהשוואה לציבור החרדי שהנשירה עומדת בו על 8% בלבד.

לתמיכה בהדפסת הספר לחצו כאן

ללא ספק, סוגיית הדתל''שים מטרידה, אבל לצידה ישנו גם צד פוליטי מעורר דאגה, משום שנוצר סימן שאלה, ביחס ליכולת הציבור הדתי לאומי, להוות כוח משפיע משמעותי בטווח הנראה לעין.

משטחים את העקומה

דוד בר-חן, מי שניהל את ישיבת שבי חברון שנים רבות, הקים מוסדות שונים ועוסק במתן יעוץ אסטרטגי למוסדות חינוך תורניים בעיקר, הקים לפני כשנתיים ארגון בשם "אסטרטגיה חינוכית יהודית" (אח"י), המבקש לטענתו לחולל שינוי ולשטח את העקומה.

דוד בר חן
עין טובה שלומי שלמוני
.

אח"י מצויה כעת בקמפיין למימון הדפסת ספרו של הרב אהרון אגל-טל, יו"ר אח"י, "להגיד לאדם ישרו", שנולד מתוך הצורך להתמודד עם התופעה באופן תורני מעמיק

הרב אהרון אגל טל
עין טובה שלומי שלמוני
.

"יש לנו אחריות קודם כל כהורים, להעביר הלאה את המטען הרוחני הרציני שאנחנו נושאים מהר סיני" אומר בר-חן בלהט, "אנחנו נתקלים בקושי וסופגים כאבי לב גדולים לראות את ילדינו מפנים עורף לכל היקר והקדוש לנו. זה הטריד את מנוחתי והחלטתי שאין לי זכות להישען על מישהו אחר ולכן הקמתי את המכון".

האם יש נתק בין המערכת ובין השטח?

לדברי בר-חן, לאחר ראיונות עם כמאתיים בני נוער וכמאה אנשי חינוך מכל גווני הקשת, עולה תמונה מטרידה של ניתוק בין השטח ובין המערכת החינוכית. "פגשנו אנשים מדהימים שעובדים יומם ולילה כדי לחנך הכי טוב שהם יכולים. הענין הוא שיש כאן מחסור בזמן איכות לשבת ולחשוב. הקדשנו כבר אלפי שעות שיחה כדי להקשיב לשטח.

קיימנו שולחנות עגולים בהם השתתפו אנשי חינוך בכירים ואנחנו מזהים 3 נקודות מרכזיות. האחת – הזהות הדתית לאומית במצוקה. הנוער לא יודע להסביר לעצמו מה זה אומר וזו נתפסת כהכלאה שבין אהבת מולדת לקיום תורה. השניה – בוגרי ובוגרות המערכת המגיעים לחינוך האקדמאי עומדים פעמים רבות בתחושה שבית המדרש בו למדו, היה יפה לתקופת הנערות.

מי שהולך לקבל שליטה על התודעה הם המרצים – וחלק ניכר מהם מחנך לפירוק כל מה שקדוש עבורנו והנקודה השלישית היא שאנחנו חסרים תפיסה אסטרטגית שמובילה לכוון חינוכי ברור ושיש לה משוב מהשטח כדי להשתפר".

זהות. חזון. שליחות

בר חן מציג את ספרו של הרב אגל-טל כפריצת דרך של ממש. חידושו של הספר לדבריו הוא בתביעה להשקפה דתית לאומית רחבה שתהיה רלונטית לאתגרים היחודיים להיום. הרב אגל-טל שעמד בראשות הישיבה הקטנה הלאומית הראשונה, שפרצה דרך לישיבות נוספות שנוספו בהמשך, מאמין שיש תקווה.

הוא כתב את ספרו במשך שנים ארוכות תוך שיח מתמשך עם מאות תלמידים ותלמידות. "זה סוג של חשבון נפש עבורי" אומר אגל-טל, "כאשר ראיתי שהנשירה אינה רק אצל אלו שרוצים בחיים קלים וכי יש אחוז לא מבוטל שחונך ממש על ברכי התורה ולא מצא בה את אושרו, הבנתי שיש כאן אירוע גדול שמחייב חשיבה".

מבוא אנושי לתורה

לאיזה חשבון נפש אתה מתכוון?

"הקמת הישיבה הקטנה היתה מעשה חלוצי שדרש כוחות עצומים. פרצנו דרך שלא היתה כמוה עדיין וכל כוחותינו נשאבו לכך. כשאתה בעמדה נפשית כזו, קשה מאוד להישען לאחור ולשאול מה היה פה. מה עשינו טוב ומה פחות. כאשר עזבתי את הישיבה, אמר לי אחד מגדולי ישראל שחשוב שאכתוב את מסקנותי מן המסע הזה.

יכולתי לכתוב על המהלך החינוכי הזה ואולי פעם אתפנה לכך, אבל מה שבאמת היה חסר לטעמי היא היכולת לחבר בין האידאל הגדול ובין החיים עצמם. זה נושא רציני מאוד שצריכים לבנות עבורו תודעה מסוג אחר כיום"

אז בעצם הספר שלך נכתב לחרדלי"ם בלבד?

"בשום אופן לא" הרב אגל-טל עונה בנחרצות "הציבור הדתי לאומי לקח על עצמו את האתגר הקשה הזה של חיבור תורה ומדינה. קל יותר לחיות חיים חרדיים מובהקים או להיות חילוני המעוניין בעולם הזה לבדו. אבל הציבור הדתי לאומי הוא עמוד השידרה הלאומי המחבר בין המוח ובין האיברים. חלק מאתנו קרובים יותר ל'מוח', אל בתי המדרש ואל הקודש עצמו וחלק מאתנו עסוקים בגוף, בחיים עצמם.

כולנו ללא יוצא מן הכלל נדרשים לאחריות כוללת שמחייבת 'איזון רוחני'. קהלת כבר אמר "אל תהי צדיק הרבה", כי ישנו משקל עדין בין הרצון לדבקות בד' ובין הניתוק מן העולם שבו הוא שם אותנו. ומצד שני אלו העסוקים בחיים עצמם, חייבים איזון מן הצד השני – להיות מחוברים יותר אל הקודש. לרצות להתחבר אל ה'מוח', אל מה שנותן את הכוון והמגמה לחיים"

כשמבקשים מהרב אגל-טל להגדיר מה ספרו מחדש, הוא מדבר על הצורך ללמד 'מה הוא האדם על פי התורה נוצר מצב שאנחנו מלמדים על האידאלים הגדולים, בעוד העולם החילוני משקיע בפיתוח האדם כשלעצמו. השפה האנושית הזו חייבת להיות שגורה על לשוננו, אבל באופן מכוון היטב על פי התורה. הספר מעמיק את הזהות האנושית והוא מעצים ששה מוקדי כוח האחראים על זהות יהודית חיה ומאוזנת'

בר-חן מבקש לחדד: "אנחנו כעת בעיצומו של קמפיין גיוס המונים. אנחנו מאמינים שככל שיהיו יותר שותפים, כך נצליח כולנו יחד להעמיד את החזון המשותף שלנו והוא כבר ידחף אותנו לנסח את החזון וממילא נבין כבר מה השליחות שלנו בדור הזה"

ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר "להגיד לאדם ישרו" כאן

"להגיד לאדם ישרו", 280 עמ' בהוצאת המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית.

תאריך יעד להפצה: אלול תש"פ

כריכת הספר
יח"צ